הזירה הלשונית
פנאן אגוזים בראש חוצות
הסלנג, כך אומרים, מתיישן במהירות. מה שהיה נפוץ ואופנתי לפני עשר ועשרים שנה, נחשב מיושן היום.
קשה להתווכח עם הטענה הזו. ביטוי כמו "לעשות אפצלוכס" (להתגרות) מוכר למי שבילה את נעוריו בשנות השישים התמימות, ונשמע כמו סרבו-קרואטית לבני ארבעים ואפילו חמישים ומטה.
הסיבה להתיישנות הסלנג היא שסלנג נוצר בסביבה צעירה. נהוג לקבוע שהגיל שבו נוצר סלנג הוא בגילאי 18-24. הצעירים מהם עדיין צעירים מדי, והמבוגרים מהם כבר מוברגים בדרך זו או אחרת במערכות התרבות והחברה ואינם רצים לייצר שפה עצמאית.
זו גם אחת הסיבות לכך שהסלנג הצבאי בישראל ובשפות אחרות עשיר כל כך. כשנכנס דור חדש לאולמות ייצור הסלנג, הדור הקודם מפנה את מקומו, אבל בדרך הכלל המילים אינן נעלמות, אלא מתיישבות על המדף ומחכות לשעת כושר, וגם משמשות את הדוברים המתבגרים, כי סלנג מדברים בכל הגילים.
מעבדה מעניינת של ייצור סלנג כולל מבחן התיישנות אפשר למצוא בספרו של דוד גרוסמן "אשה בורחת מבשורה". הפרק הראשון של הספר המפעים הזה מתרחש בשנות השישים, בתקופת מלחמת ששת הימים, כאשר אורה ואברם כנערים בוגרים מתוודעים זה לזה. בטקסט כאן, הן מפי אורה המספרת והן בדיאלוגים, שזור הסלנג של אותם ימים.
יש אכן מילים שנעלמו לגמרי:
"אבל זה לא בא ככה בשליף" (ללא הכנה, בספונטניות. ביטוי דומה ששרד יחסית: "בשלוֹף").
"שנהיה פיטים" (מאוזנים, ללא חובות, ביטוי נפוץ מאוד במשחקי ילדים של פעם שמקורו מאנגלית: fit, מתאים, וגם fit fit).
"אתה שיא השמֶקיות, בחיי" (שמֶק, צורת משנה של שמוֹק).
"מה היא חושבת על הפוץ איוואנוביץ' שהוא".
מילים אחרות לא נעלמו לגמרי, אבל השימוש בהן פחת מאוד.
"איזה דֶפֶק, שרק לא יתעורר לי עכשיו".
"צבועה, שפנה אחת" (שפן היה סמל הפחדנות, היום פחות).
"כזאת טושטוש אני, לא מסוגלת לספור חודש" (המשקל היה ונשאר פופולרי מאוד: טומטום, מילה מהתלמוד, בולבול ועוד).
סתם יורם רכרוכי (את יורם החליפו הלפלף, החנון והפרייר).
וגם: דגנרט, דבילי, דוגרי, לא פייר, שוויץ, פיינשמקר, שחצן אטומי ועוד.
אחת הדרכים המקובלות ביצירת סלנג היא קיצור ביטויים. בשנות השישים אהבו דווקא להרחיב ביטויים.
"שמחת זקנתי בראש חוצות" (שמחת זקנתי: ביטוי מתורגם מיידיש).
"תעשה טובה לאנושות!" (תעשה טובה: ביטוי שמקורו ביידיש, באנגלית ועוד).
"אפס אחד עגול".
ויש גם עקבות לגיבורי תרבות:
"עד שתהיה בריג'יט ברדו מינימום" (בריג'יט בארדו הרטיבה את לילותיהם של מיליוני מתבגרים ברחבי העולם).
"'קפצתי רגע לחדר'! ספידי גונזלס!" (ספידי גונזלס, יצור מצויר שלא נס ליחו).
"עשו לנו מחפשים-את-המטמון, הלכנו לאיבוד. ("מחפשים את המטמון" היה משחק רדיו שהרייטינג שלו חתר למאה אחוזי האזנה, ואולי אפילו עבר אותם).
ואפילו: "הוא בטוח היה אומר משהו חכם, הקוויזלינג הזה" (משתף הפעולה הנורווגי קוויזלינג הנורווגי היה שם נרדף לבוגד).
מה זה אומר על הסלנג של פעם? האם הוא שונה מזה של היום? תמים יותר? ספרותי יותר? ייתכן. בולטת הנוכחות המסיבית של היידיש בסלנג. מכל מקום, במקרים לא מעטים אפשר לצפות במה שקרוי שושלות סלנג ושפה בכלל. הדפקט והדגנרט במשמעות טיפש הפכו לאוטיסט ודיסלקט. ממוטציית הסלנג דֶפֶק נולדו מילים עכשוויות כשרות למהדרין כמו כֶשֶל ונֶתֶק.
וכך במשפט הבא מן הספר:
"פַנאן אגוזים? זה מה שאומרים אצלכם בחיפה, פנאן אגוזים?"
אז היום לא אומרים פַנאן (מהנה או הנאה בערבית) וגם לא אַחסן, אלא אחלה וסבאבה, גם הן בערבית, אבל "סבאבה אגוזים" עדיין בשטח, או לפחות היה בשטח עד לא מזמן, ולא רק בחיפה.
ביטוי השבוע: עשיר כקורח
פרשת השבוע שחלף היתה פרשת קורח, שממנה התגלגל הביטוי "עשיר כקורח". הביטוי אינו מופיע בתנ"ך ואפילו לא בתלמוד, אלא הוא מתורגם מיידיש: רייך ווי קורח. בתנ"ך גם אין רמז לכך שקורח היה עשיר, אבל במסכת פסחים מסופר שהתגלתה לו אחת משלוש המטמוניות שטמן יוסף במצרים, וכי "שלוש מאות פרדות לבנות [עמוסות] היו מפתחות בית גנזיו של קורח". אם אלה היו המפתחות, אפשר לשער את גודל האוצרות
נא להמתין לטעינת התגובות
