סינגולר: אריק ברמן עם גאולה אבן ועוד
אריק ברמן מנסה לספוד למדינה ביחד עם גאולה אבן, שב"ק ס חוזרים עם המנון ישן ומלא כוונות טובות, אוי דיוויזי'ן מחזירים את השטייטל לתל אביב, פרויקט 1:1 בשיר חדש של משורר הרוק ערן בר גיל ומוזיקאי הג'ז אבישי כהן שמתחיל לשיר
אריק ברמן. צילום: שרון דרעי
הסינגל הזה, שנמצא נכון לעכשיו רק בעמוד המייספייס של ברמן, מביא אותה בניסיון מעניין ליצור פלטפורמה כפולה (אישית וכללית) בהתייחסו לסשן החגיגות ותוך שכך לייצר פרספקטיבה על הזמן שעברנו פה, מאז שוויתרנו על אוגנדה. טקסט אישי על בחורה נוזלת ומדינה פוזלת הוא לא עניין שכיח במקומותינו וברמן, איש שאוהב להתהדר בלוליינות מילולית, חוזר שוב אל הנוסחה שהנציח באלבומו הראשון והמצליח מסחרית ובונה כאן סשן מורחב של ניתוח ביקורתי על כל מה שקורה "כאן ועכשיו".
הבעיה העיקרית של ברמן היא מאמץ היתר שהוא מפגין בבואו לנסות ולהפגין נונשלנטיות. אם מאיר אריאל ושלומי שבן, ששניהם מהדהדים כאן ביתר שאת, מצליחים להעביר אנקדוטות מורכבות עם הומור ותחכום, הרי שברמן נשפך כאן מרוב מאמץ לחרוז את עצמו עד בלי די. גם המוזיקה המתלווה לטקסט מנסה להטעין את כל הסיפור הזה במתח על ידי באס דומיננטי ומיתרים צורמים, מבלי לתת את הדעת על כך שאת העיבוד הזה שמענו בוואריאציות שונות בכל שיר של קרן פלס מהאלבום האחרון.
ופסקה אחרונה על גאולה אבן שמצטרפת כאן בפזמון: בניגוד לציפיות ולחרדות הביצוע שעלולות לאפיין בחורות מאגף החדשות כשהן עושות קרוס אובר לעולם המוזיקה, אבן מושיטה כאן את גרונה ומעניקה לו את העידון הנדרש. הרי ברמן מעולם לא היה זמר גדול והצלע הנשית הזו מוסיפה תבלין שמרים את השיר למקום מעניין. חבל שהיא לא שרה לבד, אולי זה היה קצת יותר משכנע.
מילים ולחן: אריק ברמן
"מה שהיה היה" שב"ק ס - שב"ק מיוזיק
שבק ס' מה שהיה היה
עם מבט חצי אירוני חצי מתרפק מנסים חברי ההרכב ליצור להיט בטוח שייכנס לכל רשימות ההשמעה. במבחן הזה כנראה ששב"ק הצליחו. המילים קליטות, הלחן (וזו באמת לא חוכמה גדולה
בהתייחס לעובדה שהוא לא ממש שלהם) - גם.
הבעיה הגדולה של שב"ק, כמו של האיחוד המדובר, היא שמעל ראשם מתנוסס ענן הארכאיות ומאיים להמטיר עליהם דליי שופכין. צריך להבין כי להקה שהמציאה את ההיפ הופ הישראלי במתכונתו הנוכחית חייבת לעצמה אלבום מרתק. לא פחות. אז נכון שזו דרישה גרנדיוזית אבל היי, סימפולים ללהיטים מהסבנטיז היא לא הדרך להרשים אותנו. בטח שלא אחרי הקיץ של "עבודה עברית".
מילים ולחן: שלום חנוך ושב"ק ס
אוי דיוויז'ן – joshs mantra
אוי דיוויז'ן צילום: יח''צ
כור ההיתוך, אם תרצו, ניסה לנצח את הגן הפולני אלא שזה גילה פן הישרדותי מרשים. עכשיו הגיע זמן הקאמבק. דוגמאות לצדק הפואטי, בדמות חזרתה של התרבות ההיא למרכז העשייה, אפשר למצוא בתקליטי האידיש של חוה אלברשטיין, בהקמתן של מושבות מזרח אירופאיות בתוככי תל אביב (ה"יידישפיל" הוא רק דוגמא אחת ומובהקת לאחת כזו) ואפילו בהתייחסויות ישירות של מוזיקה מסורתית בהרכבים דוגמת ה"בלקן ביט בוקס" וכעת גם "אוי דיוויז'ן".
"אוי דיוויז'ן" כוללת את נועם ענבר (איש "הבילויים", שחיבתו לאנשי גליציה ידועה כבר מאלבומם הראשון), איל תלמודי (יוצא ה"בלקן ביט בוקס"), אסף תלמודי (אח של ואקרדיוניסט מחונן), גרשון לייזרסון (על הכינור והשירה) ואביחי טוכמן (על הקונטרבאס). יחד, מצליחה החמישייה הזו ליצור מוזיקת כלייזמרים מקורית שהולכת הכי רחוק עם מה שמכונה ניגון חסידי. המוזיקה הזו, שבמקורה קשורה לחיי קהילה מסוגרים וגלותיים במובהק נוחתת בתל אביב של 2008 כממשיכת דרכה של החפלה הצוענית ששלטה כאן בקייצים הקודמים. עם קצת מזל, מדונה תאמץ גם את הטרנד הזה אל חיקה ובעוד שנתיים נשמע שירי פופ באידיש. למישהו יש התנגדות?
"אבק אדם" פרויקט 1:1 - התו השמיני
אבק אדם
"דבק", עם כל הרצון הטוב, מעולם לא המציאו משהו מקורי במיוחד. הרוק הבסיסי שלהם אף פעם לא העיף לאף אחד את המוח. מצד שני, הם תמיד הלכו על איזו אמת בסיסית וכנה, ששירתה נכון את הטקסטים המוצלחים שלהם. גם ב"אבק אדם" גדי רונן שר טוב. טוב מאד אפילו. הוא כריזמטי מספיק כדי להחזיק שיר חזק כמו זה שכתב לו בר גיל. הוא יודע להעביר את המסר. לסכסך את המילים עם עצמן ולהעלות את המסר אל תודעה. מצד שני, הלחן מעט סטנדרטי מדי כדי לזקק את הטקסט האפלולי הזה, שיכול היה לקבל טיפול מרתק יותר.
בפרויקטים מהסוג של 1:1 רצוי להמתין ולראות כיצד יתחברו השירים זה לזה. איך יראה המארג כולו. האם תתפתח שם איזו דרמה שלא נצפתה מתוך החלק הבודד, בתקווה שהציפייה תשתלם.
מילים: ערן בר גיל לחן: גדי רונן
"שובי אלי" אבישי כהן – RAZDAZ RECORDZ
אבישי כהן- שובי אלי
לפני כשנתיים הוציא כהן את הסינגל "אני מאמין" ששילב ג'אז מערבי עם נגיעות אוריינטליות בשילוב שהיה מלא קסם. הפעם הוא שובר שתיקה עם שירה של ממש בעברית וממשיך את אותו כיוון מוזיקלי. לא בטוח שהשירה תורמת הרבה לכהן. נכון שהטקסט שלו פשוט וקולע. נכון גם שיש לא מעט חן בהבעה הישירה שלו. מצד שני, לא מדובר כאן בווקאליסט גדול שמצליח למנף את השירה למקום שבו לא היינו יכולים להסתדר בלעדיה.
"שובי אלי" יכול וצריך להיות להיט גדול. ג'אז הרי אף פעם לא יעבור פלייליסט כך שרק לשם הצדק הפואטי הגיע הזמן שאבישי כהן יתחיל להיות מוכר גם במחוזותינו. אחרי הכול, גם פראיירים כמונו, לא יכולים לוותר על נכס כזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם