סרטים אילמים ומחווה לפינג פונג
חמישה סרטים שכדאי לראות היום בפסטיבל הקולנוע בירושלים
גאי מאדין, להטביע במוח יח''צ
"להטביע במוח": הקולנוען הקנדי גאי מאדין ("המוזיקה העצובה בעולם") מרבה לחקור את השפה הפילמאית, תוך מתן כבוד לעבר המפואר של המדיום. "להטביע במוח" למשל, הוא סרט אילם, העשוי במסורת הראינוע הקדמוני. הן באריזה שלו - פסקול דומם וכותרות ביניים
- והן בסוג העלילה המלודרמטית-דיקנסית האצורה בו. אמן מגיע למגדלור המצוי באי מבודד, אשר שם בילה את שנות ילדותו בחיק אביו המדען המטורף, אמו שניהלה בית יתומים ואחותו שנוצלה מינית. הרבה הפתעות חזותיות, המון תפניות בעלילה.
"אות קלון": קרל תיאודור דרייר, מגדולי היוצרים בכל הזמנים ("ייסוריה של ז' אן ד' ארק") התפנה בשנת 1922 לשחזר את קורותיו של פוגרום שהתחולל באחת העיירות היהודיות ברוסיה הצארית. עיצוב תמונה מרשים, משחק מעודכן ועמדה חברתית-פוליטית מפתיעה לתקופתה, בסרט אילם זה, שעותקים שלו נתגלו רק לאחרונה, ושופצו בצורה מעוררת כבוד.
"רביו": סרגיי לוזניצה ("מצור", "ארטל") הרוסי אינו מאפשר לעמדותיו הפרטיות להפריע לסרטיו. עבודתו הפילמאית מתאפיינת בשימוש בחומרי ארכיון בלבד, שאותם הוא מארגן מחדש. הפעם מדובר בסרטים דוקומנטריים המתארים את תקופת ההפשרה הסובייטית. כלומר, השנים שאחרי מות סטלין ועליית ניקיטה חרושצ'וב לשלטון. מעניין, מגרה, עסיסי.
"מלך הפינג פונג": מי שהומור שוודי קרוב ללבו, מוזמן להצטרף לסרט הביכורים של ינס יונסון שקצר הצלחות מרובות בפסטיבלים של סאנדנס ורוטרדם. מעשה בנער שמנמן הנוקם בעולם העוין באמצעות שליטה בכדורי פינג פונג, ובסיוע מניפולציות שהוא מחולל להוריו המעורערים.
"פאדוס": על פניו מדובר בנושא מצוין ובבמאי מהשורה הראשונה. הבמאי הוא קרלוס סאורה הנודע ("קריאת העורב"), ועל הפרק מצויה מסורת שירי הפאדו העצובים של פורטוגל. בפועל, מדובר בסרט מחול שרק מגרד את התחתית המיובשת שנותרה מהפקות קודמות של סאורה, ובהן "חתונת הדמים", "כרמן" ו"פלמנקו". משעמם.
נא להמתין לטעינת התגובות
