"קוקה לא יוצאת לי מהראש"
שוש עטרי ויזרעאל רסקו נפגשו לפני 15 שנה, הוא בן 18, היא בת 42. פער הגילאים לא מנע מהשניים להפוך לידידי נפש, ולגור יחד במשך שנים. בראיון ראשון מאז מותה מספר אחד האנשים הקרובים לשדרנית המנוחה על הקשר המיוחד ("היא דאגה לי כמו לבן"), המחלה הקשה ("היא הייתה פייטרית") והגעגוע העצום ("אני לא נרדם בלילה")
היה אף מי ששיער כי אולי, אילו לא היתה לבדה בדירתה, עדיין יכלה עטרי להיות בין החיים. בבליל המילים שנאמר בעניין נשכח שם אחד: יזרעאל רסקו, בחור צעיר שפגשה עטרי בתוכניתה ברדיו, והפך בתוך זמן קצר לאחד האנשים הקרובים אליה ביותר. יהיו מי שיכנו אותו הבן שלא היה לה.
תחילתו של הקשר העוצמתי בין עטרי לרסקו (33) החל לפני 15 שנה, בשעשועון רדיופוני ששודר ברשת ג'. הוא, נער בן 18 לקראת גיוס שהחליט לנסות את מזלו ועלה לשיר בתחרות כישרונות שהגישה עטרי. היא, בת 42 ואחת מכוכבות הרדיו הגדולות של ישראל.
"התקשרתי לתוכנית כישרונות ברשת ג' והצלחתי להיכנס לשידור", מספר רסקו לראשונה, "קוקה (כינוי החיבה של עטרי) הגישה את התוכנית, ואני עליתי לשיר. אחרי שזכיתי הגעתי לתחנת הרדיו, ושם פגשתי את קוקה בפעם הראשונה. הרבה צלמים באו לצלם אותי ולראיין אותי, ולא ידעתי איך להתמודד עם זה, והיא דאגה לי. מאותו יום היא היתה כמו אמא שלי".
מספר ימים לאחר מכן נפגשו השניים בביתה של עטרי לשיחה. מהר מאוד פינו העניינים המקצועיים את מקומם, והשניים נקשרו זה לזה והפכו לחברים הכי טובים. זמן קצר לאחר מכן התגייס רסקו לתזמורת חיל האוויר, והעתיק את מקום מגוריו מבאר שבע לביתה של עטרי בתל אביב, שהפך בשבע השנים הבאות והמשמעותיות בחייו לדירתם המשותפת. "כשהתגייסתי כבר היינו חברים טובים מאוד, וכדי שלא אצטרך לנסוע כל הזמן נסיעות ארוכות, היא הציעה לי לישון אצלה", הוא נזכר, "וכך היה".
איך בכל זאת הסתדרתם, הרי אתה היית בן 18 והיא עברה את גיל 40?
"היא אהבה את זה שאני רוצה להיות איתה ולעזור לה. השילוב והאיחוד האלה עשו טוב לשנינו. היא אהבה לומר שהיא כמו אמא שלי, אבל אני העדפתי לחשוב שאני כמו אח בשבילה, אם כי בפועל זה באמת היה כמו אמא ובן".
הקשר בין עטרי לרסקו נראה להם טבעי לחלוטין, אך הסובבים אותם התקשו תחילה לקבל את הזיווג החריג.
"האחיות שלה והמשפחה לא הבינו בהתחלה איך היא מכניסה מישהו זר לבית שלה", מספר רסקו, "אחרי זמן קצר, כשהם למדו להכיר אותי, הפכתי
איך המשפחה שלך הגיבה לעניין?
"לאבא שלי לא היתה בעיה, אבל אמא שלי לא הבינה מה אני הולך לגור עם אישה שמבוגרת ממני. בחנוכה הזמנתי את המשפחה אלינו, וכשהם ראו איך אנחנו חיים ואת החיבור בינינו, הם הבינו שהכל בסדר. גם החברים היו בהלם בהתחלה. הדבר הראשון שכולם חשבו הוא מה בדיוק הקשר בינינו, אבל אחרי שהכירו אותנו, הכל הסתדר לכולם".
היו רגעים שבהם חשבתם להפנות את הקשר הזה לכיוון אחר?
"היו כאלה שחשבו ככה, אבל לא היה שום דבר כזה. זה התחיל ממקום אחר לגמרי, והתפתח לאותו מקום שבו זה התחיל. הייתי כמו שה תמים, ילד קטן שמצא רועה. היחסים שלנו לא גלשו למקומות האלה, ומנגד היו אנשים שאפילו חשבו שאני הומו בגלל זה".
אפשר להגיד שהיית הילד שלא היה לה?
"אני לא בטוח שזו ההגדרה המתאימה. אני מנסה לחשוב על קוקה עם תינוקת 24 שעות, וזה לא מסתדר לי. אני חושב שילדים לא היו המטרה שלה בחיים, כי אילו היא באמת רצתה היא היתה עושה. אפשר לומר שהייתי כמו הבן שלה, שהיא קיבלה אותו בגיל מאוחר. אחרי בית ספר ולקראת גיוס".
היית מביא בחורות הביתה?
"לא נהגתי להביא בנות הביתה, למעט מקרים בודדים, כשגם אותן היא הכירה עוד קודם לכן. זה לא הפריע לה, אבל לא רציתי להעמיד אותה במצב לא נעים ולהכניס עוד מישהי הביתה, אפילו שמבחינתה זה היה בסדר ושיתפתי אותה בכל".
היו מי שניסו להפריד ביניכם?
"איש לא ניסה להפריד בינינו, כי לא היתה סיבה. זה היה קשר טהור כמו אמא ובן".
כשרסקו נזכר בחוויות המשותפות שלו עם עטרי בשבע השנים שגרו יחד, הוא מתקשה לשלוט ברגשותיו. עיניו מתמלאות בדמעות בכל מספר דקות. "היינו צופים יחד בסרטים", הוא מספר, "היא היתה שוכבת על הספה הגדולה, ואני על הספה הקטנה כשהראשים שלנו צמודים זה לזה, וככה במהלך הסרט גם היינו מדברים".
מה נהגתם לעשות יחד?
"היינו הולכים יחד כמעט לכל האירועים שהיא הוזמנה אליהם, על אף שלרוב היא לא היתה יוצאת. מבחינתה הבילוי הכי טוב היה לשבת על הספה בבית, לבושה בחלוק הכחול עם עיתון וספר, ושהבית יהיה נקי. גם היו לנו שיחות שנמשכו שעות ארוכות. היינו מדברים על החיים באופן כללי וגם הרבה על הדת ועל מהות החיים. הנפש שלה היתה מחוברת לאלוהים. היה לה אנטי לדת אבל לא לאלוהים".
רבתם לפעמים?
"היינו מתווכחים, אבל מהר מאוד זה היה נגמר. לפעמים היה היתה כועסת שאני לא מסדר את החדר או משאיר כלים בכיור. כשהיא היתה הולכת לקניות, היא כל הזמן היתה חושבת עליי וקונה לי דברים. כשהיתה חוזרת, היא היתה מביאה לי מתנה ותמיד רצתה שאמדוד באותו רגע. היא היתה מתעקשת שמה שהיא קנתה לי היא רוצה שאני אלבש עכשיו".
כשמלאו לרסקו 24 התגלתה אצל עטרי מחלת כליות, שאילצה אותה לעבור השתלת כליה. את השנים הקשות שאחרי ההשתלה, שאותן הגדירה כתקופה הקשה בחייה, עבר רסקו לצדה. "היה לי חשוב להראות לה שאני עומד לצדה כמו שהיא עמדה לצדי כל הזמן", מספר רסקו, "הייתי איתה לאורך כל התקופה הזאת. כשהיא היתה חולה היא ביקשה שאתפלל בשבילה".
כשטסה עטרי לארצות הברית לעבור ניתוח, רסקו טס איתה ולא מש ממיטתה. "היא נלחמה במחלה עד הסוף וגם ניצחה אותה", אומר רסקו, "ופתאום עכשיו, בלי קשר לכלום, היא נפטרה. בתקופת המחלה היא היתה חלשה מאוד, אבל לא התלוננה, היא הבינה שזה חלק מהחיים שלה. בתקופה הזאת הרגשתי יותר מכל, שכפי שהיא בשבילי כמו אמא, ככה גם אני צריך ורוצה להיות שם בשבילה. וכך היה".
דיברתם על המוות?
"לפעמים היא היתה לוקחת תרופות, ואומרת דברים כמו 'למה אני צריכה לקחת את זה'. ליד המשפחה היא הרשתה לעצמה לדבר ככה, אבל מיד היינו אומרים לה:'למה את אומרת דברים כאלה'. את השלב הקשה בחיים היא עברה, וזה מה שעושה את המוות שלה קשה הרבה יותר. היא היתה פייטרית לא קטנה".
באחד הימים פגש רסקו באתר היכרויות באינטרנט את אשתו לעתיד ואם שני ילדיו, עדי. כעבור זמן קצר הם החליטו להתארס ולמסד את הקשר. כך, אחרי שבע שנים של מגורים משותפים וחברות אמיצה, הוא נאלץ לעזוב את חברתו הטובה, את מי שהוא מכנה "אמא", לטובת ארוסתו.
"היא לא רצתה שאעזוב, וזה היה לה עצוב מאוד", הוא מספר. "כשעזבתי היא ניסתה לעזור לי ככל יכולתה. היא נתנה לי את הספה שלה וקנתה לעצמה חדשה, היא דאגה לי כמו לבן, אבל גם רצתה שאהיה מאושר, אז היא הבינה אותי".
מערכת היחסים החדשה שלך פגעה בקשר ביניכם?
"שמרנו על הקשר, וקוקה המשיכה להיות המשפחה שלנו.היא הכירה את עדי ואהבה אותה מאוד. לפני שעברנו לגור יחד היינו אצלה כמה שבועות, והן הפכו לחברות. קוקה גם באה לחתונה ולבריתה של הבת שלנו. היא היתה אורחת כבוד. היא כל הזמן היתה מזכירה את זה שהכרנו בזכותה, כי השתמשתי במחשב שלה".
11 יום עברו מאז מותה של עטרי,ורסקו עדיין מתקשה לעכל. את הבשורה על מותה הפתאומי של עטרי הוא קיבל בשיחת טלפון מחברם המשותף יורם מלכה. "יורם התקשר אליי וסיפר לי", הוא משחזר, "ובראש שלי כבר דמיינתי אותם יושבים יחד בבית שלה וצוחקים עליי, כי הם היו צריכים להגיע אליי בסוף השבוע. בהתחלה הוא אמר לי שהיא חולה, אז אמרתי לו 'מה זאת אומרת?' ואז הוא אמר לי שהיא נפטרה".
איך הגבת?
"כולם היו בטוחים שזו מתיחה של 1 באפריל. אמרתי לו שאני אדבר איתו עוד מעט, והתקשרתי אליה הביתה. ענתה לי אחת מקרובות המשפחה שלה, ושמעתי שהיא בוכה. ניתקתי את הטלפון ומאז אני בהלם. אני פשוט לא מצליח לעכל את זה. אני לא מצליח להירדם בלילה והיא לא יוצאת לי מהראש. לפעמים אתה לא מעריך את מה שיש לך,עד שהוא חסר.
"במקרה הזה היא עוד יותר חסרה לי, כי לא ראיתי אותה קצת זמן קודם לכן, והתגעגעתי אליה בלי קשר. לחשוב שהבחורה המדהימה הזאת נפטרה בשיא של החייםשלה, זה לא הגיוני.אני לא מצליח לדמיין שמישהו אחר יגור בבית הזה חוץ ממנה".
דמיינת את הרגעים האחרונים שלה?
"אני רואה את זה בעיניים שלי. אני מתאר לי שהיא ישבה בחלוק הכחול מול המחשב, ביד האחת היא קוראת אי-מיילים בעכבר, וביד האחרת היתה לה צלחת עם אוכל. רוקסי בטח נשכה אותה ברגל, והיא צעקה עליה 'רוקסי תעזבי אותי'. ההתפרצויות שלה היו כמו של ילדה. זו קוקה. ילדה".
מתי ראית אותה בפעם האחרונה?
"הייתי אמור לראות אותה בברית של הבן שלי לא מזמן,אבל היא לא הצליחה להגיע. כשהוצאנו את התינוק מבית החולים, הדבר שהכי רציתי לעשות זה להראות אותו לקוקה, אבל הוא הרגיש קצת לא טוב והחלטנו לחזור הביתה. שבוע אחרי הברית היא נפטרה, ולא הספיקה לראות אותו.
"זה כואב לי מאוד. היא התקשרה להתנצל על שלא יכלה לבוא, וזו היתה השיחה האחרונה שלנו. הדבר שמנחם אותי מאוד הוא שהשיחה שלנו לא הסתיימה בעצב, אלא בכך שהיא אמרה לי "אני אוהבת אותך", ועניתי לה שגם אני אוהב אותה.
נא להמתין לטעינת התגובות
