מדברים בצ'ט: ריקי כהן עם גלעד כהנא
ריקי כהן נפגשה עם גלעד כהנא לשיחת צ'ט. הסיבה הרשמית היתה השתתפותו של כהנא בספר "אל תפני מבטך לאחור" בעריכתו של שלומי צ'רקה שבו עובדו שירים לאיורי קומיקס. הסיבה הפחות רשמית הייתה הזדמנות של ריקי כהן, מעריצה, להיפגש עם אחד המוזיקאים האהובים עליה
ריקי: טוב, זו בהחלט התגשמות פנטזיה, לראיין אותך.
גלעד: שמח לממש פנטזיה, אני רוצה לקיים קשר טלקינטי עם לוייתן.
ריקי: אפשר לסדר את זה. איך זה שאתה לא טכנולוגי?
גלעד: האמת , שאני שילוב של טכנופוב ופדנט אוטודידקט, כלומר אני משתמש בטכנולוגיות שנחוצות לי (אולפן הקלטות) אך מה שאינו הכרחי להישרדות היצירתית, לא יוצא לפועל.
ריקי: אל תיקח את זה כהעלבה או משהו, אני באמת תוהה, כי החשיבה שלך אסוציאטיבית, כמו הרשת.
גלעד: אני אסוציאטיבי, כי אין לי ברירה אחרת, הזיכרון שלי הולך ונעלם ואסוציאציות
ריקי: ואיך באמת אתה בונה את קטעי הקישור, אתה כותב אותם מראש? או שבהופעה הם צצים מאליהם?
גלעד: ביום יום מעסיקים אותנו הרבה דברים, אני מנסה להביא את הדברים שהטרידו / העסיקו באותו יום ולהבין אותם בעצמי בזמן הופעה, אפשר להגיד שהבמה היא מקום מצוין לאוורר את העולם הפנימי ולבדוק את מימדיו. הדברים מעסיקים אותי ממילא, פשוט בהופעה, בגלל המוסיקה, בגלל הקהל הדברים מקבלים פרופורציות חדשות ואנרגיות שמביאות זיק לכדי להבה.
ריקי: כן, הייתי בשתי הופעות, שמתי לב שהטקסט שלך מאוד תלוי ברמת האנרגיה שלך. הבארבי היה מאוד שונה למשל מההאנגר. בבארבי היית הרבה יותר משוחרר וכאוטי.
גלעד: כל הופעה היא אחרת, ואף פעם אי אפשר לדעת איפה יהיה טוב יותר. בהאנגר יש לך מגע עם 1500- 2000 איש, אבל מה עם ה-1500 הנוספים? הדברים מתפזרים יותר ויש פחות אינטימיות. זה כמו לחבק אישה מאוד מאוד גדולה. אם אין לך מוטת ידיים מספקת, היא אפילו לא תבין שניסית לחבק.
ריקי: דימוי טוב, בכלל, לדעתי אתה שופע בדימויים, אתה יכול לפתוח עסק ולמכור אותם.
גלעד: פתחנו עסק כזה. היית בשתי הופעות שלו.
ריקי: בהופעה, במיוחד בקטע שבו אתה גולש על הקהל, הרגשתי כאילו אני בחוויה פולחנית דתית.
גלעד: אני בשלב הזה של גלישת על הידיים של קהל מרגיש קצת כמו ברחם. של אמא ענקית ולא צפויה. נפלתי - הופלתי לא פעם וחלק מן נזקים לגופי מתועדים באיכילוב.
ריקי: שמעתי את מונוגמיה, יש לי את הסינגל. אני מודה שהוא הפתיע אותי.
גלעד: מדוע?
ריקי: הוא קצת שונה ממה שעשיתם, אני איתכם מהאלבום הראשון, נכס משמעותי מהדיסקיה שלי.
גלעד: אם את מכירה אותנו, את יודעת שאנחנו משתעממים בקלות.
ריקי: כן. יש לי גם את אלבום הסולו שלך, למרות שלדעתי הוצאת שניים, לא? ואת הספר שלך אי אפשר להשיג. רציתי לשאול בעצם על המונוגמיה. שיר די נוקב וקשה על זוגיות.
גלעד: מה השאלה?
ריקי: מבחינתך, המונוגמיה היא משהו שאתה מקבל כחלק מהמינוסים של זוגיות?
גלעד: קודם כל חשוב להבהיר שאני מונוגומיסט סידרתי, הקושי האמיתי הוא השגרה, הוא השעמום, הוא השכיחות, הוא הרצון לפרוץ את הגדר ולרוץ לראות באחו אחרת, הקושי הוא בנאלי אבל הוא כל הזמן שם. הוא מחמיר כשהקיץ מגיע והבגדים מתמעטים. היצר שלנו הוא בעל תכונת התפשטות (לא של בגדים אלא מרחב) ולזוגיות יש תכונות של התכנסות, וזה מאבק לא קל בחלל.
ריקי: אני מבינה.
ואיך זה מסתדר עם הגרופיות? פעם דיברת על זה, סיפרת לי על כמה עקשניות.
גלעד: קודם כל , אני מאוהב באישה שאיתי. דבר שמאוד מקל. דבר שני, אחרי הופעה רוב העניין שלי הוא בלמצוא מזון שומני ולישון, כך שזו לא הבעיה.
ריקי: איך נוצר החיבור שלך לקומיקס? אתה שוחה בעולם הזה?
גלעד: אני גדלתי במכסיקו סיטי , ושם תרבות הקומיקס מאוד ענפה, ומושפעת מארה"ב וצרכתי הרבה קומיקס, מאסטריקס ועשד קומיקס חתרני ופורנוגרפי, האהבה שלי לציורים מדברים היא בגנים.
ריקי: ואיך היה לראות את השיר שלך הופך ליצירה מאוירת? קיבלת את התוצאה בלי ערעור?
גלעד: האמת שמתוך שלושת השירים שנתתי מאוד אהבתי שתיים מן התוצאות. אחת מהן לא אהבתי, אבל לא ערערתי, כי זה לא פרוייקט בהנהגתי.
ריקי: יפה, הבנתי שהיו כותבים שכן פסלו.
גלעד: לעיתים יש משהו משחרר בלשחרר.
ריקי: זה לא משונה שמישהו אחר לוקח פיקוד על היצירה שלך, שעד עכשיו לגמרי בשליטתך?
גלעד: זה עניין של קונטקסט. לפעמים כל פרט הוא קריטי ולפעמים עדיף להרפות. בפרוייקטים שהם שלי. אין הרפיה.
ריקי: ואם אתה היית צריך לשיר או לאייר יצירה של מישהו אחר, שאתה מעריך במיוחד, מי זה/זו היו?
גלעד: הייתי שמח לשיר ציור של פרנסיס בייקון.
ריקי: אתה יכול לגלות איזה כותבים השפיעו על הדרך שבה אתה כותב?
גלעד: האמת שאני לא באמת יודע לענות, אני יכול לנסות, מעין שילוב של ז'ול ורן, גבריאל גרסיה מארקס ופלייבוי.
ריקי: האלבום האחרון פתאום מיקם אתכם באזור ההצלחה. השיר הכי אהוב על הבן שלי, בן שש, זה גג, אני לא מפרשת לו את הטקסט וגם לא הראיתי לו את הקליפ. האלבום מצליח מאוד, אתם מוכרים בקרב קהל הרבה יותר גדול. ידעת את זה מראש, כשעבדתם עליו?
גלעד: ההיפך הוא הנכון, בתוך הלהקה היו כאלה שחששו מאוד שהאלבום הוא לא המשך של הראשון. אף אחד מאיתנו לא ציפה להצלחה כזו.
ריקי: ואיך אתה חי איתה?
גלעד: בפנטהאוז, עם ערמות של קוק וזונות דרום אמריקאיות עם תואר שני בפילוסופיה.
ריקי: נהדר, נבוא לבקר, עם הילד.
גלעד: אבל אל תראי לו את הקליפ.
ריקי: אתה לא רוצה שהוא יעשה ניסויים ואז יהיו כותרות בעיתון: קפץ בעקבות קליפ.
גלעד: חס ושלום.
ריקי: ומה עם האלבום השלישי?
גלעד: עובדים עליו בימים אלה. הוא מסתמן כאלבום של סיפורים קטנים. של רגעים ושל בעלי חיים.
ריקי: נשמע טוב, מתי אמור לצאת? הבנתי שאתם רוצים לשחרר אותו בצורה מפוזרת ? לא כאלבום שלם?
גלעד: אין עוד תאריך יעד. אבל בדצמבר אנחנו נצא למסע הופעות בהודו ונתחיל להופיע איתו.
ריקי: בהודו? באמת? הבנתי שסטלני הודו מטורפים עליכם.
גלעד: כן. נתחיל את המסע בצפון ונרד דרומה עם מזג האויר, על הדרך ניתן הופעות קטנות, לקראת הופעה גדולה בגואה.
ריקי: כמה הסמים עוד בעולם שלך? בהופעות אתה מקפיד להשתכר.
גלעד: מקפיד להשתכר זה ביטוי מדוייק. טיפול תרופתי.
ריקי: אתה יכול להופיע רק ככה? ולכתוב גם?
גלעד: האמת שהופעתי גם סחי, וזו הייתה אחת ההופעות הפרועות, ולכתוב, אני כמעט לא כותב שיכור, אני שותה כדי להירגע מההיי של הכתיבה.
ריקי: היי של כתיבה, איזה קונספט מעולה.
גלעד: זה לא קונספט, זו התמכרות.
ריקי: מתגמלת, מה כל כך רע בהתמכרות.
גלעד: במקרה הזה, לא רע בכלל.
ריקי: לא מזמן ראיתי תמונה שלך בעיתון, באירוע של סלקום. ושאלתי את עצמי, הלו? הגם אתה?
גלעד: הגם אתה מה? מופיע בפסטיבלים, באירועים מופקים באופן מקצועי?
ריקי: לא ידעתי שזו הייתה הופעה, חשבתי שזה היה סתם אירוע פתיחה כזה.
גלעד: אירוע של סלקום נועד לקדם את ההופעות שהם יזמו.
ריקי: כי אתה משתלח יפה בבנקים וסלקום הם לא גרועים פחות מבנקים.
גלעד: אני לא אפרסם אף מוצר באופן ישיר, וזה לא משנה גם אם הוא לא גרוע ועוין, אבל להשתתף בפסטיבלים שנערכים בישראל , אני לא רואה בזה שום בעיה. ברור שיש להם חסות, כי ככה זה עובד עכשיו במציאות הישראלית , שם נמצאים האנשים שנותנים לבמות הגדולות לקרום עור וגידים.
ריקי: אתה חושש לפעמים להתרכך, בביקורת החדה שלך על מה שקורה כאן? בינתיים זה לא קורה.
גלעד: אני לא חושש להתרכך, אני חושש להשתעמם. בינתיים זה לא קורה. אני חושש להשתגע.
בינתיים זה לא קורה.
ריקי: כן, אני חושבת שהשיר ג'ירפות, מבטא את החרדה להשתגע, לא? ככה לפחות הוא טלטל אותי.
גלעד: האמת שהשיר הזה מבוסס על חלום שהיה לי. בחלום באמת דהרתי כחלק מעדר של ג'ירפות לקראת נפילה לבור ענק.
ריקי: מפחיד.
גלעד: אני לא בודק דימויים, אני חושב שאני חי בתוכם.
ריקי: ואיך זה מסתדר עם המציאות? האפורה?
גלעד: זה תלוי בהשקפה שלך על המציאות. מציאות נובעת ממה את מ.ו.צ.א בה. בעיניי הלילה, החלומות הם מציאות גם היא. ואפורה? את צריכה רענון.
ריקי: אין ספק.
האלבום הראשון בשבילי הוא צלילה מטה, לקרקעית של הדיכאון. למרות שאחרים רואים בו אלבום על סמים, וכו. השני גם יש בו כאב, כשאני שומעת את תקופה טובה אני דומעת, אבל הוא פחות צולל,וזה טוב, זה אחר.
גלעד: מבחינתי הראשון הוא אלבום לפני התרסקות (שצפויה לבוא) והשני אחרי ההתרסקות.
ריקי: כן, זה מדויק מאוד, גם אני הרגשתי ככה. ומה קורה אחרי ההתרסקות, אתה חי, נכון? אתה שלם? או שיש איברים פגועים כמו בהופעות?
גלעד: זה לא רק שאתה חי. אתה חי יותר. אני חושב ששברון לב או אובדן של הקרובים לך מרחיב את יכולות החוויה שלך. אני חושב שהיום, אני מתרגש יותר.
ריקי: זה אופטימי דווקא.
גלעד: נכון.
ריקי: עם כל הצער שחשתי עם אובדנך.
ריקי: איזו מוזיקה אתה שומע לאחרונה?
גלעד: האמת שחזרתי לאלבומים של GRANDADDY
ריקי: איזה, המקלדות?
גלעד: כן.
ריקי: זה אלבום על זמני, אלבום לא מוערך מספיק, מונומנטלי.
גלעד: חופשי. דמעות בשבע בבוקר.
גלעד: יש הרבה דברים. עמית ארז, גבע אלון, אביתר בנאי, פאניק אנסמבל, מלכת הפלקט, אסף אבידן, דון ויקטור, גלברט, ועוד ועוד
ריקי: מה חשבת על הביצועים שלכם עם ברי סחרוף בהאנגר?
גלעד: אני חושב שהוא היה ענק ואני הייתי חרא.
ריקי: למה??
גלעד: האמת שכל כך נהניתי שמישהו לקח את המרכז לרגע שפשוט שכחתי פתאום את המילים.
ריקי: לא חשבתי ככה, חשבתי שאתם פשוט עושים את שלכם בערוצים אחרים, ולכן האיחוד היה פחות אידיאלי, מהדג נחש.
גלעד: אם ברי נהנינו נורא, גם בחזרה, היה עונג צרוף. עם הדג יש לנו חיבור בלתי אמצעי, וזה מוזר, אבל בחזרות, אנחנו שתיים עשרה איש והכל זורם חלק. הרבה אהבה.
ריקי: ולסיום, עם מי היית שמח להתחבר בעתיד? חוץ מאנג'לינה ג'ולי, שעליה קראתי.
גלעד: אני אשמח לארח את אולמרט לשיר סיום. שאחריו נכבה את האורות ואלווה אותו הביתה ואסביר לו שזה בסדר, שלא יבכה, פשוט, הוא לא התאים, הוא לא התאים....
ריקי: גדול, חשבתי על זה באמת, אתה ניבאת את הנפילה שלו בהופעות שלך.
גלעד: לא צריך להיות נבואי בשביל להבין שלא עו"ד מושחת ינהיג אותנו אל האור.
ריקי: כן, נכון.
טוב, אני חייבת להגיד לסיום תודה גדולה, היה לי לעונג, אבל בעיקר תודה על היצירה שלך שהיא חלק מהחיים שלי.
גלעד: תודה לך, ביי ביי, אני הולך לאכול
ריקי: בתיאבון, ביי ביי.
גלעד: רות עבור.
פאנטום (וידוי עתידי של עקרת בית מפונה), שירו של גלעד כהנא מופיע בספר "אל תפני מבטך לאחור" בעריכת שלומי צ'רקה בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן. אייר: אורי רוזביץ'
נא להמתין לטעינת התגובות
