רומן זול: סרט הטלוויזיה על רומן פולנסקי
"רומן פולנסקי: מבוקש ונחשק" שעלה ברשת HBO מנסה להסביר מדוע הבמאי רומן פולנסקי נמלט מארצות הברית אחרי שנאשם בבעילת קטינה. כל הצדדים - מהשופט הפופוליסט ועד לבמאי השערורייתי - לא יוצאים ממנו טוב
רומן פולנסקי חגי דקל
הברחת אמנים ידועים מגבולותיה היא מסורת אמריקנית ותיקה. ב-1952, בשיא תקופת המקארתיזם, ברח צ'רלי צ'פלין לאירופה מכיוון שהואשם ב"מעשים לא אמריקניים". דוגמה עכשווית יותר היא עזיבתו של מייקל ג'קסון למפרץ הפרסי לאחר שהואשם בעבירות פדופיליה. על אף שהמקרה של פולנסקי מזכיר יותר את האחרון (ואפילו יותר מבוסס מההאשמות נגד ג'קסון), הסרט על פולנסקי קרוב יותר לסוגיית צ'פלין. מרבית השחקנים שהיו מעורבים בפרשה הסכימו להתראיין מחדש.
עורכי הדין מצד ההגנה והתביעה, עיתונאים שכיסו את המשפט, חברים קרובים של פולנסקי ואפילו הקורבן לכאורה, כל אלה מסכימים על שני דברים: השופט, לורנס ריתנבנד, שעוד לפני המשפט היה ידוע כמי שניצל כל הזדמנות לסחוט תהילה מהמצלמות שעקבו אחרי הסלבריטאים שהגיעו לאולם המשפט שלו בסנטה מוניקה, ניסה לביים את המשפט המתוקשר
של פולנסקי כמו סרט מתח זול שהוא הכוכב הראשי בו, ובכך שלל כל סיכוי למשפט הוגן.
ועדיין, הדבר השני שעליו כולם מסכימים, הוא שגם אם לא אנס פולנסקי את הנערה בת ה-13 בסיוע סמים ואלכוהול, הוא ללא ספק קיים איתה יחסים מיניים, וזו עדיין עבירה פלילית באמריקה.
בהיעדר עדותו של ריתנבנד שנפטר ב-1994, ופולנסקי שסירב להתראיין, הסרט הערוך לתפארת מראה לנו איך עשו קרקס מחיי המעורבים, ושהתחביב האהוב על האמריקנים (היום יותר מתמיד) הוא לתת למישהו את כל האושר והתהילה שהם מסוגלים להעניק, ואז לראות אותו צורח מכאבים כשלוקחים ממנו הכול.
העובדה שהגנתו המוסרית של רומן פולנסקי מסתכמת באשמה פולנית ("הנאצים הרגו את אמי, משפחת מנסון הרגו את אשתי, ועכשיו אתם תהרגו את הקריירה שלי"), או גרוע מכך-בחוסר הבנתו מדוע לשכב עם ילדה בת 13 זה בכלל עניין בעייתי, לא מציגה אותו באור טוב.
אם מטרת הסרט הייתה להציג את רומן פולנסקי כאמן לא מובן, אולי היה עדיף שלא היה נעשה כלל. כפי שפולנסקי שואל בריאיון ישן לאחר המקרה: "אולי יש בחיי קצת יותר מרק סקס עם קטינות? ".
נא להמתין לטעינת התגובות
