הג'וב הבריטי - לא סרט קריטי
הנסיכה מרגרט, אחותה של אליזבת השנייה, תועדה בשנות השבעים בסצנת מין קבוצתי. כדי למנוע שערוריה גדולה, שירותי הביון הבריטי מצאו דרך מתוחכמת להעלים את התמונות. מאיר שניצר חושב שהגרסה של הבמאי רוג'ר דונלדסון לסיפור היא החמצה גדולה
הג'וב הבריטי צילום: מתוך הסרט
התמונה הלוהטת התגלגלה לידיו של עסקן חברתי למען זכויות השחורים ושמו מייקל איקס, שפעל אז בלונדון, והלה שמר אותה לצורכי סחיטה בכספת באחד הבנקים הסמוכים לשכונתו.
שירותי הביון הבריטיים האמונים על שמירת כבוד בית המלוכה, חשקו בחומר הלוהט וארגנו מבצע חשאי שעיקרו היה פיתויה של חבורת עבריינים קטנים לפרוץ אל הבנק, לרוקן את חדר הכספות, ובתוך כך לסלק את הממצא החם על אודות מרגרט והעדפות הסקס שלה.
אשת הקשר בין השירותים החשאיים לחבורת העבריינים היתה דוגמנית לשעבר, שזה עתה נעצרה בגין הברחת סמים, וארגון הפריצה לבנק אמור היה להקנות לה מחילה מטעם המדינה. מובן שהתוכנית הבהירה והפשוטה הזו הלכה והסתבכה, וחבורת הפורצים שחדרה אל הבנק מבעד למנהרה שנחפרה מתוך חנות סמוכה, מצאה עצמה בעימות ישיר עם שאקלים רציניים מהמאפיה הלונדונית.
פרשה זו, שבמהלכה נשדדו מסניף הבנק בבייקר סטריט כארבעה מיליון לירות שטרלינג, מכונה עד היום בבריטניה "שוד הווקי טוקי", ולמעשה היא מעולם לא פוענחה עד תום.
"הג'וב הבריטי" מציע את גרסת הקונספירציה, שמערבת בין שירותי הביון, בית המלוכה המנוון, הסקוטלנד יארד המושחת וארגוני פשע מתחרים.
כל המרק הסמיך הזה נשפך על ראש צרכני הסרט מבלי לצרף אליו הערות מרחיבות או מראי מקום היסטוריים, ובכך מתבזבזים להם לא מעט רגעים של ביקורת אמיתית על המשטר באימפריה הבריטית שעמדה אז, בראשית שנות ה-70, בשלבי הסיום של דעיכתה.
הבמאי רוג'ר דונלדסון, יליד אוסטרליה שעשה את הקריירה הקולנועית שלו בניו זילנד ובהוליווד ("הבאונטי", "ללא מוצא", "13 ימים"), ניגש לטפל בפרשייה הטעונה כאילו היא סתם עוד סרט אקשן מהליגה של "הג'וב האיטלקי" או "ה-11 של דני אושן". זו גישה מנמיכת
ציפיות, שמרדדת את הסנסציה הטמונה בסיפור הספקולטיבי הזה, והופכת אותו לסרט פעולה מהליגה השנייה.
גישתו הא-היסטורית של דונלדסון מפקידה את הדרמה בידי שתי דמויות מעין רומנטיות - מנהיג הפורצים, שאינו אלא מוסכניק השרוי בצרות פיננסיות, ואותה דוגמנית שהיתה בעבר הרחוק-רחוק מושא חלומותיו הלוהטים.
ג'ייסון סטאטם ("לוק, סטוק ושני קנים מעשנים") ושאפרון בארואס ("פרידה") שמגלמים את הצמד הזה, מבזבזים אנרגיות מיותרות על עשיית פרצופים מול המצלמה, במקום על בניית דמויות אמינות, שהתסריט המקפץ מנושא לנושא אינו טורח לספק להם.
וגרוע מכך: הסצנות החותמות את הסרט, ובהן כאילו באים לידי ביטוי המיאוס והרתיעה מהחברה הבריטית הצבועה והשקועה ברפש פוליטי, נראות כלקוחות מתוך סרטי הסדרה הקומית הנחותה "סמוך על. . .". בקיצור , ובשתי מילים: החמצה גדולה.
נא להמתין לטעינת התגובות
