צרה צרויה - חיי אהבה לא אמין
אין ולא סצינה אחת אמינה לאורך "חיי אהבה". לא ההתאהבות הפאטאלית עד קוצר נשימה וגם לא הרגע המזכך שבו תוליה, החתול הג'ינג'י, מקפד חייו בתאונת דרכים ירושלמית. ל"חיי אהבה", קופרודוקציה המבוססת על ספרה של צרויה שלו יתרון אחד: הוא יוכל להתמודד על תואר הסרט הגרוע גם בארץ וגם בברלין
נטע גרטי - חיי אהבה מתוך כרזת הסרט
מבוטל: הוא יכול כעת להתמודד על תואר הסרט הרע של השנה הן בארץ הקודש והן בארצם של הבאלאקים והפודולסקים.
לבד מאיכויותיו האיומות, "חיי אהבה", עיבוד לרב מכר של צרויה שלו, הוא דוגמה להיתוך תרבויות ומיזוג גלויות מהסוג שדוד בן-גוריון רב החזון בוודאי היה מוקיר. שחקן קרואטי, שחקנית אמריקנית, כוכבת ישראלית, שחקנית ערבייה ועוד שחקנית מצרפת. שלא לדבר על במאית מגרמניה. ערב רב של גישות וסגנונות, שהשפה האנגלית בה מתחולל הסרט אמורה היתה לגשר ביניהם. ולא היא.
הגיחוך בעצם השימוש באנגלית מועצם כאן באמצעות מצלמתו המלטפת של בנדיקט נוינפלס (מי שצילם אשתקד את "הזייפנים" זוכה האוסקר), שמסתערת על מראות העיר ירושלים, ומוציאה מהם סדרה של גלויות לתיירים, שרק מעצימה את מבע הקרטון הסינתטי שהשימוש באנגלית מכתיב לסצינות השונות.
יערה ממתינה עמוק בתוך יערות ירושלים לאבא ליאון ולאמא חנה, שיצטרפו אליה לפיקניק, אלא שההורים בכלל לא באים. מסתבר שאריה, החבר-הכי-טוב של אבא ליאון נחת פה לפתע, ויערה הצעירה שמבחינה לפתע בגבר השרמנטי הזה, כולו בן 60, מתחילה להגיר ריר ונוזלים אחרים.
ההמשך ברור מאליו. האישה הצעירה והנשואה והמשכילה (עושה תואר שני בלא-ברור-מה) מתמכרת כולה, גוף ונפש, לאריה הכריזמטי, ובין השניים מתפתחת מערכת סקסואלית הטובלת כולה בסממנים סאדו-מזוכיסטיים. וזה לא הכל, שכן ברקע יש גם אישה גוססת, חתול ג'ינג'י שנדרס וחופשת עקרה באיסטנבול.
מריה שראדר, שביימה את "חיי אהבה" ואף שימשה כאחת מכותבות התסריט, ידועה
בעיקר כשחקנית בסרטים דוברי גרמנית, ואף גרפה לחיקה את פרס המשחק המצטיין בפסטיבל ברלין 1999 בעבור תפקידה בדרמה הלסבו-נאצית "אמה ויגואר". אך דומה כי הרקע המגוון שלה כשחקנית אינו תורם מאומה כשהיא מתייצבת, לראשונה בקריירה שלה, בעמדת הבימוי.
מצד שני, ייתכן שמערכת היחסים הארוכה-אישית ומקצועית-שהיא ניהלה עם דני לוי, במאי הבורקס היהודו-גרמני ("בייבי צוקר"), הותירה אצל שראדר עקבות בלתי חינניים, שמרימים ראשם המכוער ב"חיי אהבה".
אין ולא סצינה אחת אמינה לאורך הסרט הזה. לא ההתאהבות הפאטאלית עד קוצר נשימה, לא הזיון בשלושה שיערה חווה בהרמון טורקי בעכו (!) וגם לא הרגע המזכך שבו תוליה, החתול הג'ינג'י, מקפד חייו בתאונת דרכים ירושלמית. מגוחכות באופן מיוחד הן הסצינות שנועדו לעבות את הפסיכולוגיה שמאחורי דמותה של יערה. מדובר בפוביה שלה מפני נסיעה באוטובוסים, הבאה לרמז על נוכחותם המאסיבית של פיגועי התאבדות בעיר הקודש, ובעבודתה כמדריכה של מאמינים נוצרים המתיירים בכנסיית הקבר הקדוש. רמז לצלב האישי, הסמוי, שיערה נושאת על גבה.
עבודת המשחק עשויה בטעם רע. רדה סרבדג'ה הקרואטי בתפקיד אריה, סטיבן זינגר האמריקני בתפקיד אבא, טובה פלדשאו האמריקנית בתפקיד אמא וקרולין שילאול הצרפתייה כאישה הגוססת. לאף אחד מהם ההופעה ב"חיי אהבה" אינה מוסיפה כבוד מקצועי.
אך כל זה הוא לא כלום לעומת עבודתה האומללה של נטע גרטי בתפקיד יערה. אם בשל התסריט העילג, אם בגלל הבימוי הרפה, ואם משום יכולתה האישית הדלה. למעשה, כלל לא חשובה הסיבה להופעה הכושלת של גרטי. התוצאות ההרסניות הן שהיא תוקפת מלמטה את הרף המקצועי הנמוך.
נא להמתין לטעינת התגובות
