הכיוון מרכז: ספר חדש לאילנה ברנשטיין
גם בספרה החדש עוסקת אילנה ברנשטיין בחומרים קיצוניים של מערכות יחסים. הכי קיצוניים: אישה שרוצחת את בעלה המתעלל. ברנשטיין, פעם כוכבת ספרותית פרובוקטיבית ומתוקשרת, התחבאה בשנים האחרונות בשוליים. אבל נמאס לה מהפרופיל הנמוך, היא מודה. היא לא מכוונת אל רבי המכר אבל כן צמאה לקהל
אילנה ברנשטיין צילום: אריק סולטן
"ככלל, הדיון הזה על ספרות נשים מגוחך, מכיוון שלדעתי מדובר בספרות ששמה את האישה במרכז, ולא כזו שנכתבת בידי נשים. לכן גם דויד גרוסמן ועמוס עוז, למשל, כתבו ספרות נשים".
אבל התקשורת אהבה אותה לא רק בגלל הכתיבה הנשית. ברנשטיין סיפקה חומרים שמוכרים עיתונים. לא רק סופרת מבטיחה אלא גם קופירייטרית בלונדינית שהחליפה עד גיל 36 ארבעה בעלים וכמעט תמיד נתפסה צמודה לסיגריה. והיא שיתפה פעולה.
בשמונה שנים כתבה חמישה ספרים, שתמיד שווקו בכתבת מגזין גדולה. שנות ספרים, אך נדחקה אל השוליים. בגיל 50, עם ספר חדש, "עכשיו זה כתוב" (בבל), ומחזה בשם "שעה יפה ליוגה", היא מודה שהיא מתגעגעת אל חשיפה גדולה יותר.
"בהתחלה התאהבתי בשוליים", היא אומרת, "ואחר כך נותרתי בהם בעל כורחי. אחת הסיבות שרציתי לכתוב מחזה היתה כדי לפרוץ משם. הרגשתי כלואה. בפירוש רציתי להגיע לקהל רחב יותר, שיעמוד מאחורי הסיפור גוף שיביא איתו קהל".
אבל זה לא בהכרח תופס לגבי הספר.
"אני מרגישה עכשיו בתנופה חזקה יותר ובטוחה. אני יודעת שאני הולכת בדרכי. אני לא כותבת מיינסטרים, והיום הרבה יותר קשה להצליח עם כתיבה כזאת מאשר בתחילת הדרך שלי. אין צריכה אמיתית של תרבות שוליים בארץ, ולא רק בכתיבה. זה לא בגלל שהיא לא מתקיימת אלא מפני שהחברה הישראלית התרגלה לצרוך מיינסטרים.
"בשוליים קורים דברים מרתקים: יש תעוזה וחיפוש, נשאלות שאלות. הבעיה היא שאין לזה קהל, והתרבות הזו אינה מטופחת. בעולם הספרות רואים את זה ברשימות רבי המכר: אם אתה לא שם, אתה לא קיים, וזאת למרות שמרבית הספרים המעניינים נמצאים מחוץ לרשימה".
כמו בספריה הקודמים, גם המחזה וגם הספר עוסקים במערכות יחסים בתוך המשפחה. אבל בעוד המחזה מטפל בנושאים מדוברים כמו נישואים, גירושים ורצונות סותרים, עם לא מעט הומור, הספר עוסק בנושאים שמושתקים בדרך כלל בתוך המערכת הזוגית: התעללות כלכלית ומינית.
הגיבורה חסרת השם ב"עכשיו זה כתוב" סובלת יותר מ-20 שנה מיחס כוחני של בעלה אליה ואל ילדיהם: הוא אינו מכה אותם אך מכווץ את התקציב הביתי עד לכדי היותו בלתי אפשרי והופך את אשתו לשפחת מין, שאמורה גם להודות לו על חסדיו.
המניע לכתיבת הספר היה כתבה שקראה ברנשטיין, ובה עדויות של נשים, גם משכבה חברתית וכלכלית מבוססת, שתיארו מסכת של התעללות כלכלית שאיש לא ידע שנלכדו בה. "נושא האלימות הכלכלית מוזנח", אומרת ברנשטיין.
"מובן שמה שמתואר בספר הוא קיצוני, ועדיין אני מקבלת המון פניות מקוראים. הנשים שכותבות לי אולי אינן מזדהות עם התיאורים אחד לאחד, אלא עם מצוקת התקציב, מצוקת האשראי, שנובעות מהספר. אני יודעת על נשים שמפרישות לעצמן כספים מהצד למקרה הצורך ועל כאלה שנדרשות לתת דין וחשבון על כל הוצאה. הביקורת הפטריארכלית על ההוצאות כנראה קיימת, אבל מושתקת".
אבל לא הסתפקת ברובד הזה. הוספת גם את האלימות המינית.
"האלימות המינית היא שכבה שנייה בספר. הוא בהתחלה נכתב בלעדיה. אני חושבת שיש קשר עתיק בין מין לכסף בחיי נישואים. מהתגובות שאני מקבלת אני מבינה שמשהו בקישור הזה היה נכון".
כבר בפסקה הראשונה של הספר מתגלות שתי עובדות דרמטיות: הבעל מת והאישה היא זו שאחראית למותו. אבל ברנשטיין מדגישה שאין זה מניפסט. "מבחינתי כתבתי עוד ספר על נושא שמעניין אותי - מעמד האישה במשפחה", היא אומרת. הפיכת האישה מקורבן למקרבן היא פרי תהליך שהיא עוברת בתוך הסיפור ואין כאן כל המלצה מוסרית.
"טוב היה אילו נשים שעוברות התעללות, היו מוצאות את הדרכים שהחברה מספקת ומתמודדות בצורה אחרת, אך ממה שאני מבינה, כשאישה במצוקה כזאת היא לא תמיד יכולה להפעיל שיקול דעת".
למשל כרמלה בוחבוט, שברנשטיין רואה בה גיבורה. "בוחבוט ירתה בבעלה 24 כדורים-אחד לכל שנת נישואים. אני אילמת מול אישה כזאת. היא חוותה התעללות ואלימות, וכמוה גם ילדיה. כנראה היא לא הצליחה למצוא דרך אחרת להתמודד".
אז מה שהיא עשתה לגיטימי?
"לא. לתפיסתי רצח הוא רצח".
דווקא בגלל שקל כל כך להזדהות עם נשים שחוו אלימות פיזית, בחרה ברנשטיין לא להפוך את הגיבורה לקורבן של אלימות פיזית. "לדמות שלי אין עדויות. איש אינו יכול לנחש מה עובר עליה, אין עליה סימנים".
גם בחרת שלא לתת לה שם.
"אפשר לשתול שם כל שם, מכל מקום בארץ, מכל מעמד סוציו?אקונומי. התחייבות למשפחה אחת היתה מחטיאה את הסיפור. שמות שני ילדיה מוזכרים רק פעם אחת, לאחר שלראשונה, לאחר הרצח, קנתה להם מתנות בעלות ערך כלכלי. בנוסף, מדובר בווידוי של אישה על שרצחה את בעלה - היא עדיין חוששת להיתפס".
אילנה ברנשטיין אריק סולטן
גם בספרים הקודמים שלך עסקת בהתעללות לסוגיה, בהזנחה, בנטישת אם את ילדיה. את חוזרת אל אותם חומרים קשים.
"נכון שיש 'נושא-על' בספרים שלי שמכיל את החומרים האלה, העניין שלי הוא לחדור תחת המעטפת המוגנת של המשפחה ולראות מה קורה בחדרי חדרים. ברור שלא כל המשפחות הן כאלה, אבל אני לא סוציולוגית, ומעניין אותי לכתוב את המקומות הכואבים.
מעניין אותי לעסוק למשל במה שעוברת אם טרייה-האופן שבו מתעצבת אם חדשה. זה חבל דק מאוד, יש נשים שעוברות משבר של ממש. ברור שאני מקצינה את הסיטואציות. בספר החדש אני נוגעת ברצון שהכל ייראה מצוין, אבל החריגויות מתגלות במהלך הנישואים ויש ניסיון לטשטש את הדברים האלה".
כשקוראים את הספר קשה שלא לחשוב שרק מי שחווה התעללות כזו יכול לכתוב עליה.
"אין כאן שום קשר אוטוביוגרפי. כל אחת מהדמויות בספרי כתובה מתוכי, אבל לא על חוויות שעברתי".
כיום היא מתפרנסת בעיקר מלימוד כתיבה במסגרות שונות, גם בסדנאות. זו סגירת מעגל עבורה, כי ברנשטיין, שבכלל רצתה להיות ציירת, הפכה לסופרת בזכות סדנת כתיבה.
"עזבתי את תחום הציור בתסכול רב", היא נזכרת, "וידיד סיפר לי על סדנת הכתיבה של חיים באר. באר המליץ לי לעזוב את הסיפורים הקצרים שכתבתי עד אז ולכתוב רומן, וכך היה".
איך זה לעבוד לצד של המנחה?
"בכל פעם מחדש יש לי סקרנות לקראת המפגש עם כותבים חדשים, מה אגלה שם. שתיים מתלמידותי כבר פירסמו ספרים".
יש הרבה ביקורת על הסדנאות האלה, שהתרבו עם השנים.
"אני לא חושבת שכל מי שמגיע לסדנה רוצה בהכרח להפוך לסופר, ולדעתי הסדנאות הפכו לכתובת לרכוב עליה כדי למצוא את האשם בזילות הספרות. אם כבר, בסדנאות נעשה לפחות מיון ראשוני. דווקא לאינטרנט, לבלוגים ולמחשב האישי יש תרומה נכבדה, ויותר מכך, למו"לים.
הם תורמים לרידוד הספרות בכך שהם מחפשים רבי מכר, מושיבים עורכים על כתבי יד בוסריים לחלוטין ומשווקים את הספר כאחד המוצרים,
בעוד שאין זה מוצר רגיל. ספר זקוק לתשומת לב ולטיפול אחר. אני מבינה שזה עסק כלכלי, ואינני מתחשבנת איתם, אבל דווקא בסדנאות יכול כל כותב ללמוד דברים חשובים. זה לא כוכב נולד, ולא נולד סופר כל שעה".
"חוץ מזה, זו תקופה רוויה בסדנאות, בכל נושא, מה שנובע מחיינו בעולם רווי מידע. המו"לים, לעומת זאת, אינם מוכנים להסתכן ולטפח כותבים, וספרים מגיעים מהר מדי למדף".
את חוששת שזה עלול לפגוע בך, שלא תהיה במה לספרים הבאים שלך?
"לא. תמיד אמצא איפה לפרסם".
נא להמתין לטעינת התגובות
