המעגל הקטן - דנה מודן ויונתן קוניאק עם "טינופת"
רק עכשיו, אחרי עשרים שנות היכרות, הרימו החברות הכי טובות דנה מודן וג'וני קוניאק את "טינופת", פרויקט משותף ראשון שלהם, והם מאוד מאוד גאים בו. הביקורות לא ממש מעניינות אותם, לאנשים הרי תמיד יהיה מה להגיד, ובסופו של דבר הם עושים את התוכנית הזו לעצמם ולחברים שלהם. אבל אתם מוזמנים להצטרף, בכיף
החודשים שחלפו מאז הביאו לעולם את "טינופת", לייט-נייט שמפגיש חמישה משתתפים לשיחת סלון פרועה יותר או פחות, אבל השאלה השנייה, הבאמת חשובה, נותרה ללא מענה. גרסאות שונות טוענות שזה קרה כנראה בצוותא, באחת ההופעות של אופרת הרוק "מאמי". קוניאק הגיע מחולון, מודן מתל אביב. הוא, כנראה, הביט בה ממושכות, אולי זה קשור לעובדה שבנעוריה היא נהגה לנעול נעל שונה לכל רגל, וחש צורך עז להגיב.
"נדמה לי שניגשתי אליה, חייכתי, קשקשנו קצת", הוא מנסה לשחזר. "נכון! ואז התאהבנו סופית", מחזקת מודן. "אתה אישרת אותי, היחיד שהתופעה הזו לא עצבנה אותו, ואז ידעתי שלעולם לא ניפרד".
"וואלה", מאשר קוניאק. "אז כן. מגיל 18. כבר עשרים שנה שאנחנו חברים". "לא חברים", מדייקת מודן, "אחים".
וכשמודן אומרת אחים היא לחלוטין מתכוונת לזה. ועדיין, מעולם לא עלה הרעיון של עבודה משותפת, עד שיום אחד שניהם התחילו לעבוד באולפני הרצליה. "את הרעיון ל'טינופת' הגינו כבר לפני המון שנים", אומר קוניאק. "חשבנו על סוג של 'יחסים מסוכנים' מודרנית, בלי גבולות. לתת אווירה של סלון. אנשים באים ומדברים על מה שהם רוצים, ולצופה אנחנו מרשים להציץ".
מודן: "יום אחד דיברנו על זה שוב והחלטנו לנסות. בדיוק שמענו שב- HOT מחפשים רצועת לייט-נייט חדשה. ושאלו אותנו, פועלי טלוויזיה פשוטים, אם יש לנו רעיון. אמרנו 'כן'. אמרו 'תביאו'. אמרנו 'קחו'. וזהו".
מי שכבר דגם כמה מהפרקים (HOT3, כל ערב ב-22:25) ולא נתן לעצביו להשתלט עליו, לבטח הבין את סוד הקסם. הביצוע המרושל, העריכה הקטועה, היכולת של המשתתפים לעשות מה שבא להם (ללכת לשירותים, לעשן, לשתות, לגלוש באינטרנט), יוצרים תחושה של גוד-טיים. בעיקר למשתתפים, אבל גם לצופים. "מצד שני, אל תחשוב שזה בא כל כך בקלות", אומרת מודן.
"באודישנים ראינו הרבה אנשים, ואת אלה שאהבנו הבאנו כמה פעמים לכל מיני הרכבים, ואז לקראת הסוף היו לנו פיינליסטים וקיבצנו אותם יחד, וג'וני אמר: 'או.קיי, אנחנו רוצים אתכם. בשבוע הבא מתחילים לצלם'. אתה יכול לתאר לעצמך מה קרה דקה אחרי זה".
מה?
קוניאק: "בבת אחת כולם, כמעט בלי יוצאים מהכלל, שלחו לי אס.אם.אסים של 'אנחנו לא יודעים אם אנחנו רוצים'. זה היה נורא מצחיק כי לכולם היתה אותה תגובה. כולם ישר נבהלו. המרחק בין מה שקורה בשטח לתוצאה הסופית על המסך גדול מאוד". אבל בסוף הם התרצו.
"כמעט כל מי שנמצא בתוכנית הזו עוסק ברמה כזו או אחרת במאחורי הקלעים. זה לא עולם שהוא זר להם. מצד שני, זה תהליך לא פשוט. אנחנו בעצמנו יודעים כמה הוא לא פשוט. כמה אפס אנד דאונס יש בדרך הזו. כמה לשבת ולהסתכל על עצמך מבעד למסך טלוויזיה זה פי מאה יותר גדול מלקרוא ביקורת".
מודן: "אתה ביקורתי יותר מכל מה שבנאדם יגיד לך. ולזה מסכימים גם הכוכבים הכי גדולים של הטלוויזיה. הדבר הזה של 'רוצה אבל פוחדת' עובד על כולם. גם על הכי מנוסים,
הדבר הזה שמצד אחד אתה מרגיש שאתה הכי שווה וכולם צריכים עכשיו לסתום ולהקשיב לך, ומצד שני למה שאפילו מישהו אחד ירצה להקשיב לשטויות שיש לך להגיד. המיקס הזה מתקיים בכל אחד ואחד שמופיע בטלוויזיה. כולל ג'יי לנו. באחריות, למרות שאני לא מכירה אותו".
כל ארבע שנים, פחות או יותר, יש לדנה מודן, 37, יציאה חדשה. לפני כמעט עשור, אחרי קדנציה מכובדת בעיתונות ותפקידים ב"פלורנטין" וב"ציפורים בניוטרל", היא קיבלה תוכנית בערוץ 2, "יחסים מסוכנים", שכבר מההתחלה נחקקה כמיתולוגיה תל-אביבית. אחר כך באו גם "דאבל דייט" בביפ ו"אהבה זה כואב" בערוץ 10, שתיהן מעוטרות. לאחרונה שודרה ברשת "אבידות ומציאות", הסדרה שיצרה עם שבי גביזון, ועכשיו "טינופת". בקיצור, סוג של נסיכת טלוויזיה מקומית.
הקריירה של קוניאק, 38, התנהלה מחוץ לשדרה הזו. הוא גילם מעצב קאמפי ב"רמת אביב ג'", ואז הוביל את הסיטקום הקווירי "ג'וני". בהמשך יצר את "פיק אפ" לערוץ 10 בשיתוף עם אבנר ברנהיימר ומיכל קופר-קרן, ערך את "אקזיט" ופיתח את "על קצות האצבעות" לקשת. הוא מעולם לא פונק ביותר מדי ביקורות אוהדות.
לכאורה תהום טלוויזיונית פעורה בין מודן לקוניאק, מה שמעלה את השאלה אם קוניאק מרגיש שהוא מתעטף במודן כדי לזכות בחיבוק אוהב של הברנז'ה. כשמודן שומעת את זה היא כמעט מתפלצת. נפתחה תיבת פנדורה. נהיה דיון.
"אני לא מאמינה שאתה אומר את זה", אומרת מודן.
למה?
"מאיפה אתה מביא את זה שאני נסיכה? כל דבר שעשיתי לא הבינו בהתחלה. כל דבר. פשוט עשיתי כבר דברים כדי לדעת. כשעלתה 'יחסים מסוכנים' אמרו 'מה זו השטות הזאת'. ואז עשיתי את 'אהבה זה כואב' ואמרו: 'וואי, 'יחסים מסוכנים' היה מהמם, אבל מה זו השטות הזאת'? ואז יצאה 'אבידות ומציאות' ואמרו 'מה זו השטות הזאת? 'אהבה זה כואב' היה מהמם, אבל מה זה 'אבידות ומציאות'?'.
עכשיו אני עושה את 'טינופת' ושוב אומרים 'מה זו השטות הזאת'. אין מה לעשות, כשאתה עושה משהו, לאנשים תמיד יהיה מה להגיד. זה כל כך לא משנה. אי אפשר להתייחס למה שאומרים. אני עושה את התוכנית הזו לעצמי ולג'וני ולחברים שלי, ומי שרוצה להצטרף גם, אז סבבה. גם על 'ארץ נהדרת' אמרו מה זו השטות הדבילית הזאת".
נו, באמת.
"אני הייתי שם, אני יודעת. כשאני אומרת לאנשים שבהתחלה שנאו את 'אהבה זה כואב' הם אומרים 'לא יכול להיות'. שלא אהבו את 'יחסים מסוכנים'? 'לא יכול להיות'. אבל זה ככה. אתה יודע, כל דבר חדש שיוצא אנשים לא אוהבים. כמו תינוק. נותנים לו משהו חדש לאכול והוא לא אוהב. בסדר.
בשביל זה תעשה מה שאתה אוהב וככה לפחות בנאדם אחד יהיה מרוצה. זה מה שחשוב. טפו טפו יש לי את הפריבילגיה המדהימה לעבוד במקצוע הזה, לעשות את מה שאני רוצה, לעשות דברים לעצמי וליהנות מזה. זו מתנה מהממת. אם אוהבים זה כבר צ'ופר".
ביקורת לא משפיעה עלייך?
"למה שתשפיע? אם אתה עושה את מה שאתה אוהב, אז למה? למי בדיוק אתה מתייחס? למה שכותבים מבקרים? זה אולי אכפת להם, לא לי".
קוניאק: "אתה חייב להתייחס לזה באיזה סוג של הומור. אני באמת לא פונקתי אף פעם בביקורות. פונקתי בעבודה שאני מאוד אוהב לעשות".
מודן: "ובאהבה שכולם אוהבים אותך".
קוניאק: "ובאהבה, נכון".
מודן: "ובגוף חטוב".
קוניאק: "בזה באמת הכי פונקתי. אבל באמת יש לנו עבודה מדהימה, ולהרבה מאוד אנשים לא הכי מתאים שאתה נמצא שם, במקום הזה. ומשם יוצא כנראה סוג מסוים של רוע".
אבל בטח נוח לך שאתה עם דנה. זה סוג של הגנה.
מודן: "אתה כאילו מה זה לא בכיוון. למה אתה לא שואל אותי את זה?".
קוניאק: "שמע, אני מתהדר בזה. קודם כל, מעבר לקשר בינינו, אני חושב שהיא אחת מאנשי הטלוויזיה הכי מוכשרים שיש. אני והיא חושבים מאוד דומה".
אבל אתה יודע, "על קצות האצבעות" לא ממש התקבלה כמו "אבידות ומציאות".
"על האופן שבו זה זז החוצה אני לא אחראי. בגדול פנו אליי לפני שנתיים וחצי וביקשו סופר-סואופ שיהיה קצת קומי וקצת דרמטי, וזה המוצר שקיבלו. מה זה עבר באמצע, איך קיבלו את זה, איך מוכרים את זה, זה כבר עניין אחר, כבר לא מעניין אותי. ואגב, חלק מההנאה שלי מ'טינופת' זה בגלל שזה מאפשר לי לגלוש על החיים".
כלומר?
"בערב השידור אני לא יושב מול הטלוויזיה ולא סופר פרומואים ופרסומות, ולא עייף מהיום של לפני ולא קם כמו חיה כדי לשמוע כמה רייטינג זה עשה".
מודן: "החיים שלו נהיו דבש ברמה שאתה לא מבין".
קוניאק: "זה עובר לי נורא נעים. ובצורה מופלאה זה מסתדר בעצמו".
מודן: "אנחנו חברים וכיף לנו לעבוד, ודיברנו על זה הרבה זמן ועכשיו זה יצא כמעט בפוקס, ואנחנו הכי מאושרים מזה. אני הכי מאושרת לעבוד עם ג'וני, שהוא הבנאדם הכי חכם שאני מכירה".
באמת?
"מהחמישה חכמים שאני מכירה. אני מעריצה אותו ברמות. הוא חכם, פשוט בנאדם חכם. בכל דבר. הוא בנאדם שזווית הראייה שלו הורסת אותי כל פעם מחדש. על כל דבר אני מתייעצת איתו. בנאדם מבריק ברמות. ובאמת יש משהו בזה שאנחנו יחד מאז שהיינו ילדים תכלס".
אתם כבר כמה שבועות באוויר, יש הבדל בגישה בין הימים הראשונים להיום?
מודן: "אני חושבת שכולם יותר מבינים על מה זה. בגלל שזה משהו כביכול חדש, הרעיון הזה שאין מנחה ושאפשר לדבר על הכל זה משהו שקצת קשה לתת רפרנס עליו".
קוניאק: "בהתחלה אנחנו מאוד ראינו מה זה, אבל היה לנו קצת קשה להסביר למשתתפים. והם שאלו אותנו מה זה, וחברים שלנו שראו בהתחלה גם שאלו מה זה. הם לא כל כך הבינו.
אמרנו פשוט תהיו שם ותבינו. אני חושב שהמשתתפים יותר מבינים מה זה ומה מצופה מהם. כולם אנשים שלא היו בטלוויזיה, אז מטבע הדברים בהתחלה הם היו נרגשים ויותר לחוצים ועכשיו הם יותר משוחררים ויודעים שהם טובים, יודעים שהם מצחיקים".
אתם מצלמים כמעט שעה וחצי, וזה מתנקז ל-20 דקות שידור. מדובר בצנזורה עצמית?
"לא, זה מטעמי איכות. בדרך כלל, אם וכאשר אנחנו מרגישים שדבר מסוים שמיש ברמת העריכה ואנחנו אוהבים אותו, אבל יש משהו שנראה לנו לא לעניין, אנחנו משתמשים בביפים. חוץ מזה יש מה שנקרא חימום. אנחנו בדרך כלל לא משתמשים ב-20 הדקות הראשונות, הן ישר הולכות לפח. בגדול אתה מחפש את הנושאים שנראים לך הטובים ביותר, והרבה פעמים אלה לא הנושאים שאנחנו כתבנו מלכתחילה אלא אלה שעלו אורגנית בתוך השיחה".
יש קצת הרגשה של תוכנית בנים.
"כן. שמנו לב לזה ואנחנו מודעים לזה".
זה מתוך בחירה?
"קודם כל אין מה להתכחש לזה שכמעט בכל תוכנית הומור יוצא שיש פחות בנות מבנים. אם אתה שואל אותי מה מביא לזה, אני חושב שבאופן כללי בנים או גברים מאוד מתוגמלים על הומור. אנחנו בדרך כלל נשכיב את הבחורה שנצחיק, או את הבחור שנצחיק במקרה שלי.
בנות מצחיקות לא מתוגמלות על זה. זה לא נחשב סקסי להיות בת מצחיקה. מובן שזה שטויות, כי יש טונה של בנות מצחיקות, אבל האקט של לשים את זה בטלוויזיה או להופיע בצורה כזו יותר מלחיץ בנות מאשר בנים. יש איזה מחסום, ואני קורא מכאן לכל הבנות המצחיקות לשלוח קורות חיים. יאללה".
מודן: "זה ממש לא מכוון. עכשיו אנחנו באמת תרים אחרי עוד בנות כי אנחנו מרגישים שכן חשוב לנו שיהיה ייצוג יותר שוויוני מבחינה מספרית".
מי הקול שלכם ב"טינופת"? את מי אתם הכי אוהבים?
"זה מורכב. מצד אחד ברור שאני רוצה שהם יבטאו אותי כי זו תוכנית שהיא גם שלי. מצד שני אני בחיים לא אומר להם מה להגיד. קורה הרבה פעמים שיש נושא שקרוב ללבי ואני מתפללת שמישהו יגיד את הדבר הזה.
לפעמים בא לי להיכנס פנימה ולהגיד את הדבר הזה, ואם מישהו אומר את זה אני אומרת לג'וני, שיושב לידי, 'תודה, תודה, תודה'. לפעמים דברים לא נאמרים, וזה קצת מבאס אותי, אבל מצד שני אומרים הרבה דברים שלא הייתי אומרת. הרבה פעמים אומרים דעות שמאוד מנוגדות לדעות שלי וזה מעצבן אותי, אבל אין מה לעשות".
קוניאק: "זה מאוד תלוי בדיון. יש הרבה. רייכר מדי פעם נוגע בקול שלי, גם ארצי יפרח".
מי חתום על הליהוק של מאיה?
מודן: "מאיה? הכוכבת? הסופרסטאר? המהממת? זאת שבהתחלה בכלל לא רצתה להשתתף?"
זאת.
"ג'וני".
קוניאק: "אף אחד מאיתנו לא הכיר אותה".
מודן: "ג'וני שמע שיש מישהי מהממת".
קוניאק: "בסוף היא באה והתאהבנו".
מודן: "אבל זאת לא רק היא. אנחנו באמת באמת אוהבים את כולם. אנחנו מאוד מזדהים איתם. ברגע הנתון הזה הם אלה שיושבים מקדימה, יש לנו פשוט ניסיון חיים כדי להגיד להם זה ככה וככה. אבל להם יש יותר אומץ כי הם אלה שמצטלמים, ואנחנו מאחורה יושבים בסתלבט וצוחקים.
אנחנו יכולים להיות קצת שמנמנים ועם עיגולים מסביב לעיניים וקצת לא באנרגיה, והם צריכים להיות בשיאם. והם בשיאם והם מדהימים. הגאווה הכי גדולה שלנו בתוכנית הזו היא שמצאנו את האנשים האלה, שזה סוג של נס. אם תסתכל על הטלוויזיה ועל ערוץ 2, כמה כוכבים באמת יוצאים משם? כמה אנשים באמת מחזיקים מים שם?".
ייצאו מפה כוכבים?
קוניאק: "אין לי ספק. כל מי ששם. עכשיו העבודה שלנו היא להחזיק אותם כי מתחילות לזרום הצעות וכל מיני דברים. ככה זה עובד. אנחנו מאמינים שבינתיים הם מבינים שהתוכנית הזו היא חממה.
זו תוכנית שלא מגבילה אותך בזמן, היא לא מכריחה אותך לעשות שום דבר. נותנת לך הזדמנות לצבור ניסיון בתחום שאתה כנראה רוצה להתמקצע בו ולמצוא את הקול שלך ואת הקהל שלך. זו מציאה. כל אחד יכול לפתח משהו משלו. אנחנו מקווים שהתוכנית הזו תרוץ 15 עונות והם יישארו ויזדקנו איתנו".
למה אתם לא משתתפים?
מודן: "כי אנחנו כבר זקנות".
קוניאק: "כי אנחנו כבר זקנות".
איך מגיבים הקולגות?
מודן: "אני מקבלת תגובות מאוד טובות, אבל זה אף פעם לא אומר, כי אף אחד לא יבוא ויגיד לי 'זה גרוע'. אם אתה רוצה לשאול על מולי (שגב, בעלה לשעבר - א.ג), אז כן. הוא רואה את התוכנית ומאוד אוהב".
אומרים שאתם יותר מדי תל-אביבים.
"איזו שטות זו. הרי רוב המשתתפים בכלל לא מגיעים מתל אביב. הם מדברים על ההורים שלהם שגרים באשקלון, קריית גת או בצפון או בכפר סבא. אלה החומרים שמהם הם מגיעים. לא היתה שום תלונה ל- HOT שמדובר, כאילו, בתוכנית תל-אביבית".
קוניאק: "הכל בסדרה הזו שונה. המטבוליזם, זמן העשייה, זמן השידור".
מודן: "זה כל כך מדהים שאלה החיים שלנו".
קוניאק: "חמסה חמסה חמסה".
מודן: "חמסה חמסה חמסה. אבל זה מגיע לנו כי אנחנו עובדים קשה. אף אחד מאיתנו לא קיבל שום דבר במתנה. זה מדהים, אז הדברים שבאים אחרי זה הם כאלה שטויות. אמרו תוכנית תל-אביבית. אז אמרו".
ובהתחלה גם שאלו למה אין מנחה.
"רואה? לי אין שום החלטה. לא שיחקתי ב'אבידות ומציאות' ואני כן אשחק בסדרה הבאה ואני לא מנחה את התוכנית הזו ואני כן אנחה תוכנית אחרת. אין מאסטר פלאן. אנשים צריכים שתגדיר את עצמך. 'בתוכנית יש מנחה אחרת מה זה התוכנית הזו ואל תבלבלו אותי'. לא רוצה להגיד לכם. לא יודעת מה אני אעשה. אתה יודע מה תעשה עוד חמש שנים? תנו לחיות".
ולא חשבת לעשות עוד "אהבה זה כואב"?
"ממש לא. מבחינתי אם הייתי עושה עוד 'אהבה זה כואב' זה היה אסון. פשוט אסון. עשיתי את זה כבר. עשיתי את זה טוב, אהבו את זה, אז מה, ללכת ולעשות עוד אחד כזה? איפה התפתחתי? את הסדרה שלי אני לא עושה בשביל הכסף. אם אני ארצה כסף, אני אלך ואפתח מסעדה. אני מבשלת הרבה יותר טוב ממה שאני כותבת.
אני עושה את זה כי יש לי מה להגיד ואני אומרת את זה. מה שמעניין אותי זה לעשות כל פעם משהו יותר טוב וללכת לכיוונים אחרים ולראות שאני יכולה לעשות דברים אחרים, ולכן הדבר הכי נכון מבחינתי היה לעשות סדרה שהיא שונה לגמרי.
מה שיפה בסדרות זה העובדה שהן נשארות במשך שנים. יש אנשים שרואים רק עכשיו את 'אהבה זה כואב'. ויהיו אנשים שיחפשו עוד ארבע שנים וגם עוד עשר שנים את 'אבידות ומציאות'. אני מקווה שמי שלא התחבר עכשיו, זה ייפול עליו בעתיד. וגם אם לא, זה ממש לא נורא. למדתי טוב טוב את העובדה הבאה: אתה בא למקצוע הזה כי אתה רוצה שכולם יאהבו אותך, אבל הדבר הראשון שאתה לומד זה שאתה צריך לקבל את זה שכולם ישנאו אותך. זה הסיפור".
נא להמתין לטעינת התגובות
