הנני כאן: הראל מויאל פותח את הפה
הראל מויאל לא תם ולא נשלם, לא התרסק ולא השתתק. זה הכול מתוכנן והוא בכלל בשיאו. תשאלו את אסף אטדגי, מנהל צמוד מאוד ואיש חינוך, שלא לומר גננת, שמויאל אפילו לא מתחתן בלעדיו. לפני שיוציא דיסק חדש ויעשה חמישה ילדים, מתפנה מויאל להסביר מה באמת קרה לו מאז "כוכב נולד" ופותח פה גדול על הראל סקעת
כן כן, אתם אולי מתחתנים בגלל רבע עוף פיקנטי וימבה צ'קים, מויאל המסורתי מתחתן בשם הידיעה החז"לית שכל המשמח חתן וכלה, כאילו בנה את חורבות ירושלים. רק ככה אפשר להסביר את כל 800 החברים הקרובים שגויסו למשימה הלאומית וההמונית בחצר נצר. ביניהם אזרחים ציונים כדורון רוקח, שיר ביטון, חנה גור ועוד כוכבים נולדים שהפכו לענן. ואם להסתמך על התמונות, גם הפעם תיבנה פה ירושלים של זהב. הרבה זהב.
"אני ושמרית מאוד מתואמים בטעם שלנו", מתרפק מויאל במבט מזוגג שלושה ימים אחרי. "אז נתתי לה לעשות מה שהיא רוצה. אנחנו 12 שנה ביחד, היא מסתכלת עליי ויודעת מה אני חושב. אני עשיתי את החלק האמנותי. כל השאר, שמרית. מאוד אהבתי את זה. התחתנו כי הרגשתי שהיא תמיד תומכת, והיא אישה מדהימה, והיא בשלנית גדולה, אני אוהב את כל מה שהיא מכינה, יש לה כישרון עם אוכל, מאחל לכל אחד אישה כמוה". אמן.
"תראי, אני בנאדם מאוד מאמין ויצא לי לדבר עם כמה אנשים שהם יותר בקטע של הדת, ואמרו לי 'תשמע, חתונה זה הנשמה שלה והנשמה שלך והכול ככה מתחבר'. ואמרתי להם שכבר יש את ההתחברות, אבל באמת מרגישים את זה! כשנתתי לה את הטבעת היה משהו שמחבר, בקטע של היא
שלי לגמרי. הופתעתי מעצמי מאוד, הייתי בטוח שאני אבכה, בגלל זה ביקשתי שיהיה ספוט עליי וכל השאר חשוך. גם לא רציתי להזמין אנשים בגלל שהם היו איתי באיזשהו מקום או בגלל שהם מפורסמים".
אז למה משה המלצר בא?
"כי יצאתי איתו כמה פעמים ואני מאוד אוהב אותו כבנאדם. הוא בנאדם מקסים, היה לי חשוב לחזק אותו. כל הקטע שתמיד בתוכנית הוא היה נורא כזה... היה חשוב לי להגיד לו שמבחינתי, יש בו את זה. אני גם יודע מה זה לצאת מתוכנית ריאליטי, וכשישבנו ודיברנו גיליתי בנאדם שמאוד מתבייש ומבולבל מכל עולם הזוהר והתהילה. היה לי חשוב להגיד לו שזה בסדר, כי גם אני הייתי תמים ואם לא הייתה לי המוזיקה, הייתי נעלם ככה".
אבל נעלמת.
"מבחירה שלי. ידעתי שייצא מזה אלבום ויצא מזה אלבום".
למה לא הזמנת את טמירה ירדני וצביקה הדר?
"כי הרבה זמן אנחנו כבר לא בקשר. עבדתי איתם, אבל זה היה נכון לאותה תקופה, עברו כמעט חמש שנים. על זה שהם פתחו לי דלת אני מודה להם תמיד, אבל אני חושב שעברתי הרבה דברים בזכות עצמי, שאני לא צריך להרגיש חייב לאנשים. אני יודע שהיום אני כאן משום שהוצאתי שני אלבומים ואני ממשיך לכתוב, ואני לא ככה מזלזל בעסק הזה, אני תמיד עושה".
מה שאי אפשר היה לראות בין אינספור המבטים החודרים והמרוטשים שמויאל (27) תרם אי פעם
לפלאש, זה את אסף אטדגי (32): שומר ראש, מנהל אישי, סנדק. המויאלים מתחילים לנסות לדחוס את העוברים לטוסטר ("עובדים על זה, אני רוצה חמישה"), הם עוד בהכנות אחרונות לירח דבש יוקרתי ("שבוע ביוון ואז חודשיים תאילנד"), ורק לאחרונה מצאו את בית חלומותיהם הפסטורלי בגדרה ("אני בנאדם שצריך שקט, לעזוב את כל הפוזה התל אביבית"), אבל אטדגי תמיד שם.
תחשבו על הקב"ט הכי אימתני של בריטני, עכשיו תגדילו. זה אטדגי. או כמו שהוא אוהב להגדיר את עצמו: "את יודעת מי אני? תשאלי את החברים העיתונאים שלך, נשמה. אני אסף אטדגי! איש חינוך שמאמין בניהול אישי צמוד". מה זה צמוד, הבית החדש של המויאלים הוא מטר מהחווילה שלו (אטדגי: "איזה כיף, סתלבט, אני מת על הקובה חמוסטה ששמרית עושה כל יום שלישי").
הניהול האישי הצמוד הזה, שאטדגי כל כך מתגאה בו, הופך אותו לחלק קריטי מכלל
"בא לי, הוא אח שלי, יד ימיני, אז אני מרגיש נוח. עברנו הרבה ראיונות והרבה דברים לא יצאו כמו שהם באמת, אז זהו". "זה אני צריך את זה, מאמי!", מזדעק אטדגי. "אני לא רוצה שהוא יהיה לבד. הראל הוא לא בנאדם בכייני והוציאו אותו אחד כזה. הוא בתקופה הכי מדהימה, הכי מאושרת! אני אומר לך, הוא בטופ!".
לפי אטדגי, השניים עובדים עכשיו על אלבום שלישי ומנהלים משא ומתן עם הליקון, אן-אם-סי והד ארצי. היחסים עם הד ארצי מלווים בתחושת סיפוק מיוחדת, לאחר שבעקבות הסכסוך המשפטי בין החברה לבין הראל סקעת, הצ'ילבה ארוכת הריסים של מויאל, נחשף לאחרונה כי בחוזה שנחתם ביניהם בזמנו, הוכנס סעיף לפיו לא תעבוד הד ארצי עם מויאל כל עוד סקעת חתום בחברה. מיאו.
"מה את אומרת על זה?", מתנדנד מויאל, "אני חייב לדעת, כל הזמן אני שואל אנשים. התקשר אליי עיתונאי ואמר לי את זה, לא הבנתי, ביקשתי שישלח לי מייל. הסתכלתי בחוזה, שוב לא הבנתי מה השם שלי קשור. למה מכל השמות בעולם השם שלי קשור?".
אטדגי: "הוא דיבר איתי בטלפון, צחקתי. אני יכול לגלות לך סוד. לפני שלוש שנים וחצי הבנתי שמשהו לא מסתדר. כשעבדנו על האלבום הראשון, הרמתי טלפון לגרפיקאי דורון עדות, ביקשתי שיעשה לנו גרפיקה. הוא אמר לי 'כן, מגניב וזה וזה, נעשה פגישה'. אחרי כמה שעות הוא התקשר ואמר לי שהוא לא יכול. אמרתי לו למה, אמר שיש לו סיבות. בסוף התברר שזה כי הוא עבד בהד ארצי, ויש חוזה, ובחוזה כתוב שאסור לעבוד עם הראל מויאל. הראל היה בהלם!".
לא דיברת עם סקעת?
מויאל: "אני? למה? זה כתוב בחוזה. אם אני אראה אותו ברחוב אני חושב שהוא יתבייש מאוד, אני לא צריך להרגיש שום דבר. אני לא אגיד לו כלום, אני מצפה שהוא יבוא ויגיד לי, והוא לא עשה את זה, ואני לא חושב שהוא יעשה את זה, וזה לא מעניין אותי. ידעתי מי הבנאדם, והקטע הזה די חשף את זה".
אטדגי: "המנהל שלו התקשר לגמגם. בסדר, הוא גמגם, ואני אמרתי תשמע, זה מה שעשיתם, אתם מרגישים טוב עם זה, סבבה, אנחנו לא שם. אנחנו עושים אלבום ביחד, מבלים ביחד, אנחנו במקום אחר".
מויאל: "אני חושב שהוא יותר נפגע ממני. מבחינתי, בנאדם שהגיע לרמה כזאת, שיחיה עם עצמו. אם הוא מתנהל בדרך שהוא מתנהל, זאת בעיה שלו. אני לא מאמין בזה, אני לא אדרוך על אנשים כדי להצליח. הדרך הישרה מנצחת. הדרך שלו מאוד קטנונית ומאוד נמוכה. עובדה, מה קרה בסופו
של דבר? האמת יצאה לאור. מה לעשות? זה העולם".
אז יאללה, מכות.
"למה לי? אני בטוח במוזיקה שלי, אני אף פעם לא אנסה לגזול מבנאדם אחר פרנסה בגלל שהיינו באותה תוכנית. תראי, לא הייתי חבר שלו, לא היינו מדברים בטלפון, אבל היינו בסדר, כמו שאני עם כל אחד מכוכב נולד. כן, הייתה תחרות, אבל מתחרות להגיע למושג קרב? הייתי לוחם חמש שנים, זה לא קרב, בואי נתחיל מזה. זה לא קרב! ברור שאני יודע לעשות קרב, אבל אני לא רוצה. מה שהיה עכשיו מספיק לי בשביל להבין שהבנאדם לא אוהב את הנוכחות שלי בתעשייה, הנוכחות שלי מפריעה לו".
אטדגי: "כנראה שאתה באמת מפחיד אותו. אם אנשים דואגים בחוזה שלא תתקרב, הם מפחדים ממך".
מויאל: "אז הוא מפחד ממני?".
אטדגי: "כן, וקבל את זה כמחמאה".
מויאל: אני לא חושב שזמר צריך לפחד מזמר אחר. יש מקום לכולם. אני לא אשב בבית ואבכה למה לא משמיעים אותי ברדיו, כשאני לא עושה מוזיקה בעצם. את יודעת, אחרי כל ניצחון שלי נכתב משהו על איזו תרמית מבחינתי. זה באמת היה פוגע, כי בגמר היה את הקטע של הקולות המזויפים, ואחרי זה בפסטיגל אמרו שהכניסו אבנים לתיבות הצבעה. בסופו של דבר, גנב תמיד יגיד שגונבים לו. זאת הנקודה".
אלון שמעון, סוכנו של הראל סקעת, אומר בתגובה: "צר לי שבכל פעם שבה מויאל מתראיין לכתבה זו או אחרת, הוא בוחר למתוח ביקורת נוקבת על אנשים העובדים איתו בתעשייה ואף פעם לא מפספס את סקעת. נוכחותו מעולם לא הפריע להראל, הסעיף בחוזה הוא החלטה אישית שלי, היא נכונה לאותה תקופה ואני לא מצטער עליה. זוהי החלטה שנועדה ליצור הפרדה בין שני הזמרים כדי למנוע ניצול מסחרי על ידי מניפולציות בין שניהם, שיביאו בסופו של יום לידי קידום אינטרסים מסחריים של גוף כזה או אחר, תחתיו הם יהיו. אנחנו, לעומתו, נבחר לפרגן בכל עת, כי זו הדרך שבה אנו מאמינים. מזל טוב לחתונתו".
לאטדגי היצירתי יש תפישת מציאות גמישה, לפיה הוא מקפיד לעצב את המק-מויאל שלו ולהגיש עם צ'יפס. זה יפה מצדו, עד שזה הופך ליותר מדי יפה מצדו.
ההיסטוריה מתערבלת לגמרי בידי האמן המאסיביות של אטדגי, וכל פעם שנדמה שמויאל הולך לפלוט משהו שחורג מגבולות "המויאל החדש" שהוא בונה היום, הוא קוטע אותו בגסות, מזכיר שהוא מקליט הכל ומספר את המעשייה בסגנון טרופי. כך, למשל, מערכת היחסים המורכבת ביניהם, שנקטעה כבר בעבר וחודשה לפני חודשים ספורים בלבד, הופכת בפיו לסיפור אהבתם של הזוג מטיטאניק, רק בלי הטביעה.
"שנינו באנו מאותו בית", נסחף אטדגי. "אנחנו באים מאותו סוג של מוזיקה, מאותו סוג של אוכל בבית, הצבע והריח המוכר הזה של משאוושה". מויאל היה אז בדיוק בוגר פרעות סקעת, בשיא ההתנקשות הטדית, אטדגי היה מורה למוזיקה שכתב שירים לעמיר בניון.
"ישבתי עם אשתי וראינו את הגמר", הוא משחזר, "והיא אומרת 'יואו, אני רוצה את סקעת', כי היא תימנייה וסקעת תימני. ואני מרוקאי, אז אמרתי לה, 'מאמי, יש פה את מויאל'. היא לא יודעת לשלוח אס-אם-אסים, אז לקחתי לה את הפלאפון ושלחתי משלה ומשלי למויאל. למה? כי המרוקאים ינצחו את התימנים".
רק יותר משנה אחרי נפגשו אטדגי ומויאל לראשונה, ביוזמתו של נדב ביטון, מעבד מוזיקלי וחבר משותף. מויאל היה אז במצב תודעתי של מטבוחה, אדום, כועס ומותש מקשרים ניהוליים כושלים מזן "טדי הפקות", שתמיד התייחסו לסקעת כזוכה של העונה ההיא, או מהמנהלת שבאה אחריהם, רוני גלבפיש. גלבפיש, בלוגרית ועיתונאית, טענה אז שמויאל גנב ממנה שיר ואף תבעה אותו לאחר שלא שילם לה, כדבריה, את הסכום שהובטח לה מתקופת הניהול.
גם את שני הצ'יזבטים האלו, השניים מעדיפים להפוך לאגדה. "זה כמו לחפור בבורות שכבר כיסו אותם וחפרו אותם וכיסו אותם וחפרו אותם", מתפרץ אטדגי, "ואז אני הגעתי, באתי עם חולצה שחורה מכופתרת שעד היום הראל נקרע עליה, והוא השמיע לי שיר שהוא כתב שנקרא 'שאני', קח אותי. איזה מלל: 'שאני ממחוזות הפחד אל האיים האבודים ההם'. יש פה עומק".
לאט לאט החלה לפרוח הזוגיות של מויאל ואטדגי. הם עמלו על האלבום הראשון והמצליח "הראל מויאל", שמרית הכינה להם קיצ'רי, והמציאות המויאלית מעולם לא הייתה אידילית יותר. אפילו התקשורת התחילה לפרגן לו ולרגע נדמה היה שלא רק המויאליות יודעות כבר שכל פעם שהראל מרגיש מדוכדך, מתאבד מלאך.
אבל אלוהים מרחם על ילדי הגן, לא על יוצאי היס"מ. ב2007- נשלל הרישיון של מויאל לשנתיים, לאחר שנתפס נוהג תחת השפעת אלכוהול (אטדגי: "הראל לא שותה"). באותה שנה החליטו במפתיע מויאל ואטדגי להתגרש, במה שתורץ אז כ"חילוקי דעות אמנותיים", ומויאל נותר שנה שלמה ללא מנהל.
במשך כמה חודשים ניסה להיעזר בחברת בוקינג בשם "סברס", אבל גם איתה, הפתעה, זה נגמר מהר. "לא התאים פשוט", מתפתל מויאל, כשאטדגי שוב מתחיל לנפנף בידיו כממטרה. "הראל מויאל דואג לעצמו! הוא יודע מה הוא עושה, נקודה!", הוא זועק. "יש לו חושים של כלב, הוא רואה ושומע יותר טוב ממני וממך. הוא לא עזב, אמנים הולכים תמיד למקום שמוכר הופעות, והם עזרו לו בתיאום".
מאיפה שלא תסתכלו על זה, מויאל החל לצנוח כמו עזית הכלבה האובדנית. הוא ניהל את עצמו, הסתגר בביתו ועבד על אלבום שני שיחזיר אותו לתודעה, אבל "לבדי" התקשה לשחזר את ההצלחה של האלבום הקודם (אטדגי: "הוא מאוד הצליח, אפילו יותר מהאלבום הראשון").
בהמשך החלו להתבטל הופעות וחברת התקליטים "בייס רקורד", שהפיצה את שני אלבומיו, התפרקה. רק בארבעת החודשים האחרונים שב הזוג המוזר זה לזרועות זה, והשניים נחושים להוכיח שפרק ב' זוהר מתמיד.
"גם אני הפכתי להיות כוכב בן לילה, כמוהו, מאיש אפור עברתי לניהול אישי של אחד האנשים הכי חזקים והכי נערצים בארץ, הראל מויאל!", מסביר אטדגי. "גם לי זה עשה משהו, נהייתי מפלצת. הייתי צריך ללמוד את העניינים של חוזים וזכויות יוצרים וכאלה, ואני אוטודידקט, אז עזבתי לתקופה, אבל אנחנו משפחה. אני יכול לריב איתו היום, חמש דקות אחר כך הכול בסדר. היינו בקשר כל הזמן, המשכנו לבלות יחד".
מויאל: "דרך אגב, היינו באילת ביחד".
אטדגי: "נכון! היינו באילת ביחד!".
מויאל: "אסף פתאום הרגיש כמו שאני הרגשתי, שאין לי רצפה. אז הוא עצר. אני לא יכולתי לעצור כי הייתי צריך להמשיך את הקריירה שלי, הוא החליט שהוא עוצר הכול, בונה לעצמו רצפה ועומד עליה. הוא אמר לי את זה וקיבלתי, כי הבנתי שזה בדיוק מה שאני מרגיש. בגלל זה חזרנו, תמיד היינו, יש לנו זיווג משלים. הוא מתקן את הטעויות שלי, כי אני בכלל לא טיפוס לוחמני".
אז למה רבת עם כל כך הרבה אנשים?
"כי עירבתי רגש. קשה להסביר את זה, לא יודע, לא מבין".
אטדגי: "גם אני לא הבנתי".
מויאל: "זה משהו שקורה, זה תהליך שאני עובר עם עצמי. עם כל התהילה והפרסום אתה הופך להיות מאוד רגיש, יותר ממה שאתה באמת. אבל מה זה משנה? בואי נדבר על מה שאני עושה עכשיו".
מה אתה עושה עכשיו?
מויאל: "תשאלי את אסף".
נא להמתין לטעינת התגובות
