ראשי » תרבות » מוזיקה

בהופעה חיה: חוה אלברשטיין בשוני

חוה אלברשטיין לא זקוקה לגימיקים מיותרים וסיפורי אינסוף בין השירים. בערב שישי האחרון, באמפי שוני, היא נתנה לשירים היפים לדבר במקומה. הביצועים המקצועיים והאינטימים ובעיקר מלאי הרגש מוכיחים כי יש לישראל זמרת פולק אחת, עם גיטרה ביד ושירים של ארץ קטנה, מסובכת ויפה

המכוניות העומדות בטור ארוך כדי להיכנס לאמפי פארק שוני, הטורים הארוכים והמעצבנים לקבלת הכרטיסים וענני הלחות המלווים את ההתרחשות המבולגנת בתוך האמפי, כשהתברר, לפחות ויזואלית, כי אין איפה לשבת או לעמוד, סימנו התחלה סיוטית של ערב יום שישי קיצי. אבל הכל התפוגג כשחוה אלברשטיין עלתה על הבמה.

קטנטונת, בלי מניירות מיותרות, בחולצת טי שחורה ומכנסיים נוחים, צמודה אל הגיטרה הנצחית, פתחה אלברשטיין את ההופעה בלי הרבה דיבורים, בצניעות, עם "את תלכי בשדה (האמנם)" המרגש. כל מילה בשיר היא מבטאת עד הסוף, חושפת את הרגש בנגיעות קטנות, בקול הנפלא שלה, בקריצה קטנה אל הקהל.

אלברשטיין נפתחת לאט, שלושה שירים ראשונים בשקט, עם הגיטרה הפרטית והליווי הנכון והמדויק של עובד אפרת, שאחראי גם על העיבודים המוזיקלים למופע, ערן וייץ ואבי אגבבה על כלי ההקשה.

"כמה יפה פורח הלילך" ממלא את האמפי בתחושת נוסטלגיה מתקתקה של ארץ ישראל היפה, כמו גם "אדבר איתך". כל הקהל, עירוב של אנשים בגילה של אלברשטיין והדור הצעיר שבא לשמוע זמרת פולק ישראלית מקורית, מכיר את המילים, שר איתה. "הגן הבלעדי" הופך על הבמה ליצירה בלוזית מהפנטת. 

עיבודי הבלוז והנגינה הכאילו מאולתרת של הנגנים שאיתה מחזקים את הביטחון שלה, אלברשטיין נפתחת לחלוטין כשהיא שרה את "אדישה" הנונשלנטי ואת  "ביקורת דרכונים" הנפלא והמשעשע והקהל כולו שוטף אותה במחיאות כפיים שמביכות אותה מעט.

שני שירים באידיש נוגעים באהבה הגדולה של אלברשטיין לשפה שלא מתה ולא נעלמה מן העולם. הדור הצעיר לא מתבייש על אי הוודאות שבשפה הלא מוכרת ומעודד את אלברשטיין.

עיבוד מחודש ל"לונדון" ממלא באנרגיה את האמפי, הקהל שר איתה כל מילה, ואלברשטיין בתמורה נותנת ביצוע מצויין, מהוקצע ומרענן לשיר המוכר כל כך. 

אלברשטיין לא צריכה לדבר בין השירים. כשהיא בוחרת לעשות זאת היא בוחרת את מילותיה בקפידה, לא מתמרחת, לא משתהה. עבורה הגיטרה והקול הגדול הם הכלים הנכונים. השירים מבוצעים במקצוענות מרגשת, כל שיר היא לוקחת עד הסוף, לעולם לא מחפפת.

עם תשואות הקהל אלברשטיין בוחרת חמישה שירים לסיים בהם את ההופעה. את ההדרן היא חותמת בהתנצלות שנגמרו לה השירים, ואחר כך מבצעת בלי הנגנים את הקינוח של הערב, "כמו צמח בר" באקפלה מאולתרת אך מוקפדת ומרגשת.

בצניעות, בלי גימיקים מיותרים, בלי סיפורי אינספור כתובים מראש בין השירים ובלי פיצוצי סאונד מוזיקליים, אלברשטיין מגישה ערב שכולו שירה עברית מלאת רגש. יש בארץ זמרת פולק אמיתית אחת, מלאת ניסיון וכישרון, קוראים לה חוה אלברשטיין.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...