ראשי » רייטינג » מוזיקה

איאן בראון לא איכזב

בעזרת הרבה נוסטלגיה ולמרות אכזבות לא מעטות, סאונד בעייתי ומבטא לא מובן ענה איאן בראון, סולנה האגדי של ה"סטון רוזס", על הציפיות בהופעתו אתמול בתל אביב

טענה ידועה היא שהאמנים הגדולים שמגיעים להופיע בישראל הם בדרך כלל כאלה שנמצאים הרבה אחרי שיא הקריירה שלהם ושהם יוצאים לטורים בינלאומיים כדי להרוויח מסחיטת בלוטת הנוסטלגיה של הקהל.

טענה זו הועמדה אמש למבחן בהופעתו של איאן בראון בהאנגר 11 בתל אביב. למרות שבראון הוציא 5 אלבומי סולו הוא עדיין, יותר מהכל, נשאר מזוהה כסולנה המיתולוגי של להקת ה"סטון רוזס" שפעלה בסוף שנות ה-80 במנצ'סטר והשפיעה ישירות על התפתחות הבריטפופ.

עוד לפני שעלה לבמה יכלו המעריצים לפגוש את איאן בראון מאחורי ההאנגר 11, שם העביר את הזמן לפני ההופעה, כשהוא נהנה מתשומת הלב המקומית ומצטלם בסדרתיות עם כל מי שמבקש.

 גם על הבמה ניכר כי היה כי הוא נהנה מביקורו הראשון בישראל ומקפיד להפטיר "תודה" ו-"מה נשמע" לקהל לקול מחיאות הכפיים. יחס אישי הוא תכונה שהקהל ידע אתמול להעריך, בעיקר לאור האנגלית במבטא הבריטי הלא מובן של בראון.

תחילת ההופעה לוותה בזיופים מעיקים של בראון, כולל ב-Made Of Stone" מתקופת הרוזס, אך הוא השתחרר בהמשך, אולי אודות להליכת הקוף המפורסמת שלו שיותר מדי ממנה לא ראינו. בסופו של דבר בראון סיפק את הסחורה בעזרת כמה רגעים מחשמלים שטעונים בזיכרונות עבר.

למרות שההופעה היא חלק מסיבוב ההופעות של אלבומו האחרון של בראון, "The "World Is Yours, שיצא בשנה שעברה, רוב השירים שבה היו משירי אלבום הסולו שלו "Solarized" שיצא ב-2004:  היו שם "Time Is My Everything", Longsight"", "Destiny Or Circumstance","The Sweet  Fantastic" ו- "Keep What Ya Got, כאשר מהאלבום האחרון ביצע את "On Track" ואת "Sister Rose" אך בחר כנראה מנימוקים פוליטיים לוותר על "Illegal Attacks" בו הוא מבקר, יחד עם שינייד אוקונור, את פעולות חיל האוויר הישראלי.

בגזרת הלהיטים היו גם "F.E.A.R" מאלבומו מ-2001 "music of the spheres" ושירי רוזס נוספים כשהשיא היה כמובן I Want To Be Adored"" – השיר הטוב והסוחף ביותר בהופעות ענק.

הקהל הרב שהגיע להאנגר (ענק אבל מצומצם מדי כדי למלא את גני התערוכה) הגיב בהתלהבות והתענג על תחושת הנורמליות הזו: "מי היה מאמין שאיאן בראון כאן בישראל?!". 

עם זאת נרשמו לא מעט אכזבות במהלך ההופעה הקצרה יחסית: הביצועים היו בדיוק כפי שהם מופיעים באלבומים ולא היו מספיק רגעים חד פעמיים שהופכים הופעה לבלתי נשכחת.

בנוסף, הסאונד היה בעייתי והפריע בחלקים ניכרים. הסינתיסייזר היה דומיננטי יתר על המידה והגיטרה החשמלית לא סיפקה מספיק סולואים. המתופף כמעט ולא "התחרע" על המערכת ונגן כלי ההקשה ההודי לא בא לידי ביטוי מלבד בשיר אחד.

תוסיפו לכל אלה את המבטא הלא ברור של בראון וקול שרחוק מאוד מהקול המלאכי באלבומי האולפן ותקבלו חריקה מוזיקלית קלה. החריקה הזו עברה בסופו של דבר את מבחן הביקורת בשל ערכה הסנטימנטאלי ובזכות התענוג לראות כאן בישראל נצר ללהקת פולחן.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...