ראשי » תרבות » טלוויזיה

סופר נני: חיים בתוך מגזין אמריקאי

המושג "סופר נני" שארוז בדמותה המיתית של "ביג מאמא" מודרנית הוא מניפולציה תקשורתית זולה, רדודה, לעתים מעליבה והכי גרוע - הופכת אותנו למציצנים, לפורנוגרפיים ולקלישאיים

סופר נני, ערוץ 2

יש לי ויכוח גדול עם "סופר נני" ואני מוכנה בזה הרגע להיכנס איתה לדו קרב, על מה זאת אמהות? מה זה חינוך? איך צריכים להראות יחסים זוגיים? אבל "סופר נני" לא אשמה.

המושג "סופר נני" שארוז בדמותה המיתית של "ביג מאמא" מודרנית הוא מניפולציה תקשורתית זולה, רדודה, לעתים מעליבה והכי גרוע - הופכת אותנו למציצנים, לפורנוגרפיים, לקלישאיים. לעובדי אלילים, לאנשים שמאמינים במגידי עתידות ומעשי כשפים.

מה שהניו-אייג' עשה לרוחניות, הקואצ'ריות עשתה לפסיכולוגיה. במקום לגייס סבלנות ולהתבונן על תהליך עמוק ומלא משמעות אנחנו צופים בהיי?לייטס, בסיטואציות דרמתיות קלות לעיכול ומסוכנות, המייצרות אשליות הוליוודיות.

להלן הסיפור: נעים מאוד משפחת ביסקר, קרן, רשף וארבעת בנותיהם. היום מתחיל ונגמר בצרחות. האמא לא רוצה לקום מהמיטה, רוצה כמה שפחות להיות עם הבנות, לי עושה רושם שהיא דיכאונית אבל הסופר נני אומרת שהיא חסרת אחריות. וזה הרגע שבו הסופרית ואני מתפצלות. הסופרית בוחרת טיפול התנהגותי, היא תגיד לאמא הדיכאונית מה לעשות, האמא הדיכאונית תמלא את ההוראות וכל הבית, במטה קסם, ישתנה. להלן המצלמה וחדר העריכה: המצלמה פולשת לרגעים הכי דרמתיים, בחדר העריכה גוזרים אותם לקטעים שרודפים במהירות אחד אחרי השני, והתוצאה: אנחנו מציצים לבית שנראה כמו בית משוגעים.

האבא קורא לבת מפלצת, האמא קוראת לה קרצייה וטורקת להן את הדלת בפנים, הילדות דבוקות לטלוויזיה, קוראות לאמא חזירה ולאבא טיפש, או משהו כזה, משתוללות, לא נשמעות לאף אחד, עושות מה שבראש שלהן. להלן "סופר נני": הסופרית לא שואלת שאלות, כמו האלה הגדולה היא נוחתת לבית עם מרשמים התנהגותיים. היא "האמא הגדולה" שתלמד את קרן איך להיות אמא. בין ארבע

לחמש תנוחי, בבוקר תשכימי אותן לבד בלי להזעיק את רשף, תתלבשי תסתרקי, אל תהיי מוזנחת, אל תהיי מצוברחת, יש לך תפקיד, התפקיד שלך הוא להיות אמא ואת תשתלטי על עצמך ותתנהגי. ואתה אדוני, היא פונה לגבר, תפסיק להישמע לכל דבר שאשתך הגחמנית דורשת ממך. היא מפונקת, אין לה גבולות ואתה הקורבן של כולם.

ואני אומרת, היי סופרית, בואי נסתכל על הכל מזווית אחרת. אולי קרן בכלל לא רצתה להיות אמא? אולי התפקיד לא מתאים לה? אולי יש לה חוזה לא כתוב עם רשף שהוא מטפל ולא היא? ומה את חושבת, אני רוצה לשאול את הסופרית, שאם תתני לה הוראות התנהגות הגוש הגדול של הכאב, הדיכאון וחוסר הרצון להיות ליד הבנות, כל זה ייעלם? אם תתני לה שעון מעורר כדי לקום בבוקר זה יסדר ויתקן את המקום שממנו היא לא רוצה לקום? אם תתני לה מערוך ומרשם לפיצה זה יסדר את המקום שממנו היא לא רוצה להיכנס למטבח? אם תגידי לה שהבנות ציירו אותה בלי פנים זה יגרום מיד לכך שאהבה גדולה תצמח בתוכה ושהיא תתהפך בין רגע להיות אמא מושלמת?

וכמה פאתטי הסוף ההוליוודי שבו האבא גוזר עצים לאח והאמא עורכת את השולחן לארוחה ערב כמו במגזינים הוליוודים של משפחה למופת. גבירתי, אני רוצה להגיד לסופר נני, תבררי מאיזה מקום קרן לא רוצה להיות אמא.

מה כואב לה שם עמוק בפנים? למה רשף "מכסה" עליה כל הזמן? מה יש שם שהיא שוכבת במיטה והוא מתרוצץ בלי הכרה? למה הוא קורא לה ילדה? צודקת הסופר נני, שקרן ורשף לא יודעים להיות הורים. אבל לצערי, סופרית, אני לא מאמינה במתכוני בזק שיעשו מהפך.

ברגע שהמצלמה תסתלק מהבית יחזרו אליו השדים הפנימיים. אלה שדורשים חפירות עמוקות, כואבות, כאלה שרחוקות מרחק רב מהקסמים ומההוראות החד?משמעיות והסמכותיות שמצלמות הטלוויזיה כל כך אוהבות.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...