תרשימו אותי: מנהל הפנורמה של פסטיבל ברלין, וילנד שפק, מבקר בארץ
"הקולנוע הישראלי מצליח כי יש לכם יוצרים מצוינים", מסביר מנהל מסגרת פנורמה של פסטיבל ברלין וילנד שפק. בביקור בארץ הוא מסביר מה מניע ליצור סרט במציאות סבוכה: "זו הנקמה בממסד"
וילנד שפק צילום: עלי גנדשי
שפק, אשר מנהל את מסגרת הפנורמה בפסטיבל ברלין לסרטי בכורה, נחשב לאחד האנשים החזקים בתעשיית הקולנוע העולמית, ולמי שקידם בשנים האחרונות את היצירה הישראלית במסגרות השונות של הפסטיבל הנחשב.
בכהונתו זכו "בופור" של יוסף סידר בפרס דוב הכסף לפני שנה, ערן ריקליס בפרס חביב הקהל עם "עץ לימון", וגם "ללכת על המים", "יוסי וג'אגר" ו"אדמה משוגעת" זכו לתארים שונים מאז 2002.
"יש שלוש סיבות מרכזיות לפריחה של הקולנוע שלכם בשנים האחרונות", מסביר שפק. "הראשונה שבהן היא אהבת הקהל שמתעניין בנעשה בישראל. ל'עץ לימון' למשל הצביעו יותר מ-20 אלף איש. הדבר השני קשור בעובדה שאתם יוצרים עניין פוליטי רב בעולם, והעניין השלישי והפשוט ביותר: יש לכם יוצרים מצוינים. אי אפשר להתווכח על העובדה הזו".
שפק מגיע לארץ לביקור חוצה פסטיבלים: הוא יתארח בפסטיבל הקולנוע בירושלים וגם בפסטיבל ההומו-לסבי שנפתח הערב, שבו גם יכהן כשופט.
כמי שהקים לפני 22 שנה את מסגרת "טדי", שבה מוענקים פרסים לסרטים עם נגיעות קוויריות (הפרס הראשון הוענק לאלמודובר על "חוק התשוקה"), נראה שהגעתו לארץ היא סוג של אות כבוד לאירוע.
"נדרש לנו הרבה זמן לשכנע את התקשורת ואת הקהל בנחיצותו של פרס כזה לקולנוע קווירי", הוא מסביר, "כשזה כבר התחיל לקרות, זה עורר הרבה מאד תשומת לב שעזרה לנו מאד, אבל היום זה כבר מקובל לחלוטין".
בפסטיבל התל אביבי יוצגו שני סרטים בבימויו של שפק, כאשר המסקרן שבהם מביא את סיפורם של זוג גברים הנמצאים כל אחד מעברה האחר של החומה בברלין, ומנסים לנהל מערכת יחסים. הסרט צולם בשנת 1985, ונעשה בתנאי מחתרת בצד המזרחי של החומה. "האמת שזו הייתה חוויה לא פשוטה בכלל", הוא משחזר. "היינו צריכים לזייף דרכונים, להתחפש, לצלם במצלמת 8 מילימטרים בלי סאונד, ולהבריח את כל הציוד ברכבות. היו המון מחסומים בדרך, אבל איכשהו הצלחנו לעבור אותם בשלום. מבחינתנו זו הייתה סוג של נקמה בממסד".
כמי שהביא לחשיפה עצומה לסרטיו של איתן פוקס ("ללכת על המים", "יוסי וג'אגר" ו"הבועה"), רק מתבקש לשאול את שפק מה דעתו על הקולנוע הקווירי בישראל. "אני חושב שזה מראה על אמנציפציה מרשימה מאד שעוברת על היוצרים שלכם ועל החברה שלכם גם יחד", הוא אומר בביטחון. "אני יודע שהייתה לכם בעיה רצינית עם המצעד בירושלים, ומנגד, תל אביב ידועה כעיר אהובה במיוחד על הומואים בכל העולם".
הסרט שלך עוסק בחומת ברלין. גם אצלנו קיימת חומה, מעט אחרת. חשבת על קווי הדמיון בין שתי החומות הללו?
"אצלכם החומה מפרידה בין שתי טריטוריות שונות, ובברלין זה לא היה בדיוק אותו דבר. בברלין החומה פשוט חצתה עיר באמצע, שזה דבר די מטורף.
הדמיון שקיים בין שתי החומות קשור בחיבור היסטורי שמוביל עד למלחמת העולם השנייה,
שבה ניסו להפריד באופן בוטה בין אוכלוסיות. בתור מי שגדל בצד המערבי של העיר, לא סבלתי נורא מהחומה הזו, אבל העובדה שיש משהו שחוצה עיר לשניים הוא אבסורד רציני. בכל מקרה, זה דבר איום כשיש חומות בין אנשים".
נא להמתין לטעינת התגובות
