אגומניאקית אנונימית
לו הייתה ג'ולי דלפי צ'רלי צ'פלין, 2" ימים בפריז" היה יכול להיות סרט נהדר, אבל היא לא, והוא ממש לא
דלפי, שמוכרת בעיקר כשחקנית שהובילה לצד איתן הוק את "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה," שני סרטי המתבגרים של ריצ'רד לינקלייטר, שולחת ב- 2"ימים בפריז" רגל מהססת אל תוך ביצת בימוי הסרטים.
עוד קודם לכן, לפני כשש שנים, ביימה דלפי דרמה לטלוויזיה, וכעת היא מוסיפה לתאריה גם את הטייטל הנכסף של במאית קולנוע. וכמו (כמעט) כל במאי מתחיל, גם דלפי עושה שגיאות של טירונים.
הבולטת מכולן מצויה בפסקול המלווה את הסרט, ובו נשמעת השחקנית-במאית-תסריטאית וכו' כשהיא מתארת את הפעולות השונות שאותן מבצעת הדמות שהיא עצמה מגלמת. אפשר לאטום לדקה-שתיים את האוזניים ולהיווכח ששום דבר אינו מוחמץ אם לא מקשיבים לדברי ההסבר הללו. חוץ, כמובן, מהאגו של האגומניאקית.
העלילה, דלילה במתכוון, עוקבת אחר דלפי, פריזאית מלידה החיה בניו יורק, ואחר בן זוגה האמריקני, השחקן אדם גולדברג, שמגיעים לביקור בית ראשון אצל הורי הגברת.
הצמד אמור לאסוף מבית אבא-אמא את ז'אן לוק, החתול המפוטם של הצעירה (שקרוי על שם גודאר, מי שגילה בשנת '85 את כישורי המשחק של הנערה דלפי ,(בטרם המראה חזרה אל אמריקה הרחוקה והמוזרה ההיא.
ובכן, הביקור עולה ברע. ההורים הם צרפתיים, כלומר מיזנתרופיים כדבעי. הסביבה היא צרפתית, כלומר מתנשאת ואפילו גזענית. ובעיקר סובל הגבר הניו יורקי, יהודי אלא מה, מהעובדה שכולם כולם בפריז עסוקים בדבר אחד בלבד - בסקס.
ולא בסתם סקס מדובר פה, כי אם ביחסי מין מתמשכים עם חברתו לחיים. בכל קרן רחוב, בכל מסעדה ובכל מסיבה, חוזרת על עצמה אותה הסצינה - פגישות בין הבחורה לבין מאהביה לשעבר, המתעקשים לשחזר את שהיה פעם בין הסדינים. והיהודי הניו יורקי, שכפול קריקטורלי
על פניו, 2" ימים בפריז" נועד לשמש כסאטירה על בני עמה של היוצרת הרב-תחומית. אך בפועל מדובר בשיר הלל שהיא, כבמאית ותסריטאית, ארגנה לעצמה. פה דלפי על רקע הסיין, שם דלפי על רקע הבולוואר, וכך הלאה והלאה והלאה.
על מנת להרגיש ממש בבית, סידרה דלפי (הפעם בפונקצית המפיקה) את העניינים ככה שאת דמויות ההורים הפילמאיים שלה מגלמים שני הוריה במציאות - השחקנים אלבר דלפי ומריה פייה.
היעדר כל מחויבות של התסריט אל דמויות בעלות הנמקה פנימית כלשהי, מותיר את הזירה בעיקר למראות העיר והאטרקציות שבה. כלומר, אילו הבמאית הייתה מאפשרת לצלם המוכשר לובומיר בקצ'ב לעשות את חלקו בעסקה.
אלא שדלפי לא הייתה מוכנה, כך נראה, שיופיה של פריז יאפיל באיזו שהיא צורה על יופיה של השחקנית הראשית. לכן מגומדת כאן הפונקציה של 2" ימים בפריז" כסרט הדרכה לעיר האורות ולרבעיה השונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
