הקוראת המלכותית – הטירוף של מלכת אנגליה
אלן בנט, הסופר שכתב את "טירופו של המלך ג'ורג'", כותב על הטירוף החדש שאוחז במלכת אנגליה הנוכחית, הוא אהבת הקריאה. הספר מרובה האיזכורים לסופרים ולספריהם הוא ספר קטן ומענג שיכול לכבוש קוראים מיומנים וקוראים מתחילים
מלכת אנגליה AP
"הקוראת המלכותית" (שם הספר במקור הוא- The Uncommon Reader"" שם שיש בו קריצה מוצדקת לספרה של וירג'יניה וולף "The Common Reader"), מלבד היותו תרגיל אינטלקטואלי מבריק באמת, הוא סיפור קטן ומקסים, שחמימותו האנושית אינה נופלת ולו פעם אחת במלכודת הסנטימנטאליות הדביקה, וזאת בשל עיניו החדות ומבטו החריף של הכותב, אחד מהטובים בבריטניה כיום.
לא היה צריך הרבה כדי לשכנע אותי לקרוא את "הקוראת המלכותית". תקציר העלילה בשילוב שמו של הסופר ועיצובה של כריכת הספר הספיקו לי. תמצית העלילה היא שמלכת אנגליה הנוכחית, אליזבת השנייה, נתפסת לראשונה בחייה בגילה הלא צעיר, לקריאה כעיסוק רציני. הסופר, אלן בנט הוא זה שכתב את הספר עליו התבסס אחד הסרטים האהובים עליי, "טירופו של המלך ג'ורג'". ולקינוח – ספר בכריכת בד קשה וכחולה, עם הטבעות זהב, אולד סקול כלבבי.
"הקוראת המלכותית" הוא ספר קטן, הן בסיפור שהוא מספר והן בגודלו הפיזי, והוא נקרא מהר מאוד. עצם העובדה שחוויית הקריאה בו מענגת היא כבר סיבה טובה לקרוא אותו, אלא שיש לו גם ערך מוסף, שמחלחל אט אט ובעדינות.
הכל מתחיל בוקר אחד כשכלביה הלא אהודים של המלכה מובילים אותה לחלק בחצר שאינה רגילה להגיע אליו. בחלק זה חונה ספרייה ניידת שבה נמצא רק הקורא נורמן, נער המטבח הג'ינג'י וההומוסקסואל, שאינו מאבד את עשתונותיו לידה. המלכה מתעניינת במצאי הספרים שבספרייה, יותר מתוך נימוס מאשר מתוך עניין אמיתי. שכן יש דבר שצריך לדעת על המלכה, והוא שתפקידה להביע עניין ולא להתעניין באמת, לעשות מעשים ולא ולהיסחף לתחביבים.
אף כי הספר הראשון שהמלכה שואלת מהספרייה לא ממש תופס אותה, היא בכל זאת ממשיכה לשאול ספרים נוספים ומזניקה את נורמן לקריירת חצר מטאורית, למורת רוחם של השלישים ונעריהם ("הוא לא חמוד מספיק", היא הטענה הרווחת בקרב קהיליית השלישים). המלכה מתחילה לקרוא ספרים בקצב הולך וגובר, בעוד שהעולם המקיף אותה מביע אי נחת מעיסוקה המשונה, האליטיסטי והמתנכר. ככל שעובר הזמן המלכה עוברת שלבים שונים של תודעה עצמית וסביבתית, הכרוכים בקשר הדוק לחוויית הקריאה ההולכת ומתגברת באינטנסיביות ובעומק שלה.
הקוראת המלכותית עטיפת הספר
אלן בנט, אחד הסופרים וכותבי המחזות המוערכים בבריטניה, נחשב ליוצר עם יושרה אמנותית יוצאת דופן, ששומר תמיד על עצמאותו האינטלקטואלית ועל מעוף מחשבתו. כשהוא עושה שימוש בדמות אמיתית, אייקון שכולם מכירים, בנט יוצר כאן תמהיל נדיר מאד של כבוד כלפי האדם החי מחד ותיאור הדמות על כל חסרונותיה הקטנים מאידך, מה שמעניק לה נשמה גדולה ומעורר אמפתיה רבה כלפיה.
במשך כל הזמן הקריאה בספר קשה שלא לדמיין, מה חשבה המלכה האמיתית על דמותה בספר, אם קראה אותו
והאם בכלל יכלה שלא לקרוא אותו, בהסתמך על דמותה כפי שהיא מופיעה בספר. כך בנט יוצר מעין מראה שמשקפת מראה וכך הלאה עד אינסוף, אלגוריה ספרותית נאה ביותר למעשה הקריאה עצמו. לחוויית הקריאה יש נופך מסתורי שקשה לתאר אותו במילים ישירות. התפקיד הברור של הקורא הוא לספוג, לקבל ולהפנים, אלא שבמעשה הקריאה יש יצירה פנימית מובנית, המשפיעה על החוויה במידה גדולה כמעט כמו מעשה הכתיבה.
ככל אלגוריה משובחת, סיפור המעשה מתרכז דווקא בפרטים הקטנים והפרוזאיים, אלה שבונים את המציאות הפנימית של הסיפור. מלבד העובדה כי הספר כתוב במיומנות נונשלנטית נהדרת, הוא מעלה שאלות על זקנה ורלבנטיות, על מעמד וחופש ועל הכרת המציאות האינדיבידואלית, תוך כדי שהוא עוסק, כאמור, באחת הדמויות האיקוניות ביותר שנותרו בעולמנו החדור מציצנות צהובה.
"הקוראת המלכותית", אלן בנט, תרגום ומפתח מושגים: יואב כ"ץ, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2008, 149 עמודים
נא להמתין לטעינת התגובות
