ראשי » תרבות » במה ואמנות » תיאטרון

סלעים בדרך של יוחאי אברהמי

יוחאי אברהמי, זוכה פרס עידוד היצירה מטעם משרד המדע התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, מספר על תהליך העבודה. סיפור על יצירה שהחלה באיסוף חפצים זרוקים וגרוטאות בסיור ליד קלנדיה והמשכה בסרטונים המציגים מאובנים מפוסלים במוזיאון חיפה

עבודתו של יוחאי אברהמי "סלעים בדרך" מוצגת במוזיאון חיפה לאמנות במסגרת תערוכה המציגה את עבודותיהם של האמנים הזוכים בפרס משרד המדע התרבות והספורט.
 

עבודותיו מתאפיינות לאורך השנים, בין היתר, בתחושה של הומלסיות, באלמנטים של דלות החומר, ובשימוש בחומרים זמינים המגיעים משוטטות, כמו מסקינגטייפ, ניירות, קלקר וחומרי אריזה. אברהמי עבד מספר שנים בסטודיו אבל הפסיק. "יש משהו בסטודיו שקצת מרדים את המחשבה שהופך את העבודה לטכנית" הוא מסביר "וזה מפחיד אותי, אינני רוצה להיות בעל מלאכה".

אברהמי, יליד 1970, גדל במושב רם און "לא גדלתי בתוך טושים וצבעים, אבל עסקתי באמנות מאז שאני זוכר את עצמי". בכיתה י' הוא נזרק מבית הספר התיכון ובמקביל ללימודיו במסגרת אקסטרנית החל ללמוד במרכז לאמנות במכללת עמק יזרעאל. ב- 1992 הוא החל את לימודיו במחלקה לאמנות בבצלאל תוך שהוא מתמקד בפיסול ומשלב אותו עם אמנות מיצב ווידאו.

עם סיום לימודיו עבר לתל אביב ועבד לפרנסתו בבית ספר פרטי לדיסלקטים. כאשר פתח יעקב מישורי את המחלקה לאמנות במכון אבני, החל אברהמי ללמד שם ולאחרונה החל ללמד בבצלאל. "הייתי רוצה לעסוק רק באמנות" הוא מעיד "אני תמיד מרגיש שאין לי מספיק זמן ליצור".

העבודה"סלעים בדרך" המוצגת במוזיאון חיפה משלבת וידאו ופיסול. מבחינת תכניה משלבת העבודה הקשרים פוליטיים ומקומיים, תנועה וקיפאון, ארעיות ונצחיות. תחילתה של העבודה ביוזמה בינלאומית בה הוזמנו ליטול חלק אמנים אירופאיים, פלסטינים וישראלים.

"הוזמנו לכנס-סיור ליד מחסום בקלנדיה על מנת לבצע פרויקטים הקשורים במרחב שבין רמאללה וירושלים" מספר אברהמי. "היתה שם פעם מחצבה וממש לידה שטח שהיה פעם שדה תעופה בינלאומי, והיום נטוש, היה משחק מעניין בין תנועה לחוסר תנועה וגם היבטים גיאומטריים מעניינים".

אברהמי מצא את עצמו אוסף בשטח מיני חפצים זרוקים וגרוטאות, ושילב אותם בפסלים, דמויי מאובנים, שבנה

באמצעות טכניקת יציקה בהטבעה בחול המאפשרת פיסול מהיר בתנאי שטח. בהמשך יצר סרטונים ובהם קורמים הפסלים-המאובנים עור וגידים ומתחילים לנוע "כמו מריונטות שהחוטים שלהן מושכים אותן רק קדימה, כמו זמן". 

בעבודותיו משלב אברהמי גם את הפן הפוליטי אך הוא אינו רוצה שעבודותיו יקראו אך ורק תחת המשקפיים האלו.  "יש בעבודות היבטים חומריים ופורמליסטים מעניינים לא פחות" הוא מבהיר. ועם זאת, עבודותיו של אברהמי רחוקות מלהיות קלות לעיכול. "כאן, בניגוד לחו"ל, עדיין קשה 'לאכול' את רב העבודות שלי" הוא מודה. "היתה תקופה בתחילת שנות ה- 2000 שעשיתי 'בונבונירות' ואנשים אכן קנו, היום זה לא מעניין אותי".

ובכל זאת צריך לחיות ממשהו? 
"אני חושב שלאמן מקומי יהיה קשה מאד לחיות כאן אלא אם כן הוא מאד מכוון למכירה. אני לא כזה. אני לא יכול להתכוון למשהו מסחרי, כי המשמעות היא לשחק איזשהו משחק שאני פשוט אינני יודע לשחק". 

אברהמי שהציג בגרמניה, באיסטנבול ובניו יורק ועתיד להשתתף בביאנאלה בטיוואן בסתיו הבא, שמח בחלקו "אמנם עדיין לא עשיתי את ה- Major Breakthrough שלי, תהליך החשיפה הוא הדרגתי אבל אני אוהב את מה שאני עושה ואין לי תקופות יובש. נהפוך הוא, יש לי הרבה רעיונות".

ומה לגבי שאיפות לעתיד?
"אני שואף שיהיה לי זמן למחקר ולהתבוננות וכמובן רוצה להצליח לחיות מהאמנות".

עבודתו של אברהמי מוצגת במוזיאון חיפה. ב- 14.5 (ד') יתקיים יום המוזיאונים הבינלאומי במסגרתו ייפתחו 55 מוזיאונים ברחבי הארץ ללא תשלום

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...