זהירות, דביק: חלזונות על הכביש המהיר
הדמויות באות מהשוליים, עוסקות באמנות, מפגינות אקסצנטריות וחייהן מוחמצים. עם מרכיבים כאלה, לא פלא שהרגשנות הרגה את "חלזונות על הכביש המהיר" של נטע-לי גבירץ
נטעלי גבירץ צילום: אולה
שלושת הגיבורים חיים בעיר ללא שם והם אומללים איש איש לפי דרכו. הנרי, נער רך, יתום משני הוריו; הלנה, אישה בשנות השישים לחייה שחלמה בצעירותה להיות שחקנית אך הכוכבים רימו אותה והחלום אבד; הקטור, זקן מיוסר ומוזר אך טוב לב. הרומן, טוב לב בעצמו, ידאג לכך שזקניו הגלמודים יצאו מגלמודיותם ושיתומו יזכה במשפחה ואף באהבת נעורים.
הרגשנות אוהבת מצבי קצה. ורק הילדים והזקנים, אותם בני אדם השרויים בילדותם השנייה, יודעים רגש אמיתי מהו: "מרגע שפגש הקטור בהלנה פרחו בו הזיות רפות ועלובות, כמו תגובה אלרגית, כמו מחשבות שיש רק לילדים ולזקנים על אצבעות שלובות ועל חיבה".
זקנים וילדים הם הרי בעלי "העצבים החשופים כמו חלזונות על הכביש המהיר". גם חיים מוחמצים באופן מודגש תורמים לרגשנות. הכנסת האמנות לרומן ודאי שתתרום לה (הנרי, למשל, משתוקק להיות במאי): הרי אמנים הם אנשים רגישים, והאמנות היא המקום שבו ניתן לרגש ביטוי. והכי טוב הוא השילוב בין ההחמצה לאמנות, לכן הגיבורים (הלנה, הקטור) הם אמנים (שחקנית, מחזאי) מוחמצים.
גם העמימות הגיאוגרפית מסייעת לרגשנות. כאן עוסקים ברגש טהור ולא בעניינים ארציים כמו מיקום גיאוגרפי ושיוך לאומי ברורים. הרגשות האנושיים הרי נכתבים באספרנטו, שייכים לכל מקום וזמן. וגם האקסצנטריות תורמת לרגשנות: הקטור הזקן, למשל, מפרק באובססיביות מכשירי חשמל. האקסצנטריות היא הרי דבר כל כך חמוד, כל כך חושף פגיעות.
מה רע בקצת רגשנות, תשאלו? קודם כל הכזב. חלזונות אינם רק יצורים חמודים, הם ניזונים ממשהו, למשל. גם בני אדם אינם רק מעוררי חמלה, מתוקים
וטהורים. כבוד כלפי בני האדם פירושו להתייחס אליהם ברצינות, להציג אותם במלואם, את מיטבם ומרעם כאחד. שנית, המניפולציה הבוטה.
הכתיבה הרגשנית מפעילה על הקורא מניפולציה, והקורא האינטליגנטי מתרעם על כך כמו כל אדם שנוכח שמישהו מפעיל עליו מניפולציה רגשית (כתיבה משובחת מפעילה גם היא מניפולציה, אבל ההתפעלות שלנו מערמומיותה, אם אנחנו בכלל חושפים אותה, רק מוסיפה להתפעלותנו מהתוכן שנחשפנו לו). שלישית, ההחמצה.
הכתיבה הרגשנית, שמתמקדת בקצוות של הקיום, מחמיצה את כל המסה האפורה של החיים, שאחד האתגרים של הספרות המשובחת הוא להצביע בדיוק על כך שהיא אינה אפורה כלל ועיקר.
כדי להציג את מלוא התמונה חשוב לציין שגבירץ כותבת לעתים יפה. היא בהחלט בעלת כישרון פיוטי-משוררי משמעותי. לעתים הפיוטיות שלה אפילו ממזרית: "הקטור מישש את הקמטים שריי דיבר עליהם, בבסיס הגבות. קמטים חרוצים היטב לתוך המצח, צמד קביים ארוכים שלקחו את מחשבותיו לצעדות ארוכות".
גם כוונתה, כוונה של יוצרת צעירה בעלת כישרון, להפנות את כישרונה ותשומת לבה לאנשי שוליים ולאומללים, מעוררת הערכה. במובן מסוים אכן הספרות היא האתר שבו ניתן פתחון פה לאותן תודעות שהחברה משתדלת להתעלם מהן או להדחיק אותן.
"חלזונות על הכביש המהיר" מזכיר מאוד ספר ביכורים ישראלי שראה אור לפני שנתיים. ב"כלבי קיץ" של בן ורד (הוצאת בבל) חובר זקן ערירי ותימהוני לנערה לבקנית דחויה. אבל הסיבה ש"כלבי קיץ" היה רומן ביכורים מעניין נובעת מכך שחיי השוליים שנחשפו בו קיבלו פירוט ומלאות קונקרטיים (גם השימוש בשפה שם היה מסקרן). ב"חלזונות על הכביש המהיר" אין את אותו פירוט ריאליסטי מספק, וכך אנחנו נותרים עם קווי מתאר רגשיים גסים. כלומר, עם רגשנות.
נטעלי גבירץ, חלזונות על הכביש המהיר. עם עובד 247 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
