60 זה ה-30 החדש - ברוס ספרינגסטין בהופעה

ברוס ספרינגסטין, בז למגבלות הגיל, נתן באמסטרדם ספקטקל לא רגיל. שלוש שעות של קסם עם הבוס

ישי קיצ'לס, תרבות | 4/7/2008 7:52

במשך 180 דקות, האיש בן ה-60 העונה לשם ברוס ספרינגסטין חשמל את הקהל, תוך הפגנת כושר גופני של לוחם ביחידה קרבית מובחרת. הוא לא הפסיק לזוז, לענטז, להתרוצץ על הבמה, לרדת אל הקהל, להתחכך בו ולשכב עליו. בין לבין הוא גם הספיק לשיר קרוב ל-30 שירים, שנלקחו כולם מהאלבומים שלו עם The E Street Band - הלהקה האגדית שמלווה אותו מאז תחילת שנות ה-70 (ושכוללת את הגיטריסט סטיב ואן זאנט-המוכר גם כסילביו דאנטה מ"הסופרנוס", את המתופף מקס ויינברג - המוכר גם כמתופף של קונאן אובראיין, ואת זמרת הליווי פאטי סקיאפה - המוכרת גם כאשתו השנייה של ספרינגסטין וכאם שלושת ילדיו).

הביצועים היו מצוינים, אנרגטיים ומלאי הנאה. מעוררי השראה אפילו. וספרינגסטין שר היטב, בלי לחפף, בלי לסלף ובלי להתעייף. עשה רושם שהוא התכוון לכל מילה. 60 אלף המשוכנעים שבקהל (ששרו יחד איתו, כל מילה וכל הברה) היו משתכנעים גם אם היה מתכוון קצת פחות. אבל הוא פשוט לא יכול.

באופן שאינו נתפס, על הבמה הוא עדיין נראה תקוע בספרינט עתיר הנעורים של "Born To Run". הוא אולי המציא, שכלל, והביא לדרגת אמנות את רוק האצטדיונים המודרני, אבל דומה שאין דבר בעולם הזה שהוא רוצה יותר מלרגש את הפרצופים שבקהל. מלהעניק להם לילה שהם יזכרו כל החיים. או לפחות עד לפעם הבאה שהוא יגיע לעיר.

ההופעה נפתחה עם "Out In

The Street" ההמנוני , והמשיכה ל"Radio Nowhere", שיר מהיר מהאלבום החדש שגרסת הלייב עשתה לו רק טוב. למרבה השמחה, גם שאר השירים החדשים שמצאו את דרכם להופעה נשמעו טוב בהרבה על הבמה מאשר בדיסק. אבל ניכר ברוב הקהל שהוא התרגש יותר מהשירים הישנים.

תחילה הגיעו "The Promised Land" ו "Spirit of The Night" הסוחפים ומלאי החיים. אחר כך בא ביצוע מדויק ודי מרגש ל"The River". השוונג המשיך עם גרוב מעמד הפועלים של "Prove It All Night", שהתמזג באופן טבעי אל תוך הזעם המלנכולי והאטי של "Darlington County" ."Darkness on The Edge of Town", שנוגן מיד אחר כך, דאג להעלות בחזרה את הקצב ולשפר לכולם את מצב הרוח, ואחרי "Because the Night" הבלתי נמנע, הגיע הדובדבן: ביצוע מסעיר ומעורר צמרמורת ל"Badlands".

כאילו שכל זה לא היה מספיק, אחרי הפסקה קצרה הלהקה עוד הספיקה להרים את כלי הנגינה ולהמם את הקהל עם הדרן חצי מאולתר שנמשך שמונה(!) שירים , ושהגיע לשיאו עם רצף קטלני שכלל את "Bobby Jean" האהוב (כולל סולו סקסופון מושלם של הביג מן, קלרנס קלמנס), "Dancing in The Dark" ו"Born To Run" ( פשוט אחד השירים הטובים ביותר שנכתבו אי פעם). אז כן, הוא אולי בגיל של אבא שלי, אבל ברוס ספרינגסטין הוא עדיין הבוס. ואם אתם חושבים אחרת, רוב הסיכויים שקוראים לכם ג'ון בון ג'ובי.

ברוס ספרינגסטין וה-E Street Band, אמסטרדם ארנה, 18 ביוני 2008