סינגולר
אברהם טל אמיץ, משה ומרינה מצועצעים, סגול 59 יודע לדבר על המצב, יצחק קלפטר לא מצליח לחזור לתודעה, מאור כהן נותן ברטרו וגבריאלה היא התגלית החמה של הקיץ
פנו מקום, הנה מגיעה היוצרת הכי שווה לקיץ 2008.
קוראים לה גבריאלה, היא כנראה ממש מחבבת את טורי איימוס ושירלי מנסון, והיא עושה יופי של פאנק-רוק באנגלית נטולת מבטא.
אל החומרים המוקדמים שלה נחשפו שועלים מוכשרים במיוחד דוגמת עמית ארז, גבע אלון, נושי פז, ברק חנוך ורבים נוספים שהבינו את רמת הפוטנציאל.
אם כל העובדות האלו לא אומרות לכם יותר מדי, אפשר להגיד את זה אחרת: האנרגיות, ההגשה, הקול הרועם, המקצבים, ההפקה והליבידו שפורץ
קצת קשה לתאר איך נשמע האלבום המלא של גבריאלה, אך אם יש דמיון בינו ובין השיר הנוכחי, הרי שרצוי ומומלץ לנסות ולטעום ממנו כבר בזמן הקרוב.
אם אתם מעדיפים את זה בלייב, תוכלו לצפות בתופעה בבארבי כבר ב-5 באוגוסט, בבארבי התל אביבי. יהיה נחמד לדעת שהגעתם קצת לפני כולם.
מילים ולחן: גבריאלה
הרבה אומץ יש לאברהם טל, פליט "שוטי הנבואה" ומי שזכה לראות בקמילתם של חבריו ללהקת האם לאחר שאלו ניסו להוציא חומרים עצמאיים וכשלו.
היתרון היחסי שלו (בשל הצלחתו הגדולה במסגרת "עבודה עברית" עם "אדם צובר זיכרונות") , גם בה אין ממש כדי להביא לטל הצלחה בטוחה. הנקודה היא שטל לא מתפשר. גם כשהוא עובד לבד הוא מביא אל היצירה את עצמו, על כל המשתמע מכך.
בדומה ל"שוטים", טל לוקח את המקצבים המזרחיים-פאנקיים-שאנטיים-רוחניים אל הפינה הקטנה שלו, שם הוא מבצע בהם את זממו המוזיקלי. התוצאה: מקורית למדי.
כאחד שלא נמנה בין חובבי הז'אנר המוזיקלי, אני חייב להודות שבהאזנה שלישית כבר לא יכולתי להימנע מזמזום בלתי פוסק של הפזמון. יכול להיות שאלמנט ההדבקה לא בהכרח מציין איזו רמה יצירתית גבוהה, אך הוא ללא ספק עושה את העבודה בשביל טל: יוצר להיט בטוח שיכין עבורו את הדרך לאלבום המלא. אם לשפוט על פי השיר הראשון נראה שיש בהחלט למה לצפות. משעמם, זה בטח לא יהיה.
מילים ולחן: אברהם טל
מאור כהן הוא מלך אמיתי. בעולם שבו כל זמר מחזיק יח"צן, מנהל אישי, מאפר וכותב דיאלוגים, כהן מתנהל כאילו הדבר היחיד שמטריד אותו זה איך אני עושה מקסימום כיף במינימום מאמץ.
בדיוק בדרך הקולית הזו הוא התגנב לפריים טיים ("ארץ נהדרת", "מסודרים"), הקים ופירק הרכבים מוזיקליים עתירי הייפ ("ישראלים, פעולה, סקס", "זקני צפת", "הבליינים") והפך לאחת הדמויות הכי מפונפנות שנראו אי פעם בעולם הבידור המקומי.
השיר החדש שלו, שמגיע כסיפתח לאוסף חדש שייצא לו בקרוב, ממשיך את אותו הקו בדיוק כאשר הפעם כהן חוזר לאזורי הפאן של סוף שנות השבעים ברוק הישראלי ומביא אותה במחווה משעשעת וכייפית למדי לתקופת "גזוז". אם תעצמו את העיניים בפזמון תוכלו לדמיין שפיטר רוט (שגם הפיק מוזיקלית) הוא אחיו הקטן של גידי גוב.
אם תמשיכו לעצום את העיניים, תוכלו להפנים איך עושים מחווה מדליקה למוזיקה ישנה, מבלי להרגיש ששמענו אותה באלף וריאציות שונות זה מכבר. הדרבוקות, כלי הנשיפה והליין המזרחי שעובר ברקע פועלים כולם לטובת המשימה הזו, שמושגת כאן בהצלחה רבה. הקיץ הישראלי לא יכול היה לבקש שיר טוב יותר להספגת הזיעה. מאור כהן שיחק אותה שוב.
מילים: מאור כהן ודן תורן לחן: מאור כהן
15 שנה חלפו מאז הוציא יצחק קלפטר אלבום בעל חומרים מקוריים.
15 שנה במונחים של תעשיית המוזיקה המקומית הוא נצח שיכול להספיק לאמן כדי למות שלוש פעמים, לחזור לחיים ולזכות ב-8 כתבות שער. בטח שאמן ברמתו של קלפטר ("כוורת", "הצ'רצ'ילים" ועוד רבים וטובים) לא היה צריך להתאמץ מדי כדי לזכות בתשומת לב.
יש לו כישרון גדול מדי ועבר מפואר מדי מכדי שהתקשורת והרדיו היו מתעלמים לגמרי. והנה, שיר ראשון מתוך אלבום חדש שבדרך מחזיר לקלפטר את ההגה לידיים כשהוא מלחין, כותב, ומפיק בעצמו לעצמו. גם הסאונד שלו, בניגוד לאי אלו טרנדים עכשוויים, שומר על איפוק ומחזיק באיזו רוח נוסטלגית.
קלפטר מגיב כאן במעין מבט לאחור על חייו ומנסה לתגמל אותנו באי אלו תובנות פשוטות על כך שהתשובות בעלות סימני הקריאה אינן שכיחות כפי שהיינו רוצים לקוות ולהאמין. הבעיה היחידה עם השיר הנוכחי נובעת מהעובדה כי קלפטר, קצת כמו חברו הטוב, אריק אינשטיין, לא מצליח להתניע כאן איזה מהלך שיחזיר אותו לתודעה.
אין כאן אגרוף שיפגע, איזו אמירה חדה, ישירה או בוטה. קלפטר משיב את עצמו אל חיקה של המלנכוליה המוכרת בדמותו של "צליל מכוון" ואחיו הקלאסיים. יש אנשים רבים שעבורם זו ברכה שאין לה תחליף. צריך לקוות שהשירים הבאים יביאו איזו רוח חדשה ומלאת תשוקה. זה מגיע לקלפטר כמעט כמו שמגיע לנו.
מילים ולחן: יצחק קלפטר
סגול 59 הוא אחד הראפרים-היפ הופיסטים הכי שווים באזורנו מוכה הסאבלימינל.
כמי שהגיע מירושלים ויודע להגיד דבר או שניים על המצב מבלי להישמע כמו מניפסט מטעם משרד ההסברה, אפשר היה להאמין שממנו תגיע איזו נחמה קטנה.
השיר החדש שלו, שמגיע מתוך אלבום שיצא ב-Jdub Records
(בו חתום גם מתיסיהו) נשמע כמו סיפתח חצי מבטיח. למה רק חצי? כי מבחינה מוזיקלית אפשר לגמרי להסתדר עם הרבע חיקוי הזה לדה סטריטס על המקצבים והאפקטים המקבילים ששוטפים כאן את הרצועה הזו, מתחילתה ועד סופה.
עם מה שקצת יותר קשה להתמודד הוא הטקסט המביך משהו שכולל משפטים דוגמת "ה'פינג' ששמעת היה חזק, אבל זה כלום לעומת ה'פונג'. האגרוף שחטפת אולי יהיה כואב, אבל זה אפס לעומת הגונג". מי שמוכן להמשיך ולקבל דימויים עמוקים שכאלו על החיים כעל משחק מטקות מוזמן בהחלט לסור לחוף הים ולהתחיל לשחק. אני, בינתיים, חוזר לאלבום של קותימן.
מילים: חן רותם, דן תורן לחן: דן תורן, יונתן "ג'וני" גולדשטיין
עכשיו, כמו איזה גל אחרון שנזרק אל החוף, קיבלנו צעצוע חדש בדמות דואט של משה ומרינה. הזוג המנצנץ, זה שביקש להביא את מלאכת החלטורה לכדי יצירה מזוקקת, ביקש לאסוף עוד כמה ג'ובות על חשבון העונה ההיא. אלא מה, גם עם ישראל, שידע להצביע בשלט ולצפות באדיקות במעללי השניים על האי, לא באמת קיבל את השיר המדובלל הזה.
הרדיו לא שיתף פעולה, הביקוש, נאמר זאת בעדינות, לא הרקיע שחקים וגם הגיטרות של סינגולדה לא הצליחו לשכנע כלב מת בנחיצותו של שיר החפלה הזה. אם כן, קבלו נחמה אחת הקשורה ב"הישרדות 2" שתגיע בקרוב: חודשיים וחצי לאחר הגמר הגדול, אף אחד כבר לא ירצה לשמוע את השורדים. בטח שלא את המביכים שבהם שרים על שוקולד.
מילים ולחן: מאיר עמר ואיתי זילברשטיין







נא להמתין לטעינת התגובות







