המנצח של הלוזרים
בתוך שנה הפך ג'אד אפאטו לאיש שמספיק להצמיד את שמו לסרט, ומובטח לך שובר קופות, שבדרך כלל גם יקבל טייטל עברי דבילי במיוחד
אל תתעסק עם הזוהאן - הקומדיה החדשה של אדם סנדלר מתוך הסרט
זה לא סתם תיוג מסחרי - זו אופציה ריאלית לחלוטין. מספיק להציץ ברשימת הקרדיטים כדי לחוש גירוי ראשוני בבלוטות הצחוק- "הזוהן" מחבר בין שניים מהמוחות הקומיים המוצלחים ביותר של הוליווד: נסיך ההומור האינפנטילי אדם סנדלר, ומלך הקומדיות המבריקות ג'אד אפאטו.
"הזוהן" מצטרף ל"קח את זה כמו גבר", שמתהדר בתו התקן הרשמי של סרטי אפאטו בארץ- שם עברי דבילי, עיין ערך "הדייט שתקע אותי" ו"חרמן על הזמן". בהמשך הקיץ צפוי להגיע אלינו "Drillbit Taylor" עם אוון ווילסון (אפאטו מפיק). ואם ירצו השם והמפיצים המקומיים, יגיעו גם "אחים חורגים", שמאחד שוב בין כוכבי "לילות טלדגה": וויל פארל וג'ון אס ריילי (אפאטו מפיק), ו"אננס אקספרס", המפגש המסקרן בין אפאטו לבמאי האינדי המוערך דיוויד גורדון גרין ("גורג' וושינגטון"), שכל קשר בינו לבין מיינסטרים ו/או קומדיות נראה מקרי בהחלט.
ייתכן שטייטל "איש השנה של 2008 בקולנוע" כבר לא ירגש במיוחד את אפאטו. אחרי הכול, הוא כבר נחשב לאיש השנה של 2007. הוא החל את דרכו כסטנדאפיסט כושל למדי, אבל התחבר עם השמות הנכונים. חלק דירה עם אדם סנדלר, התיידד עם בן סטילר. הוא נכנס לטלוויזיה, הפיק את "המופע של בן סטילר" וגרף פרסי אמי על כתיבתו ל"המופע של לארי סנדרס".
הפריצה המיוחלת לא הגיעה עם "כייבל גאי", הקומדיה השחורה והבלתי מוערכת
שביים סטילר (אפאטו כתב והפיק), וגם לא עם סדרת הטלוויזיה "פריקים וגיקים", אבל ככל שהחבורה סביבו צברה תאוצה, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שאפאטו עובר לפרונט.
והזמן הגיע עם "והרי החדשות", קומדיה (שלא הופצה מסחרית במקומותינו) בכיכובו של וויל פארל, שאותה הפיק אפאטו, זכתה להצלחה מפתיעה. ואז בא "בתול בן 40", שזרק בבת אחת שני אנשים אל מרכז הזרקורים: סטיב קארל הפך לכוכב בן לילה, ואפאטו-תסריטאי/ במאי/מפיק- עבר מקצה רשימת הקרדיטים אל הכותרות של תחילת הסרט. "סרטו של ג'אד אפאטו", זה כבר אומר הכול.
מה זה אומר, בעצם? זה אומר, למשל, פרצופים מוכרים שעוברים מסרט לסרט. אל החבורה הוותיקה של אפאטו- כולם כבר מזמן שמות כבדים בתעשייה-מצטרפים שמות חדשים: סת' רוגן, אוון גולדברג (שותפו של רוגן לכתיבת "סופרבאד" ו"אננס אקספרס" ) וג'ונה היל.
וזה אומר, בעיקר, פשוט קומדיה מצחיקה. דיאלוגים שנונים, אמירות מדויקות, דמויות שמתייצבות בדיוק על קו הגבול שבין פתטיות לאמפתיה. אם ניתן לזהות תמה משותפת ליצירות שבהן נוטל אפאטו חלק, הרי שזוהי האהדה למוכי הגורל. יותר מכול, הוא פטרונם של הלוזרים. במסדרונות בית הספר, הוא לא עם הספורטאים ועם החתיכות - הוא עם הפריקים והגיקים.
הוא נמשך אל הטיפוסים הללו ויודע לייצג אותם על המסך באופן מושלם. להסתלבט עליהם, ולהסתלבט איתם. העובדה שכל מה שאפאטו נוגע בו הופך לזהב קופתי וביקורתי, מבטיחה ששירת הלוזר לא צפויה להיגדע בקרוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
