ראשי » תרבות » טלוויזיה

"חשופים" נסבלת, "טינופת" מיותרת

הטלנובלה החדשה של ערוץ 3 היא לא מהמתוחכמות, אבל אפשרית לצפייה בלי תחושת מחנק. "טינופת", לעומתה, היא תוכנית מיותרת לחלוטין. ביקורת טלוויזיה

אסף שניידר | 2/6/2008 8:23

גיא לואל ויעל בר זוהר צילום: מוטי לבטון

מהדורת ההבלים

"חשופים", ערוץ 3 הוט

יש להנמיך ציפיות. טלנובלה ישראלית, דרמה יומית בברנז'אית מכובסת, לא מתיימרת אף פעם להיות פאר היצירה. אנחנו מכירים את הסחורה: תפאורה עלובה שזועקת "ועדת קישוט, 1985", צוות שמורכב משחקנים רציניים שצריכים להתפרנס, כשלצדם בוגרות ערוץ הילדים שזו דרכן לפרוץ, דיאלוגים קלושים, עלילה זוחלת.

בקיצור: יצור טלוויזיוני די מעפן, שבדרך כלל הופך במהירות לתופעה (כלומר, זוכה פה ושם לכתבות "מאחורי הקלעים" בשבועוני הבידור).

לאקלים הזה מגיחה "חשופים". אלא שהפעם נוצר הרושם שיש פה הבטחה לשדרוג מסוים. רם לנדס, יוצר הסדרה, הוא איש חדשות בכיר ומכובד. הוא היה שם כשהקים את חברת החדשות של ערוץ 10, העביר את יעקב ומיקי מערוץ 2, ובהרבה דם ויזע ייצר עוגן צפייה לערוץ שימיו הראשונים היו קשים ודלי רייטינג. אם "האלופה" לא אמרה לנו כלום על הכדורגל הישראלי, ו"בובות" לא חשפה כלום מעולם הזוהר של הדוגמנות, הפעם זה נראה אחרת.

צפייה בפרק הראשון של "חשופים" מאכזבת טיפה, ולא תעזור פה הנמכת ציפיות. מה באמת חשבתי לעצמי: שטלנובלה על מערכת חדשות תוכל באמת להיות דרמה שמביאה לידי ביטוי את הדינמיקה המטורפת, את הלחצים, את המרדף אחרי הידיעה הבלעדית, את קרבות האגו - את כל מה שמקסים ודוחה גם יחד בעיתונות? מי שמחפש את אלה, שישיג לעצמו עותק של "חדר חדשות" (סרט מ-1976), " העיתון" (1994) או אפילו "השעה ה-11" (סדרה קנדית

טובה ונשכחת מלפני כמה שנים, שתיארה את הנעשה בתוכנית תחקירים דמויית "עובדה").

האכזבה דווקא לא נובעת מהזוועות הרגילות שמאפיינות טלנובלה מקומית. כאן דווקא נרשמות כמה הפתעות נעימות: האולפן נראה כמו אולפן (לערוץ 4 הפיקטיבי אפילו נעשה מיתוג של ממש, לוגו משכנע והכול). המשחק סביר לגמרי (אם כי יהיה נחמד אם יעל בר-זהר תי-פטר ממנהגה העתיק לסנן מתוך לסתות חשוקות מילים שכולן מנוקדות בצירה).

הדיאלוגים משובצים במנה מכובדת של רמיזות פנים תעשייה לכל מיני אחדים שיודעים (בטוח שבחדשות 10 למשל כולם מבינים על מי ביססו את הדמות שמגלמת צופית גרנט). מה שכן מאכזב הוא ההיצמדות המוגזמת למבנה הקלאסי של טלנובלות באשר הן. בוס גברי חצי דביל. נשים קפריזיות או חתרניות או ביצ'יות. זו הענייה שבאה מהפריפריה כדי להתעמת עם הנמסיס העשירה שלה ולגנוב לה את הזכר הבוק שלה. וכמובן: פאות מטופשות. הרי אין טלנובלה בלי מישהי שמסתובבת כשעל ראשה מתנוססת פאת קארה מלאכותית. אחת מעשרת הדברות הטלנובליאיות, כנראה.

המסגרת הזו כופה על הדמויות להתנהג בקהות חושים, בחד-ממדיות. כל כך לא מתאים לאנשים שעושים עבורנו את מהדורות החדשות (טוב, לרובם). אז הבשורה הפחות טובה היא שבאותה מידה זו היתה יכולה להיות טלנובלה על פקידי בנק, מוסכניקים או כוורנים. הבשורה הטוב בה היא שככל הנראה אפשר לצפות ב"חשופים" בלי לקבל פריחה. טלבנובלה נסבלת. גם הישג.

לבד על הגג

"טינופת", ערוץ 3 הוט

אין, אין דבר שנוא יותר ממסיבות גג תל-אביביות שמארגנים טיפוסים שמסניפים מלוא הריאות את מגניבותם לכאורה, טיפוסים שבחיים לא יזמינו אותך למסיבות שלהם. "טינופת", אלוהים יודע למה, מנסה להחיות את המסיבות האלה על המסך שלנו. לכאורה, לסחוב לשם את בני ה-20-30 המתוחכמים, האנינים, הציניים והסולדים מטלוויזיה. הקונספט: כמה צנונים, מבסוטים מעצמם ברמות מעוררות תמיהה, מקשב קשים שנינויות בשנקל על האוכל של אמא, אשכנזים ומזרחיים, שכר לימוד ודברים שהם אוהבים ושונאים. ספות, סיגריה, כוסות ביד. מסניפים מלוא הריאות את מגניבותם לכאורה. אפשר בשקט להמשיך להיות לא מוזמן.