ראיון עם דודו ויזר
לדודו ויזר יש חיים שיכולים לפרנס דרמות קולנועיות. ויזר הוא נגן רחוב שפעם היה קצין בצנחנים ואחר כך שדר רדיו ופיזמונאי ובעשרים השנה האחרונות חי וחשב כמו הומלס. עם יציאתו לאור של ספרו השלישי נפגש איתו שבתאי קור לראיון
בצעירותו ויזר היה קצין בצנחנים, השתתף במלחמות ישראל ונשא לאישה את תמי בן גל, בתו של האלוף מיכאל בן גל שהיה מפקד חטיבת קרייתי בתש"ח. ב-1969 היה ויזר שדר רדיו בקול ישראל. בין יתר מעשיו כתב ויזר מילים למספר שירים ביניהם "על מדרגות התיאטרון" שהלחין אילן וירצברג, "מה אתה רוצה להיות" אותו כתב עם דורי בן זאב שגם הלחין, "חסד האושר הוא רק רגעים" אותו כתב עם אריאל זילבר שגם הלחין ושיר ילדים בשם "בלבולים" שהלחינה קורין אלאל.
על מה מספר הספר "המלך מידאס"?
ויזר צוחק ומשיב במבוכה כי "זוהי אגדה פוסט מודרנית שמעורבים בה זמנים שונים ותרבויות שונות וכמובן שהציר המרכזי בה הוא ציר המשפחה והנושא המרכזי הוא הטירוף המשפחתי, כפי שהתגלה לי בימי חלדי. רציתי לכתוב ספר שיצליחו ליהנות ממנו גם הפרופסור וגם המוכר בבאסטה".
"המלך מידאס" מספר את סיפורו של מתי, בעל קיוסק שמשמש כתחנת הימורים וגם כחנות צעצועים. ויזר נכנס לחנות כדי לקנות בובת ברבי לבתו הקטנה. למתי לא הייתה בחנותו בובת ברבי אלא בובה אחרת, זהבה שמה ועלילותיה מסופרות במהלך הספר.
מתי מספר סיפור ידוע מהמיתולוגיה היוונית. לפי הסיפור המיתולוגי המלך מידאס אירח את סילונס אביו של דיוניסוס אל היין. כשסילונס רצה להשיב למידאס על האירוח הנעים הוא היה מוכן לתת לו כל שיבקש. מידאס ביקש שכל מה שיגע בו יהפוך לזהב. די מהר גילה מידאס כמה רע הוא עולם שהכל הופך בו לזהב – מחפצים שימושיים דרך אוכל וכלה באנשים.
באמצעות הסיפור המיתולוגי מנסה ויזר לגעת בסוגיות העומדות ברומו של עולם ולדון בצמדי היופי והכיעור, הטוב והרע, האהבה והשנאה.
בסוף הספר מופיעים כנספחים שירים ומכתמים שויזר כתב תוך כדי כתיבת הספר. לדעתי הקטעים הללו הם החזקים בספר. בין היתר מופיע שם סיפור בשם "החבר של ג'וזף"
ויזר מלא בתובנות על בני האדם. כמחוסר בית לשעבר הוא מחלק את האנשים לשני סוגים עיקריים - אלה שיכולים לספק לו משכן זמני ולארחו בביתם ואלה שלא. תמוז, גיבור הסיפור, היה מאותם אנשים שסיפקו לויזר משכן זמני. תמוז ניהל בביתו המטופח את עסקי הסמים שלו ולפרקים היה מצהיר על כוונתו להרוג את עצמו. "כשאמות, אקצור איתי כמה שיותר אנשים" אמר תדיר. ויזר פחד להיות מראשוני המוצאים להורג ובכל זאת נשאר בביתו של תמוז וניהל איתו מערכת יחסים מורכבת.
היה משהו שרצית לומר דרך הסיפור?
"אני רואה עצמי כבלתי מסוגל לספר סיפור כהלכתו ולכן אני מאלתר. אני מחפה על החולשה שלי באלתור אבל אני טוב באלתור ולכן זה יוצא ווירטואוזי. אצלי א' זה ב' וב' זה ג' וא'. שיהיה ברור סרוונטס היה פוסט מודרני וגם שייקספיר הוא פוסט מודרני. סרוונטס בכל יצירותיו ושייקספיר ברובן".
ובכל זאת, יש משהו מסוים שרצית להעביר דרך הספר שכתבת?
"כיוון שכתבתי אותו במשך חמש עשרה שנה, כתבתי המון. האמת היא שזה התחיל כסיפור שיעזור לילדים שלי להתגבר על תחושת האובדן והנטישה שגרמתי להם".
לדודו ויזר ארבעה ילדים. שניים מאשתו הראשונה ושניים מאשתו השנייה.
אתה מרגיש שהיית אבא לא טוב?
הוא צוחק ואומר "אבא לא טוב זה לא מילה, תרשום 'צחק ואמר לא טוב זה לא מילה, צחק והדליק סיגריה', אבל הייתי גם אבא טוב. את אחד מבני ריפאתי ממחלות את אחת מבנותיי שלחתי ללמוד באוניברסיטה. הייתי אמא של בתי. הייתי אבא מעולה, הייתי מציל את הילדה שלי ממכות, גם ממכות של אמא שלה. האמת היא שפעם אחת הרמתי יד על בני ואז מיד התחרטתי וגם ביקשתי סליחה והסברתי לבן שהחוק מגן עליו. אבל הייתי אבא נוטש, נעדר".
מה אתה רוצה להיות?
"אתה יכול לראות אותי כwanna be-, אבל גם את בוקובסקי יש שרואים כ-wanna be. מה אני רוצה להשיג? את הספר אני מחלק לאנשים שהם קהל שלי, שאותם אני רואה כקהל שלי".
אתה לא מחלק את הספר לאנשים שאתה לא מכיר?
"אני מחלק, בהחלט מחלק, אבל זה יוצא מן לקט שכחה ופאה. זה נשכח איפה שהוא, אני מעדיף לתת לאנשים שאני מכיר, וכל ספר שיוצא מתחת ידי יוצא עם הקדשה אישית ממני. אין ספר שיוצא ממני בלי הקדשה. היום נתתי ספר בלי הקדשה וזה הרס אותי".
למה זה הרס אותך?
"כוחו של הרגל".
איזה הרגל? אתה רגיל לכעוס?
"האמת היא שכן".
אז למה אתה לא כועס כשאתה נותן ספר עם הקדשה?
"למה אני לא שמח כשאני עצוב?".
נו למה?
"בגלל הדואליות. חיים - מוות, אהבה - שנאה, בריאות - מחלה. בגלל הדואליות".
מהי דואליות?
"היותך חצוי. כעס הוא מחלה".
במהלך הראיון לא הספקתי לכתוב את המילים "כעס הוא מחלה". אמרתי לו שהכנסתי את המשפט "כעס הוא מחלה" כהמשך ל'היותך חצוי". ויזר אמר לי "תכניס את מה שבא לך".
לא איכפת לך שאכניס בשמך איזה מילים שאני רוצה?
"כיוון שאני יודע שאין לי שליטה על כך איזו תועלת תצמח לי מהדאגה?".
איזו תועלת כן צומחת לך מהראיון הזה?
"התאווה לחיים, נשבע לך, התאווה לחיים. שאמות בו ברגע אם אני משקר. התאווה לחיים היא לא ללכת לקופת חולים ולא להיות חולה, אין תועלת גדולה מזו".
אני לא מאמין לך שהסיבה שאתה מתראיין היא כדי לא ללכת לקופת חולים.
"תחשוב אתה מה שבא לך. אתה רוצה שאענה לך תשובה נורמלית? טוב תכתוב שאני כותב מטעמים תרפויטיים וגם בגלל שאני חושב שאני גאון, אני משלה את עצמי שאתה תכיר בגאוניות שלי? אתה הרי חושב ותמשיך לחשוב שאני טיפש. אתה תראה אותי כקטן וזוהי זכותך".
האמת היא שאני בהחלט חושב שאתה גאון.
"הספר שלי יכול להיות רב מכר בארה"ב ובאירופה", ויזר צוחק ומוסיף, "אמר האיש שגר במאפייה".
בשלוש השנים האחרונות מתגורר ויזר במאפיית הולר, בה קיימנו את הראיון. מייק הולר, בעל המאפייה, היה מחבריו הטובים של ויזר בשנים
1970- 1983 בהן עבד ויזר כשדר בקול ישראל. ויזר מדבר על מייק בערגה ומספר כי "לפני כשלוש שנים הלך מייק לעולמו ובהלווייתו פנה אליי בנו והציע לי לעבור לגור במאפייה, מכאן אני כותב וכאן אני חי. יש לי קצבה מהביטוח הלאומי ואני לא צריך יותר שום דבר. לפני כן הייתי מה שמכונה הומלס וישנתי פעם בטבע ופעם על ספסלי הרחוב".
חדרו של ויזר נראה כמבצר חלומות של אמן גאוני שלא תמיד מצליח לגשר על הפער בין המציאות האובייקטיבית לאופן בו הוא תופס אותה. בסופו של הראיון ויזר ביקש שאבוא שוב לבקר. הוא ליווה אותי למכוניתי ולא עזב אותי עד שהבטחתי לו שזוהי רק תחילתה של חברות ושאבוא לבקר אותו עוד פעמים רבות.
"הכי גרוע", הוא אומר בסיום הראיון ומבקש שאכתוב את זה, "הם הידיות שהעירייה תוקעת בספסלי הרחוב, באמצע הספסל. היא עושה זאת בכוונה כדי שאפשר יהיה רק לשבת ולא לישון. זו אכזריות לשמה שצריכה להיפסק".
המלך מידאס, דודו ויזר, הוצאת הדרך החמישית, מחולק חינם, 054-631674
נא להמתין לטעינת התגובות
