ראשי » תרבות » קולנוע

ראיון עם השחקן צ'רלס דאנס

השחקן צ'רלס דאנס כיבד בנוכחותו את פסטיבל הקולנוע הבין לאומי באילת. דאנס פיזר אבק כוכבים על העיר הדרומית וקיבל פרס על מפעל חיים. בראיון שנערך איתו הוא מספר על ההבדל בין תיאטרון לקולנוע וההבדל בין שחקניות בריטיות לאמריקאיות

באופן אירוני, נערך השנה פסטיבל הקולנוע הבינלאומי באילת במקביל פסטיבל קאן. ההקבלות וההשוואות מתבקשות. גם באילת יש ריביירה, גם באילת השמש קפחה מעל ראשי הדקלים, אבל הזוהר והסרטים בבכורות עולמיות נשארו מעבר לים.

מי שבכל זאת פיזר מעט אבק כוכבים אל בימת הקולנוע המקומי בעיר הדרומית, הוא השחקן צ'ארלס דאנס שהגיע בכדי לקבל פרס למפעל חיים עבור פועלו הקולנועי. בגיל 62 דאנס זוקף לזכותו הופעות בלמעלה מ-80 סרטים ותוכניות טלוויזיה, ועבודה עם במרים כמו וודי אלן, רוברט אלטמן, פרנסואה אוזון ועד.

סרט הבכורה של דאנס כבמאי וכתסריטאי "גברות בלבנדר" הוקרן בפסטיבל אילת. בסרט משחקות שתיים מחברותיו הטובות ג'ודי דנץ ומגי סמית'. השתיים מובילות סרט עדין ויפה אודות אחיות המתגוררות בכפר דייגים. אל חייהן מגיח בחור צעיר שנסחף אל רצועת החוף המקומי. האחיות מאמצות אותו בחום ומבקשות, כל אחת בדרכה, להתקרב אל הזר ולהפכו לבן בית.

דאנס, שביים את הסרט ב-2004 כבר הספיק להקרין אותו בפני מלכת אנגליה ששמחה לחגוג איתו את יום הולדתה. גם המבקרים לא חדלו מלשבח את היצירה האינטימית. זמן הקרנת הסרט באילת הלך ונדחה, אבל נראה שלדאנס כל זה לא ממש הפריע.

מבחינתו, השמש הדרומית היא המתנה המשמעותית ביותר. "זה נפלא" הוא אומר כשנשאל לגבי זכייתו בפרס והגעתו לאילת. " אני גר בלונדון ושם יש לנו במקרה הטוב שבועיים של שמש. אני חייב להודות שזה אומנם פסטיבל קטן אבל הוא שומר על איכות גבוהה והוא מקסים".

איך הרגשת כאשר בחרו להעניק לך את הפרס?

"זה מאוד מחמיא לי לקבל פרס כזה. אני יכול לחשוב על אנשים שיותר

מגיע להם ממני לקבל אותו אבל אם כבר בחרו להעניק לי את הכבוד, אני לא אתנגד".

אתה משחק מזה שנים בתיאטרון ובקולנוע באופן סדיר. אחרי כל כך הרבה שנים, כבר יש העדפה ברורה לצד מסוים?

"אני תמיד אעדיף ליצור סרטים וזאת למרות שאת מרבית הזמן שלי ביליתי על בימת התיאטרון. ברגע זה סיימתי לשחק למשל ב"ארץ הצללים" (הצגת תיאטרון בלונדון) שהוא מעין שיחזור של הסרט, שהיה בכלל במקור הצגת תיאטרון. יש משהו מאוד מעייף ביצירה קולנועית, הרבה יותר מזו של תיאטרון בניגוד למה שאנשים חושבים. מבחינתי לתת קלוז אפ מנצח  זו עבודה הרבה יותר קשה מאשר להתרוצץ על הבמה יום אחרי יום.

"זה דורש ממך כל כך הרבה ריכוז ועומק. אין מה לעשות, ממצלמה אי אפשר לברוח. אם אתה מזייף אפשר לקלוט את זה בשנייה", אומר דאנס, "לפעמים, אם אני יודע שיש איזה קלוז אפ רציני בסרט אני עושה 10 שכיבות שמיכה בכדי להכניס קצת אנרגיה לגוף, לתת לדם לזרום, ואז אני מרגיש מוכן בהרבה".

לא כל אחד זוכה לביים שחקניות כמו ג'ודי דנץ ומגי סמית', ועוד באותו הסרט. איך היתה העבודה איתן?

"הן היו נפלאות, באמת. לא הייתי צריך לביים אותן בכלל. רק הייתי נותן איזו אמירה קטנה והכול היה מסתדר על הצד הטוב ביותר. הן פשוט קראו את התסריט, הבינו אותו וידעו בדיוק מה לעשות. לי נשאר בעיקר להחליט איפה אני שם את המצלמה. אתה צריך להבין שאני מכיר את שתיהן כבר המון שנים. את ג'ודי הכרתי לפני 25 שנה בערב חגיגי שעשו לחברה משותפת ועם מגי עבדתי בסרט גוספורד פארק ואנחנו נמצאים אצל אותו הסוכן".

כמי ששיחק גם לצידן של שחקניות אמריקאיות גדולות כמו מריל סטריפ, מה לדעתך ההבדל בין השחקניות הבריטיות לאמריקאיות?

"אצל האמריקאים הכול תמיד נורא מסובך ומעיק. הכול נורא ביג דיל. אצל הבריטים אתה לעולם לא תמצא דרישות לתקציב קייטרינג מיוחד או דרישה לטריילר של 25 מטר. הבריטיות, לעומת זאת, תמיד יבואו מוכנות ולא יתלוננו על שום דבר. ג'ודי למשל היא בחורה שנורא אוהבת לעשות כיף. אף פעם לא תשמע אותה רוטנת".

לאחרונה, בעיקר בגלל סדרת "הארי פוטר", התחילו רבים מהשחקנים הבריטיים לשחק בסרטי האולפנים הגדולים בהוליווד. אתה לא חשבת שכדאי לך גם לנסות את מזלך?

"אני חושב שלא עבדתי באמריקה כבר למעלה מעשור. עשיתי בחיי משהו כמו 3 או 4 סרטים אמריקאיים ואני יכול לומר לך שאני אדם מאוד אמביציוזי. פשוט אין לי את האמביציה הזו של להצליח בלוס אנג'לס. היום כל שחקן צעיר שקצת מצליח בלונדון כבר חושב מיד על הוליווד. אני בא מדור אחר. תהילה זה משהו שיכול להגיע עם ההצלחה אבל זו תשוקה מאוד מסוכנת".

"גברות בלבנדר" הוא סרט בריטי במהותו. לא חששת שמחוץ לגבולות בריטניה הוא ייתקל  בחומות של חוסר הבנה?

"בגלל ההצלחה הגדולה של הטלוויזיה הבריטית במהלך השנים, ובגלל הרפרטואר שלה, אני חושב שאנשים התרגלו לרכוש הבנה גם באגף הבריטי. היום, אתה יכול לראות את הסרט הזה כמעט בכל מלון בעולם. 

עבדת עם במאים גדולים והשתתפת ב-80 סרטים ותוכניות טלוויזיה. היה איזה רגע מרגש במיוחד שבו הרגשת מרוצה במיוחד?

"העבודה עם רוברט אלטמן היתה מהטובות בחיי. האיש הזה פשוט אהב שחקנים, דבר שקשה להגיד על מרבית מהבאים שפועלים היום. אחת החוויות היותר מרגשות שהיו לי הייתה כאשר ביימתי סרט דוקומנטרי, בו נאלצתי לנסוע לחיות 4 חודשים ביחד עם חבורת אסקימוסים בקוטב. אלו היוחודשים לא פשוטים אבל הם היו הטובים בחיי".

"הסרט אומנם זכה להפצה מוגבלת מאוד אבל אני נהניתי כל כך מהחוויה", מספר דאנס, "לי תמיד הכי מעניין כשיש לי דברים חדשים לחקור. מבחינתי, הייתי שמח לבלות כל כמה חודשים במקום אחר. זה מה שמרתק אותי בחיים".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...