החלה עונת העפיפונים: תערוכה מעופפת חדשה
עשרות עפיפונים יפניים מסורתיים עושים דרכם לחיפה כחלק מתערוכה מיוחדת. איתם מגיע גם האמן מיקיו טוקי, שבונה בעצמו את העצמים המעופפים. "אני מנסה לצאת מהמסגרת", הוא אומר
מיקיו טוקי צילום: ארכיון
לאחר שקישר בין האלים לבני האדם, היה סמל לשלום, לבריאות ולהצלחה, שימש ככלי טיס מאולתר, השתתף במלחמות והתקבע כמשחק ילדים, היה מרובע, גידל זנב, התחיל בשחור לבן ועבר לצבע, היגר מסין ליפן, לאירופה ומערבה משם, מגיע העפיפון ב-1 באוגוסט למוזיאון טיקוטין בחיפה.
מי שמשתמש במילה הגנרית "עפיפון" כופר בעיקר. כאמנויות יפניות מסורתית נוספות, גם לעפיפון תכונות האופייניות לאזור שבו נוצר. לדוגמה, אין עפיפוני מחוז אייצ'י, המתאפיינים בצורות של חרקים וציפורים, דומים לעפיפוני מחוז קאגה, הידוע בעפיפוניו דמויי הדיונון או לעפיפוני מחוז פוקושימה, עליהם פרצוף קודרני של הגיבור נמבן.
למוזיאון טיקוטין יגיעו כמה עשרות עפיפוני אדו מסורתיים ומרהיבים, ועמם האמן מיקיו טוקי המכין אותם מאז 1970. מקורם ההיסטורי של עפיפוני האדו בטוקיו (אדו הוא שמה הקדום של העיר). תקופת האדו נחשבת לשיא התפתחות העפיפונים ולמקור העפיפונים המודרניים. התמות האופייניות לה הן מסורתיות, ובאות מתיאטרון הקבוקי, מתיאטרון הנו, מסיפורי עם ומהמיתולוגיה היפנית.
טוקי (58) מעיד על עצמו כי אהב לבנות ולהעיף עפיפונים עוד כשהיה ילד, אבל רק כשלמד עיצוב גרפי החליט להפוך את התחביב למקצוע. במהלך לימודיו הדריך ילדים בסדנאות, ולימד אותם את מלאכת יצירת העפיפונים. אז החל להתעמק במסורת האדו וחיפש אמנים שיוכל ללמוד מהם.
הוא למד את שיטות הבנייה ואת המוטיבים המסורתיים בהתבוננות ובלמידת הפרטים, ובמקביל עבד למחייתו כשוליה בסדנאות, כמדריך ילדים וכמעצב גרפי. כעבור 15 שנה, עם מותו של אחד מאמני העפיפונים החשובים ביפן, קרא לו ראש אגודת העפיפונים היפנית לפתוח סטודיו משלו.
למעט נייר הוושי (העשוי מקליפת עץ הקוזו, ממשפחת עצי התות), שהוא קונה מאמן מומחה, אמון טוקי על כל שלבי הכנת העפיפון. בחירת הבמבוק, המסגרת התומכת לעפיפון, היא תחילת העבודה ואמנות בפני עצמה. טוקי נוסע למחוז הגידול המועדף עליו כל שנה, בוחר את הקנים באופן מדויק, חותך לגודל הרצוי ומאחסן למספר שנים, עד שהבמבוק מקבל את הצבע ואת הגמישות האידיאליים. כאשר מדובר בעפיפונים גדולים במיוחד נדרשים אביזרי פרזול, שגם אותם מכין טוקי בעצמו.
באשר למלאכת הציור, לאחר שחשב על הקונספט מתחיל טוקי ברישום פחם עדין. כאשר התוצאה משביעה את רצונו, הוא עובר לשימוש בקליגרפיה ומצייר את הקווים בדיו שחורה ובמשיכת מכחול אחת. רק אחרי שיבשה הדיו מתחיל טוקי לצבוע את העפיפון בצבעי טקסטיל, כל צבע בנפרד.
תהליך ההכנה ממושך, וכדי להכין עפיפון שגודלו כמטר נדרש בערך חודש. את התוצאה הסופית בודק טוקי בשמים: "אני מעיף את העפיפון ובודק אותו מול הכחול של השמים. אז אני רואה אם חסר אדום, או אם יש יותר מדי ירוק".
ומה קורה אם ניזוק עפיפון כזה?
"כעיקרון נייר הוושי עמיד מאוד, ואפשר לשקם עפיפון שניזוק במהלך ההטסה. הדבר היחיד שיש להימנע ממנו הוא מים, משום שמטבילה רצינית יתקשה העפיפון להתאושש".
מאז לימודיו באוניברסיטה ועד היום מקפיד טוקי לעבוד עם ילדים ומעביר סדנאות בעולם וביפן כדי לשמר את המסורת. דווקא בעבודה עם ילדים ולמענם הוא מרשה לעצמו "לצאת מן המסגרת", ועובד במדיומים מסורתיים פחות, כאוריגמי ופלסטיק. באופן זה הוא מצליח ליצור עניין מול "צעצועים" חדשניים.
בין יתר הפעילויות הנעשות למען הדור הצעיר, גם פסטיבלי עפיפונים, כגון זה שייערך בחוף הסטודנטים בחיפה ב-2 באוגוסט. להבדיל מפסטיבלים
חדשים הגודשים את חיינו באחרונה, הפסטיבל הוא מסורת יפנית עתיקה שראשיתה, כך מעריכים, ב-1558.
"לטוקי טביעת אצבע אופיינית" מוסיפה אוצרת התערוכה ד"ר אילנה זינגר. "אפשר לזהות בבירור את משיכות המכחול האופייניות שלו, את הקומפוזיציות הייחודיות ואת האיזון בין הצבעים". ד"ר זינגר מוסיפה כי גדולתו כאמן מסורתי עתידה לקבל גושפנקה בדמות התואר Treasure National Living מטעם ממשלת יפן, המוענק לאמנים יוצאי דופן שתורמים לשימור המסורת.
"אני מקווה שטוקי יתרום למוזיאון עבודה שלו לפני קבלת התואר, כי לאחר מכן ידנו כבר לא תהיה משגת לרכוש אחת", מתלוצצת ד"ר זינגר.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם