בחסות שטראוס
לפני שנה אימץ אביב גפן את הזמרת אלכס, הבת של רויטל שטראוס, והפיק את האלבום שלה. מאז הפכה רויטל, אשתו הצעירה והיפה של מיכאל שטראוס, לגדולת המעריצים שלו, לידידה חמה, מנהלת עסקית, שותפה ומשקיעה. הובי, ביזנס או אולי פשוט חבר לשיחות על מלונות בוטיק וחומוס? ראיון זוגי
וזה ממשיך גם כשאני נודדת ברחבי מתחם הוי-איי-פי בהאנגר 11 בתל אביב, שבו מסתובבים סלבס בקנה מידה בינוני כמו פליטי "הישרדות" משה דן, ורה ליכטס ומולי קרצ'ו, ולצדם אנה ארונוב, עידן יניב ורותם סלע, ומתענגים על הקייטרינג.
לא בייגלה, קבוקים וזיתים, כמו שהייתם מצפים מהופעות רוק, אלא קבבונים בטחינה, נתחוני אנטרקוט על מצע רוקט ונודלס. אבל אין לי זמן לדגום את הבופה. אני בדרך לקומת הגלריה. שם מסתובבים האנשים המעניינים באמת.
במרכז הקומה הזו עומד רני רהב ופוקד על עידו רוזנבלום לקום מהספה. "מה? " תוהה רוזנבלום, ספק נדהם ספק מנסה להתגבר על הרעש, "תקום רגע בבקשה", חוזר רהב. רוזנבלום מציית, ובטרם מישהו מספיק לעכל את מה שקרה, מתחיל רהב לגרור את ספת העור הענקית לצד הימני של הקומה.
כולנו בוהים בו בסקרנות, מנסים להבין את פשר עיצוב הפנים המחודש, עד שהתשובה מתפענחת אל מול עינינו המשתאות. אט אט הם מניחים עליה את ישבנם: שרי אריסון ועופר גלזר, עפרה שטראוס ונוחי דנקנר, עופר נמרודי וזוגתו. רוזנבלום תולה בי עיניים: "והוא עוד מכיר אותי", הוא אומר ורומז בסנטרו על רהב. לא נורא, אני מנחמת אותו, תמיד יישארו לנו כיסאות הבר.
כשאני צופה בהם, ישובים בכורסאות העור הרחבות, משקיפים בנוחות מבעד למרפסת היישר אל הבמה, רחוקים מאלפי הצופים פשוטי העם שנדחקים למטה, אני קצת מתבלבלת. סליחה, אבל אמרו לי שפה זה הופעה של אביב גפן, לא? ולמיטב זיכרוני, בהופעות רוק מתכנסים מאות אנשים בתוך אורוות סוסים בדימוס, ומזיעים ביחד מעל בירה חמה.
אז איך זה שאני עומדת כאן בין נציגי אצולת הממון שמתפרקדים על ספה, מאזינה לרובין גיב, אחד האחים מלהקת הבי?ג'יז המתארח בהופעה, שהוא בכלל אליל דיסקו מהסבנטיז ונראה קצת כמו מברשת לניקוי אסלות?
בתוך המחזה הסוריאליסטי הזה משוטטת רעמת תלתלים העונה לשם רויטל שטראוס, אוחזת בידה את כוס הקולה הנוכחית שלה, אחת ממאות שהיא לוגמת ביום. העין נדרשת להתאמץ כדי לאתר בין הנוכחים את שטראוס, 44, שנבלעת בקלות חושך.
ממוצעת קומה, לבושה פשוט, דיבורה חרישי עד לא נשמע, היא נודדת בין האורחים וממלאת את תפקיד המארחת באופן מושלם. בעוד מספר דקות תעלה על
הייתם מצפים למצוא את שטראוס מסתובבת מאחורי הקלעים, מחזיקה לתכשיט את היד, אבל מסתבר שהילדה לא צריכה את זה. שטראוס, אם כן, מגלה את עצמה מרצון אל קומת הגלריה ומשתדלת להפוך את עצמה ליעילה כדי להדחיק את ההתרגשות.
ההופעה של אלכס היא לא הסיבה היחידה ששטראוס מתפקדת בהופעה של גפן על תקן מארחת, על אף שלבתה יש חלק משמעותי בסטטוס הזה. לפני כשנה, כשאביב גפן בחר לאמץ את אלכס ולהפוך למפיק המוזיקלי של אלבומה, החלה להתפתח בין שטראוס האם לבינו ידידות, שהפכה מהר מאוד לשותפות עסקית.
נכון להיום, רויטל שטראוס היא המנהלת העסקית של אביב גפן בחו"ל ואף הקימה עימו לפני כארבעה חודשים וחצי חברת תוכן בשם "מרס רקורדס" במשותף עם סלקום שעליה עוד יורחב בהמשך.
מה לאשתו הצעירה והיפה של מיכאל שטראוס, בעל תשלובת שטראוס, ולכוכב רוק עם מסרים אנטי ממסדיים כמו אביב גפן? אתם לא היחידים שתוהים.
גפן: "יש לי רעיון גאוני לשטראוס!".
שטראוס: "מה?".
גפן: "עם מה אנשים אוכלים חומוס?".
שטראוס: "פיתה?".
גפן: "מה עוד?".
שטראוס: "טחינה?".
גפן: "לא! מה עוד? חריף, נכון?".
שטראוס: "נו?".
גפן: "אז למה שלא יעשו חומוס חריף?!".
שטראוס: "אוי, מותק, כבר יש כזה".
גפן: "את לא מבינה, אני מתכוון לחומוס שהחריף כבר בפנים!".
שטראוס: "אני יודעת. זה אחד המוצרים הכי נמכרים של שטראוס ".
גפן: "אה".
פתאום הם מצאו את עצמם מדברים על מלונות בוטיק. גפן, פריק של עיצוב, פיתח חיבה משונה לכאלה, ובאולפן ההקלטות שבביתו מתגבהת ערימה של מגזיני עיצוב. שטראוס היא בעלת משרד לאדריכלות ועיצוב פנים, ביחד עם ארי שאלתיאל, שמתמחה בעיצוב משרדים לחברות ענק במשק כמו האחים עופר, משרדי רואי החשבון סומך IPMG ומשרדי עורך הדין שרגא בירן. אז בזמן שהבת שלה מתרגלת סולמות ווקאליים באולפן, היא מצאה את עצמה מנהלת עם המפיק המוזיקלי שלה שיחות בנושאים כמו חלונות מקושתים, בנייני ארט נובו וריפודים בסגנון וינטג'.
הסיפור של אלכס כבר מוכר. האמרגן חיים סלוצקי שכנע את גפן לערוך לה אודישן, בלי לספר לו על ייחוסה המשפחתי. גפן התאהב בקולה ורק לאחר כשבועיים חשף בפניו סלוצקי במי מדובר. בחודשים שחלפו מאז הפכו גפן ושטראוס האמא ליחידה מלוכדת, בעלת תכונות המאזנות זו את זו. הוא מכור לסיפוקים מהירים, היא מתכננת מטרות לטווח רחוק. הוא הפכפך, היא סלע יציב. הוא קפריזי וגחמני, היא נשארת שוות נפש. הוא עושה המון רעש ויוצר את השירים, והיא פועלת בשקט ומנהלת את העניינים החשובים.
בכלל, בגיל 34 מתהדר אביב גפן בסוללת מנהלים אישיים שלא היתה מביישת את מדונה. בארץ הוא חוסה תחת כנפיהם של מאיר קוטלר ומולי שש, בחו"ל אחראית שטראוס לעניינים, כאמור, וזה בלי להזכיר את האנשים שמנהלים עבורו את לוח הזמנים, את הלהקה הקבועה ואת איש הסאונד הצמוד.
אשר לשטראוס, היא הניחה את קלפיה בפני גפן באופן גלוי כבר מההתחלה. "סיפרתי לו שראיתי הופעה שלו בלונדון עם בלקפילד", היא מספרת, "וקרה שם משהו. ראיתי כבר הרבה הופעות בחיים שלי, ואני לא אחת שממהרת להתרגש. אבל היה שם משהו, בהופעה הזו, כשראיתי אותו עומד על הבמה, ומסביבי היו למעלה מאלף איש, ברובם בריטים, שפשוט צרחו את המילים, ופתאום תפשתי שאם לאיזשהו זמר ישראלי יש סיכוי אמיתי להצליח בגדול בעולם, זה לאביב. יש את הרגעים האלה בחיים, שאת מבינה באופן רגשי ושכלי משהו, שהוא מחלחל לתוכך. זה היה רגע כזה".
גפן : "היא לקחה אותי יד ביד ואמרה לי:'יאללה, תצא לבד לעולם, תתחיל לעשות קריירה בחו"ל. תפסיק להסתתר מתחת לבלקפילד וכל זה, תנסה לבד'. היא ראתה שבמצעדים ביוון ובפולין וכאלה אנחנו מקום ראשון, בלי פרומו, בלי השקעה מינימלית, ואמרה שהגיע הזמן. אני רציתי לצאת רק בעוד שנתיים לחו"ל, והיא אמרה:'בוא תעשה את זה כבר עכשיו, אני איתך'".
ומה גרם לך ללכת איתה? העובדה שיש לה כסף?
"אל"ף, גם אני מושקע בחברה, ולא רק היא. ובי"ת, היא אסטרטגית מעולה, שיש לה חזון וביצים, והיא הולכת עד הסוף. לא מעניין אותה לרצות אותי או להיות יסמנית. תראי, זה משהו שנבנה לאט לאט. זה לא שמההתחלה האמנתי בה על עיוור, אבל זה הלך ונבנה כי היא פשוט כמעט לא עשתה טעויות.
היא גם למדה את כל העולם הזה נורא מהר. היא שכרה את המשרד פי-אר הכי טוב בלונדון, ואת העורך דין הכי טוב, והיא ישר ידעה מי האנשים הכי חשובים בתחום, ותוך כדי תנועה היא השתלטה על כל המידע שצריך היה לדעת".
איך בנוי ההסכם ביניכם?
גפן: "היא אחראית על כל הצד העסקי, והיא עושה את זה בדרך שלה. יש לנו גם כמה ריבים לפעמים, בעיקר כשאני רוצה שדברים יקרו עכשיו והיא אומרת לי: אין סיכוי. או כשיש מפיקים שאני צריך לפגוש בעוד שבוע, שאת כמה מהם אני לא סובל מבחינה מוזיקלית, והיא אומרת: אתה הולך ורואה אותם, כי אם לא אין דיל. אני הולכת הביתה. אני בסוף מחליט מבחינה אמנותית, אבל אני חייב ללכת לפגישות שהיא קובעת. זה ההסכם".
נכון לכרגע, המהלכים האסטרטגיים של שטראוס הניבו תוצאה אחת מבטיחה: חברת ATC ובריאן מסג', המנהל האישי של רדיוהד, קייט נאש וסופרגראס, ביקר בהופעה של גפן שהתקיימה ב"בוש הול" באנגליה לפני כחודש, ובעקבותיה אימץ את גפן והפך למנהל האישי שלו. אלו החדשות הטובות.
החדשות הרעות הן שבעקבות דרישתו של מסג', נאלץ גפן להקפיא את האלבום הלועזי שעמד להשיק בחו"ל ובקרוב ייכנס לאולפן ויקליט כשישה שירים חדשים. את הבשורה הזו, אתם יכולים לשער, גפן לא קיבל ברוח טובה. "זה ממרמר מאוד", הוא מודה, "זה נורא החליש ועייף אותי. אבל אז היא הסבירה לי מה אפשר להשיג עם החברה הזו ולאן אפשר להגיע".
את מצליחה להישאר שלווה כשהוא מתעצבן?
שטראוס: "לא שלווה, אבל יציבה. תשמעי, אני לא עושה מוזיקה ולא יכולה באמת להבין מה הוא מרגיש, אבל כן יש בי פן יצירתי, מהמקום של העיצוב והאדריכלות, ואני מאוד מזדהה. ויחד עם זאת אני גם מכירה אותו ויודעת שהרצון שלו להצליח והרעב שלו יתגברו על המצוקה הזאת".
כיוון שדי ברור מה גפן מרוויח מעסקת החבילה הזו, השאלה שנותרת היא מה שטראוס מרוויחה ממנה. מה גרם לה לזנק לפתע, באמצע שנות הארבעים לחייה, כשהיא מנהלת קריירה משגשגת באדריכלות, ולצאת להרפתקה המוזיקלית הזו? "אני פשוט מאמינה שאפשר להרוויח כאן הרבה כסף", היא אומרת, "יש גם בשלות כלשהי שמגיעה עם הגיל, וגם העובדה שאני בוטחת יותר בעצמי, שאני אעשה את הדברים נכון.
"משרד האדריכלות נמצא כיום במקום טוב, ואני מרגישה בטוח איתו, ונכנסתי לדרך הזו עם אביב מתוך אמונה מוצקה שאנחנו יכולים להגיע רחוק וגם להרוויח. בהחלט".
אפרופו רווחים, באיזה היקף משפחת שטראוס מושקעת כאן?
"אין שום קשר בין ההשקעה שלי ובין משפחת שטראוס, כמו שאין שום קשר בין משרד האדריכלות שלי למשפחת שטראוס. אני אדם עצמאי שהחליט להשקיע, וגם אביב השקיע ב'מרס רקורדס' מכספו.
"זה עניין אישי לחלוטין של שנינו. אגב, זו גם לא השקעה עצומת ממדים. אדם בעל הכנסה בינונית יכול היה לעמוד בהשקעה הזו גם כן. בגלל שזה עולם סקסי, זה נשמע המון כסף, אבל זה לא".
ברור לכם שהחיבור ביניכם עלול להציג את אביב כזמר צעצוע של עשירים. אחד ששרי אריסון באה לשבת על ספה בגלריה ולראות הופעה שלו.
גפן: "זה לא ממש מזיז לי. אני, עברי לידר, ריטה ועוד הרבה אנשים, כולם בקשר עם האנשים האלה, בדרך כזו או אחרת. כולנו רוצים למכור כמה שיותר דיסקים ולהופיע בהופעות הכי טובות שיש, ותמיד עומד מאחורי הדברים האלה גוף מסחרי-עיתון או חברה סלולרית או בנק-ששייכים בדרך כלל לאנשים האלה.
"ההופעות הכי גדולות וחשובות שלי היו בניצנים בחסות סלקום ואחר כך בחסות קולה. בערד ב-93' כשהייתי עם שיער כתום היה שם בקבוק ענק של מי עדן, ששמו את הכסף. ב-95' ב-המכתב נתמכתי על ידי בנק הפועלים. זה תמיד היה שם, זה פשוט היה הרבה פחות גלוי. היום כבר אין בושה, יש שקיפות מלאה וגם נורא בריאה בעיניי. את פותחת טלוויזיה ואת רואה את עברי ואת נינט בפרסומת ואותי עובד בשיתוף עם סלקום. אין לי בושה בזה. כל גוף שישקיע באמנות שלי, זה בסדר מבחינתי".
כבר ארבעה ימים שרויטל שטראוס מנהלת מלחמה עם הגוף שלה. הוא מודיע שהוא מתכוון לחטוף שפעת, והיא, מצדה, מקפיצה שני אקמול ג'ל וממשיכה לתפקד כרגיל. במשך שלושה ימים ההכחשה עובדת מצוין, אבל עכשיו, כשהיא מגבירה את החימום ל-32 מעלות צלזיוס והחדר הופך לחמאם טורקי, נדמה שמשהו בכל זאת נסדק. ובכל זאת, עד שהראיון יסתיים, לא תרשה לעצמה ליפול למשכב.
שטראוס איננה אישה שגרתית בשום מובן. רגליה נטועות בקרקע, אבל היא מאבדת את חפציה ומתבלבלת בדרך הביתה. היא מופנמת, אבל צחוקה פראי ופרוע. היא אסתטיקנית בנשמתה, אבל לא מתאפרת או מסרקת את שיערה הארוך והסתור. אצל קוסמטיקאית ביקרה פעמיים בחייה (פעם אחת לפני חתונתה) והלבוש שלה נע בין ג'ינס, טרנינג, גופייה ושוב טרנינג.
"פעם הזמינו את מיכאל לסעודת גאלה בארמון המלכה באנגליה", היא מספרת, "היא לא היתה, אבל פיליפ בעלה היה. כולן התלבשו והתקשטו והתכוננו לאירוע במשך שבועיים, ורק אני לבשתי שמלה שחורה בלי כלום ולא התאפרתי. לדעתי העובדים חשבו שאני המשרתת".
יש סיבה לסטיילינג הזה?
"זה לא שאני מוזנחת או ספרטנית או מתריסה, ממש לא. אני מאוד אוהבת בגדים ואופנה, וגם עסקתי בזה, אבל הכי חשוב לי להרגיש נוח. אני גם לא עושה ניתוחים, למרות שאין לי שום דבר נגד זה. זה פשוט נראה לי כואב מדי".
גם הרזומה של שטראוס אינו שגרתי. כשהיא נטולת תעודות אקדמיות רשמיות, כבשה שטראוס, בנעוריה ורטנסקי, לא מעט תחנות התובעות השכלה אוניברסיטאית: לפני כ-12 שנה פתחה משרד אדריכלים על אף שאין לה תואר בתחום (מלבד לימודי ארכיטקטורה בתיכון בגבעתיים), ולפני כן עבדה כמנהלת סטודיו וכמעצבת בסטודיו של יובל רביד על אף שאין לה תואר משנקר. מיותר לציין שהיא גם לא למדה מינהל עסקים, מה שלא מנע ממנה להציע את עצמה לאביב גפן בתור מנהלת עסקית.
כשהיתה בת 24 הכירה את אריה משה, טייס בחברת אייר קנדה, שהתחיל איתה אחרי שראה אותה במסיבה. אחרי היכרות בת שנה וחצי היא נישאה לו ועקרה לקנדה, שם נולדו תאומיה, אלכס ואלי, והתגוררה בה במשך חמש שנים. אלא שמזג האוויר הקשה והריחוק מהמשפחה ומהחברים הקשו עליה.
"פרט לכך שמדובר במדינה ששורר בה מזג אוויר קר ברמה בלתי נסבלת", היא אומרת, "בעיקר הייתי לבד. בעלי היה יוצא לטיסות, ואני הייתי מוצאת את עצמי בשישי בערב אוכלת ארוחת ערב לבד. אין משפחה, בקושי שניים-שלושה חברים, אני עם שני תינוקות קטנים ואין לי אף אחד. רציתי שלילדים שלי יהיו סבא וסבתא קרובים, שהם יהיו ליד הדודים שלהם, שהם יגדלו בסביבה חמה, במדינה שלהם, ואריה חשב אחרת". בסופו של דבר, שטראוס בחרה לחזור לארץ והשניים התגרשו באופן ידידותי.
שלוש שנים לאחר שובה לארץ התיישבה שטראוס בבית הקפה הקבוע שלה בכיכר המדינה, סמוך למשרד האדריכלות שלה. כשעמדה ללכת, אמרה לה בעלת בית הקפה ששאל עליה אחד, מיכאל שטראוס. היא התעלמה. כשבוע לאחר מכן, באותו בית קפה, הוא ניגש אליה והם התחילו לדבר.
השיחות היו ידידותיות וכעבור חודש הפכו לרומן. הם הפכו לבעל ואישה לפני 12 שנים, על אף שמעולם לא נישאו באופן רשמי. "לא הרגשנו צורך", היא אומרת, "עשינו טקס פרטי ואינטימי, אני והוא, החלפנו טבעות, וזהו".
בהתחשב בכך ששטראוס הגרוש (אשתו לשעבר נפטרה בינתיים) בן 73, אתם יכולים לחשב לבד את פער הגילים. "בשנים הראשונות הרגשתי את הזמזום הזה סביב 'אשתו הצעירה והנאה של מיכאל שטראוס'", היא מודה, "הרגשתי שזה משונה לאנשים, החיבור הזה, ואני לגמרי יכולה להבין את זה. זה בסדר שחושבים ככה ואני מקבלת את הציניות שהיתה סביב העניין הזה. אני גם לא מנסה לפתור את זה לאף אחד. יכול להיות שאם הייתי קוראת את זה על מישהו אחר גם אני הייתי חושבת ככה".
ברור לך שאנשים תוהים מה מחבר ביניכם.
"יש לי בן זוג מפרגן, חכם, חם, תומך, מצחיק ונדיר. אין גברים כאלה יותר. מה שמחבר בינינו זה מה שמחבר בין כל גבר ואישה, והחיבור הזה מתרחש קודם כל בראש".
דיברתם פעם על הבדלי הגילים ביניכם?
"זה לא משהו שחשוב לנו בכלל. זה לא היה אף פעם עניין באיזשהי דרך. אולי כבדיחה. מיכאל הוא איש בלי גיל. הוא נורא מתקדם, כל הזמן עדכני ומעודכן, חי את החיים של העכשיו, כל הזמן זז, וטס, ועושה, וחוזר ומתרוצץ וממציא רעיונות, וגם נורא נורא ממזרי. קשה להסביר את זה למי שלא מכיר אותו, אבל הגיל שלו הוא לא אישיו בהתנהגות שלו או בצורת החשיבה שלו. יש גברים בני 40 שלא עושים את מה שהוא עושה. וחוץ מזה, אין חוקים בזוגיות. זה הכל עניין של כימיה וחברות עמוקה".
מתי אתם נפגשים? שניכם עובדים קשה מאוד.
"בערבים. עכשיו כשאני איתך אז הוא הכין לאלי ארוחת ערב. שפצלה וצלעות".
מה את אומרת. במו ידיו השטראוסיות?
"כן. הוא שף מדהים".
איך הוא התייחס למפנה הקרייריסטי שלקחת?
"הוא תומך בי באופן מלא. הוא ידוע כאדם שמאוד מאמין בנשים ותמיד קידם נשים. אני מקבלת ממנו תמיכה עצומה. בעצות, בזה שאני חוזרת מאוחר וזה תמיד מובן וברור, בסבלנות, בהקשבה. באמת באמת חשוב לו שנצליח. הוא ממש לא מתייחס לזה כאל שעשוע שלי. הוא מכיר אותי ויודע שאני אדם מאוד רציני".
זה היה משונה, להיכנס לתוך העולם החדש הזה של אצולת הממון?
"זה היה חדש וזר. הרגשתי זרה. אבל מיכאל הוא איש חם ופשוט והמעבר היה יחסית קל. מה גם שמהר מאוד הבנתי ששיחות הסלון די דומות, גם שם מדברים על פוליטיקה, וילדים, ורכילות, רק שאצל אצולת הממון מדברים יותר על עסקים. מתישהו את מבינה שכל עסק קטן וגדול מתנהל אותו דבר, רק שהממדים הם שונים. זה מכולת וזה שטראוס".
נשמע כמו השיחות הכי משעממות בעולם.
"להפך, למדתי מהן המון. וגם מההקשבה לשיחות של מיכאל. הוא מורה מדהים".
מה למדת?
"להיות בפוקוס. להסתכל על הדבר עד הסוף, כשאתה נכנס למשהו להיות שם לגמרי, ללמוד את הנושא באופן מקיף ולעומק, להכיר את האנשים שעוסקים בתחום. גם כשאני מתייעצת איתו, תמיד יש לו משפטים מאוד חכמים, משפטי מפתח. אני הייתי תלמידה נורא טובה. הייתי מקשיבה, לומדת איך הדברים מתנהלים. גם ממנו, וגם מאיך שהעניינים התנהלו בבית. הדינמיקה בסלון מאוד מתנהלת סביב עניינים שקשורים בעסקים-רכישות, מכירות וכדומה. למדתי מזה הרבה ושמחתי לגלות שיש את זה גם בי.
גפן: "גם אצלנו בסלון יש דינמיקה של עסקים-מכירות סמים, רכישות סמים, כמה עולה סוליה, כמה אפשר למכור אותה ביותר. סתם, סתם. יאללה, כמה אתן טוחנות במוח, בואו לאכול".
נו, ראו מי צץ במרפסת הבית ובידיו קדירה כתומה בניחוח צרפתי, הכוללת בשר בקר, בייקון, תפוחי אדמה, גזר, רוזמרין ויין לבן? אין זה אלא מיסייה גפן, אשר ככל אמן נרקיסיסט, אינו יכול לשאת את המחשבה שאור הזרקורים מופנה למישהו מלבדו.
יש משהו מקסים בלראות את גפן, בדרך כלל עורב צווחני ומרדן, מתפקד על תקן עקרת בית: מדליק נרות, מרוקן מאפרות, בוצע לחם כפרי ומגיש לצלחות.
דווקא שטראוס, מפתיע לגלות, היא לא האנינה בין השניים. זה לא שהיא לא מבינה ומעריכה אוכל טוב, אבל יש לה גם צד פרוע. כך, למשל, לפני אחת מפגישותינו היא שלחה לי את האס.אם.אס המבטיח: "אל תאכלי, אני מביאה לנו משהו טעים", מה שכמובן גרם לי להעלות בדמיוני את מיטב השלל היומי של מסעדת "מול ים", כי מה, אלפיון עליון, לא?
ואז שטראוס שולפת, לא פחות ולא יותר, שני מגשי בלינצ'ס - אחד עם סירופ שוקולד (חושדני שהם של "אפיכל") ואחד עם גבינה וצימוקים, שלמען הכנתם החרידה מקברה את שושנה מ"הבלינצ' ס של שושנה", כדי שתתקין לנו אותם. בהזדמנות אחרת החליטה שאנחנו חייבות לאכול בייגלה עם מלח מהמכולת, למרות שהשעה היתה 11 בלילה, ושהבייגלה היחיד במכולת התהדר בטעם ובמרקם של במבוק.
אבל עכשיו טעים, ממש טעים, כי לאביב גפן יש טאץ'. והוא אפילו לא השתמש במתכון כדי להכין את הקדרה הזו, המנוול, סתם נצמד לאינסטינקט. שני כלבי הבית, הטרייר היפהפה בכחוס והגולדן רטריברית השמנה להבהיל מרפי, תוחבים בכיווננו את אפיהם הלחים בציפייה לקבל נתח. שטראוס ואני טורפות בתאווה, תוך ששטראוס ממלמלת שהיא "מתה על בשר, אוכלת לפחות שלוש פעמים בשבוע, למרות שזה לא טרנדי, ממה ששמעתי, אבל מה אני אעשה".
מאוחר יותר, אחרי שהצלחנו לגרש את גפן ונשארנו שוב לבד, נזכרת שטראוס בחיוך שהמאכל הראשון שידעה להכין היה דווקא סלט, ואחר כך שניצלים.
אז היית הילדה הבשלנית?
"לא. הייתי הילדה המסודרת. הייתי צריכה לדעת שהדברים שלי במקום, ולדעת שהם יישארו שם, כדי שאם אני אצטרך אותם הם יחכו לי. המחברת שלי, הקלמר שלי. התחלקתי בחדר אחד עם אחותי, והיה לנו שולחן כתיבה אחד מעץ, אז היה לי חשוב שיהיה לי את המקום שלי בתוך החלל הזה, שלא ייגעו לי".
האחות ההיא קטנה ממנה, ויש לה גם אח גדול. אביה ואמה עלו לארץ מסוריה ומרוסיה בהתאמה ("כשהייתי קטנה חשבתי שהאותיות רק התבלבלו"). אמה עבדה בעיריית גבעתיים, במחלקת משאבי אנוש, והועסקה מחדש גם אחרי שיצאה לפנסיה. גם אביה, בעל מוסך, עדיין מפעיל אותו.
היחסים בינה ובין הוריה, כמו גם בינה לילדיה, הדוקים מאוד. היא משוחחת עם הילדים כמה פעמים ביום, ומנהלת איתם תחלופת אס.אם.אסים ערה, שבמסגרתה היא זוכה לכינוי "אימוש". לא בדיוק מרד נעורים. ומצד שני, אולי פשוט אין כל כך במי למרוד.
"אני כמעט לא זוכרת פעמים שאמרתי להם 'לא'", היא אומרת, "היתה להם בחירה חופשית. גם לא היו לי חוקים שרירותיים כאלה, כמו 'בשבע אוכלים ארוחת ערב ולא משנה מה'. היו ערכים, זה בטח, אבל כל מקרה נקבע לגופו".
את לא פוחדת שהם יתקשו להתנתק ממך?
"לא. זה לא קורה ביום אחד, שפתאום קמים ומתנתקים. זה תהליך מתחיל בגיל הנעורים, וזה מתבקש. אם כבר הקושי הוא אצלי. אני עוברת עכשיו תהליך עם עצמי לקראת הגיוס שלהם, שזה קטע. אני גם נפרדת משניהם באותה עת, לכאורה. כי זה לא שיש לך ילד גדול ואחד בן 14. זה קורה ביחד. המנילות מגיעות לו ולה, ואני חושבת: מה יהיה אם זה יהיה באותו יום שהם יתגייסו? ואם תהיה שבת שהיא תהיה בבסיס אחד והוא באחר? איך מתחלקים?".
יש לך פחדים לגביהם?
"בדברים הפולניים. כשאלכס הולכת הביתה בחושך לבד הביתה או מזה שאלי עכשיו התחיל לנהוג. אם יש לי פחדים גדולים יותר, אני חוסכת אותם מהם. אני חושבת שזה מאוד אגואיסטי, להשליך על הילדים את הפחדים שלך ולבקש מהם לשאת אותם.
אהבה טוטאלית זה לשדר לילדים שלך שאת סומכת עליהם ולטעת בהם את התחושה שהם יכולים. עם החרדות שלך תתמודדי בעצמך. זה לא תפקידו של הילד להרגיע אותך. להפך. דווקא כשהוא מרגיש שאת סומכת עליו, הוא מפעיל שיקול דעת ושומר על עצמו".
גפן: "משעמם לי".
שטראוס: "איפה שני?".
גפן: "ישנה עם דילן".
שטראוס: "אתה לא רואה 'הישרדות'?".
גפן: "שונא את התוכנית הזאת".
שטראוס: "הבנתי".
גפן: "מה, אני מפריע?".
האמת שכבר התרגלנו אליו, לנודניק. עכשיו הוא משתרע על השטיח הלבן שבסטודיו שלו, מתמתח, ומתחבק עם הכלב. למעשה, ככל שהזמן חולף, אני מתחילה לחשוד שהראיון הזה משמש לו תירוץ לשאול אותה שאלות שהוא היה נבוך לשאול בעצמו עד היום.
גפן: "תגידי, יש לכם משרתים?".
שטראוס: "מה זה משרתים? זאת מילה מהמאה ה-19! מתקופת העבדות!".
גפן: "בסדר, אז עוזרת".
שטראוס: "בשביל שתהיה לך עוזרת או מטפלת אתה לא חייב להיות מהאלפיון העליון. ולידיעתך, המאיון חי חיי משפחה רגילים. אני לא נכנסת איתך לאיך זה באמת נראה מבפנים, אבל הם אנשים שקמים מאוד מוקדם בבוקר וחוזרים מאוד מאוחר בלילה וקמים להכין לילדים סנדביצ'ים. כל הנשים במשפחת שטראוס עובדות, ולכולן יש ילדים".
זו לא משפחה אופיינית. מיכאל שטראוס ידוע בכך שגידל את המשפחה על ערכי עבודה. "ויש משפחות ממוצעות שהילדים עצלנים ולא הולכים לעבוד. אין במשפחות של אצולת הממון ערכים שונים מאשר במשפחות ממוצעות. זה לא חד-חד ערכי.
יש להם חיים יותר מוקצנים כי הם חיים בבתים נורא גדולים, והם יותר נהנתנים, והם נוסעים יותר לחו"ל, ואת זה אי אפשר להכחיש. אבל זה לא משנה ערכים שהורים מחנכים עליהם ילדים".
גפן : "תגידי, אתם תורמים?".
שטראוס : "כן. כמה שאפשר, אתה יודע. אי אפשר לתרום לכולם. אני מנסה להיות בפוקוס לגבי הבחירה למי לתרום ולתת כמה שאפשר".
איך את בוחרת?
"לפי הלב. אני בוחרת לפי מקרים ספציפיים שאני מקבלת, ולפי סדר חשיבות שאני מאמינה שנכון. אני משתדלת לענות לכולם. זה כמעט בלתי אפשרי, אבל משתדלת. פעם הייתי נכנסת למקומות האלה באופן טוטאלי. הייתי לוקחת אחריות. על מצוקות של אחרים, על בעיות, על לפתור דברים. היום אני פחות שם. אני תורמת בכל מה שאני יכולה, אבל מבחינת האנרגיות הנפשיות, אני מבינה שיש מקום אחד חשוב, וזה האנשים הכי קרובים אלי. זה לא מתפזר יותר".
הנטייה הזו לקחת אחריות קשורה לרגשות אשם שמתעוררים כשיש לך כסף?
"לא. זה משהו שהיה בי מילדות. כשהייתי בכיתה גימ"ל, לקח אותי מנהל בית הספר מר דב מנור, והסביר לי שהגיעה ילדה מכיתה א' מצרפת, שאמא שלה עוסקת במקצוע העתיק בעולם בצרפת, ושאל אותי אם אני מוכנה ללמד אותה, לתת לה שיעורים. אז לא רק נתתי לה שיעורים בבית, גם הבאתי לה אוכל מאמא שלי ואת בגדי הבלט החדשים שלי, למרות שהיא בכלל לא היתה צריכה שום דבר מזה".
זה לא מכניס אותך למורכבות רגשית מול אנשים שקרובים אלייך, שהם במצוקה כלכלית ולך יש כסף?
"אני לא מרגישה אשמה שלי יש ולאחרים פחות ואני מאוד רגישה, או לפחות משתדלת להיות מאוד רגישה, לאנשים שקרובים אליי".
גפן : "תגידי, זה נכון שרוב העשירים קמצנים?".
שטראוס מביטה בגפן בשתיקה. פניה מתכרכמים, ונדמה לי שזו הפעם הראשונה מתחילת הראיון שהיא כמעט נעלבת. "אני לא חושבת שאף אחד חושב ככה באמת", היא אומרת בלהט, "מדובר באנשים שתורמים כל כך הרבה כסף, אנשים שמשלמים מסים מלאים למדינה, שמפרנסים עשרות אלפי משפחות. . .".
גפן: "הופה, רווש, עליתי על משהו?".
שטראוס: "אויש, תסתום".
נא להמתין לטעינת התגובות
