אייר סופליי: חום ואינטימיות בלתי צפויים
הופעתו של הצמד הבריטי בשוני בסוף השבוע האחרון החזירה רבים לימי הסלואו התמימים של מסיבות הכיתה הנשכחות. דורי בן זאב התפלא מהרגש ומהמקצועיות של אייר סופליי
אייר סופליי. צילום: יח''צ
מלכתחילה, מופע של להקה כמו אייר סופליי (Air Supply) הוא איננו מסוג האירועים שאני הולך אליהם, אני לא מתחבר בכלל לז'אנר הזה. אבל אישתי רצתה שנלך, אז הלכנו.
בדרך אל המופע עניין אותי איך החומר הפופולרי כל כך של הצמד עובד היום, וכיצד מעבירים אותו לקהל צעיר. סקרנה אותי ההיענות של הצופים, אופן הגשת ההופעה - וההפתעה בתחומים האלה הייתה גדולה מאד.
מבחינה מקצועית אייר סופליי הגישו מופע מהודק, ובמהלך הערב הרגשתי שקיימים כמה וכמה דברים שאני יכול ללמוד מהם.
הפתיעו אותי החום, התום והיופי שהיה במפגש של אספקת החמצן עם הקהל הישראלי. השירים הם פופולריים ואי אפשר להתכחש להצלחה שלהם. בהגשה שלהם ממש יכולתי לזהות אמנים ישראלים מהז'אנר שלמדו מהם איך להיות מלודי, איך להעביר שיר בצורה נהדרת. נקודת חולשה אחת: הסולן
הולך כמו קנגורו.
למדתי בערב הזה את המינימליזם שבסאונד, שהיה חם, פשוט ואינטליגנטי מאד, כמעט כמו סאונד של אלבום. לא מפואר, לא היסטרי, כזה שהצליח לשמור על רומנטיות ועל אינטימיות. ההופעה גם הייתה נעימה מאד לעין וייחודית מבחינה התאורה ומשחקי הפנסים.
באירועים כאלה חשוב מאד הקשר שהמופיע יוצר עם הקהל, ואייר סופליי הקפידו לדבר בין השירים ואפילו לרדת מהבמה אל השורות הראשונות. אני לא מתחבר לתוכן הזה, אבל לא יכולתי שלא להתלהב מהאלמנטים הללו.
ונקודה אחרונה: לפעמים אנחנו באים לראות הופעה מוצלחת, אבל כלל לא חושבים על מי שטרחו והביאו את האמנים שמופיעים. אני חושב שלמפיקי האירוע מגיעות מחיאות כפיים לא פחות מהלהקה עצמה, על התחקיר שהם עשו לפני הבאתם ועל ההפקה כולה.
"אייר סופליי", מבצר שוני בבנימינה.
נא להמתין לטעינת התגובות
