עופר בשן: בא מן השריטה
אל האלבום הקודם שהוציא עופר בשן לפני שש שנים הוא מתייחס כניסיון. על השיר "איפה אתם יא הומואים" מתוכו הוא בכלל לא מוכן לדבר. עכשיו הוא חוזר בסינגל חדש, בדואט עם מירי מסיקה ובשלל תובנות על החיים: "האלבום הראשון היה התוהו ובוהו הפרטי שלי, האלבום הזה הוא הבראשית"
עופר בשן. צילום: פאבל בולו
בשן המחודש מסרב אפילו להסגיר את גילו. "אף אחד לא יודע בן כמה אני, גם לא השב"כ וגם לא אתה", הוא מצהיר, "מבחינתי אני בן אפס". הוא מעדיף להתמקד בשיר החדש "לבד", שיוצא היום לתחנות הרדיו.
את הרומן עם המוזיקה התחיל בשן כבר בגיל שש, אז התחיל לכתוב שירים. בשלב מאוחר יותר למד לנגן בפסנתר, ולימים אף סיים לימודי פסנתר באקדמיה למוזיקה בירושלים. "אני רואה את המעבר הזה כטבעי מאוד", הוא אומר, "אני רואה קשר דינמי בין שני הסגנונות".
כמו ברוב חלקי הראיון, גם על תחושותיו כלפי האלבום החדש בוחר בשן לספר במטאפורות ציוריות במיוחד. "אני חושב שזו זכות שניתנה לי עכשיו לחוות לידה, לדעת שאני יצור בעל תודעה", הוא מתפייט, "התחושה הכי קרובה שאני יכול לתאר בהקשר של האלבום זו לידה, כולל הדברים הנעימים פחות".
מה נעים פחות?
"יש ציפייה ודריכות, אבל זו התרגשות כמו לפני לונה פארק, לא כמו לפני ניתוח. זו התרגשות של עמידה מול משהו גדול".
אתה מציג את הדברים כאילו מדובר באלבום ראשון, אבל כבר הוצאת אלבום אחד בעבר.
"בתחושה שלי זה אלבום ראשון לחלוטין. האלבום הראשון היה התוהו ובוהו הפרטי שלי, והאלבום הזה הוא הבראשית שלי. לעומקם של דברים הוא באמת אלבום ראשון. אני מרגיש שהתחלתי את הציור הפרטי הראשון שלי".
נשמע שאתה קצת בהכחשה, אולי אתה מצטער על האלבום הקודם?
"חס ושלום. בכוונה השתמשתי במטאפורה הזאת של תוהו ובוהו, כי באלבום הזה הדברים מתחילים להיות מוגדרים ולצמוח. האלבום ההוא לא ממש נכנס לזרם התודעה, הוא חשוב בעיקר בתהליך הפרטי שלי.
"אני שלם איתו לחלוטין, אבל הוא עוד לפני שהוגדר שזה ים, זה חול, זה שמש וכו'. לעומקם של דברים, יש לי תחושה פנימית שזה באמת האלבום הראשון בקשר שלי עם הקהל".
אז לא נשמע שיר כמו "איפה אתם יא הומואים" שזכור מהאלבום הראשון?
"אני ממש לא בעניין לדבר עליו".
הוא בכל זאת היה חלק מהאלבום.
"הוא סוג של שריטה בתוך התקליט הקודם. התקליט הקודם מסובך מאוד, צריך לשמוע את כולו כדי להבין את התמונה הכוללת".
חיבור הוא כמו אש
השיר החדש "לבד" שונה מאוד, הרבה יותר מתון וגם בסגנון אחר, על מה בעצם הוא נכתב?
"אני לא כותב שירים על דברים אלא על תחושות, על דברים שאני מרגיש. השיר הזה נכתב מתוך תחושה של רצון לא לוותר אף פעם על האהבה. על הריצה הבלתי פוסקת ליד המושטת".
והיד המושטת הגיעה?
"יש אמנים שהשירים שלהם הם יותר סיפור. במקרה שלי זה יותר שיקוף של תחושות ועולם פנימי, כי אני חושב שהמציאות של מחר היא העולם הפנימי. את היד המושטת הזאת אפשר להבין גם כמו היד של עצמי. שיר בעיניי הוא כמו יהלום - מכל מקום שלא תסתכל עליו תראה את הצד האחר. יש הרבה הסברים לכל מיני שירים,
אבל חשוב שכל אחד ימצא את עצמו שם".
בעשור הקודם העתיק בשן את מגוריו לתל אביב. את השעות הקטנות של הלילה הוא מבלה לא פעם עם חברותיו הטובות מירי מסיקה וקרן פלס. "זה לא שייך לסינגל", הוא מתפרץ ברגע ששמות חברותיו מוזכרים, "שירים הם עולם מורכב של כל אדם בפני עצמו, וגם אני לבד".
ובכל זאת, כשהחברים שלך מצליחים מאוד באותו תחום שבו אתה עוסק, אין סוג של פזילה לכיוונם?
"אני לא מסתכל הצדה, אלא פנימה. מונחים של הצלחה מסחרית הם חשובים לא פחות מהצלחות אחרות, אבל זה נדבך, על נדבך, על נדבך".
באלבום יש דואט שלך עם מירי מסיקה, איך נוצר החיבור המוזיקלי ביניכם?
"החיבור שלי עם מירי מבחינתי הוא כמו נס, הוא משהו מעבר למילים. יש תחושה בטוחה מאוד בלתת לה שיר. אם שיר הוא זרע - אז לתת אותו למירי זה להיות בטוח שהאדמה פורייה מאוד. זה כמו החיבור הכי גדול, הוא פשוט קרה, והוא פשוט שם".
גם לאלבום הבא של הראל סקעת כתבת שירים, מאיפה הגיע החיבור הזה?
"הוא היה תלמיד שלי לכמה שיעורים, והוא כבר לא לומד, אבל כך נוצר הקשר. החיבור היה מידי כמו שמשתמשים במצית ויש אש, זה בערך החיבור".
נא להמתין לטעינת התגובות
