מטר כוכבים
אורחים ממילאנו, הפקות ענק ראוותניות ואינספור שחקנים, ניצבים וזמרים מוכשרים במיוחד ימלאו את השנה הקרובה בבית האופרה הישראלית. כרוניקה זוהרת
את העונה תפתח, בנובמבר 2008, "סלומה" מאת ריכרד שטראוס, עם ליברית על פי המחזה הנודע של אוסקר ווילד, על בתו החורגת של המלך הורדוס, שתשוקתה הנכזבת ליוחנן המטביל מביאה אותה לדרוש מהורדוס את ראשו של יוחנן על מגש בעבור ריקוד ארוטי שהיא מבצעת עבור המלך שטוף הזימה. זוהי הפקה של בית האופרה הלאומי וילניוס, בניצוחו של יאצ'ק קספצ'יק ובבימויו של דיוויד אולדן - הפקה מודרנית עתירת שבחים, שנערכת במסגרת סיור הדדי של בתי האופרה של ישראל וליטא. במסגרת זו, יוצגו בווילנה ביוני/יולי 2009 ההפקות "יבגני אונייגין" ו"ריגולטו" של בית האופרה הישראלית.
הבאה אחריה, בדצמבר 2009, היא "מסע אל תום האלף" של א.ב. יהושע ויוסף ברנדשווילי, בניצוחו של דוד שטרן ובבימויו של עמרי ניצן, שהוצגה לראשונה בבית האופרה לציון עשרים שנה לייסודה. מעניין לציין כי בדיוק ביום העצמאות השישים של מדינת ישראל, תוצג "המסע אל תום האלף" בבית האופרה של רומא, כבוד גדול להפקה הישראלית וסוג של ניצחון תרבותי.
בינואר/פברואר 2009 תעלה "מפיסטופלה" מאת אריגו בויטו, על פי יצירתו של גתה "מפיסטו", בניצוחו של מסימיליאנו סטפנלי ובבימויו של ז'אן לואי גרינדה, שביים את "כוחו של גורל" ("דון קרלו") של ורדי ואת "לה ג'וקונדה" של פונקיילרי (הצפויה לעלות לראשונה בישראל בעונת האופרה הנוכחית במאי). על עיצוב התלבושות אחראית בוקי שיף, שהתחילה את דרכה באופרה הישראלית ועתה עובדת כמעט בכל בית אופרה חשוב בעולם. זו תהיה הפעם הראשונה שסיפורו של המלומד הסוחר בנשמתו תוצג בישראל.
בפברואר/מרץ 2009 תעלה, לראשונה בארץ, ההפקה "השועלה הערמומית הקטנה" מאת ליאוש ינאצ'ק, בניצוחו של ג'ונתן ווב ובבימויו של דייויד פאונטני (הבמאי של "ריגולטו" ו"לוצ'יה דה לה מרמור"). זוהי הפקה צבעונית עם עשרות זמרים, בעיצובה של מריה ביורנסון (האחראית, בין השאר, על "פנטום האופרה") - סיפור על שועלה הגדלה ביער רוחש בעלי חיים הלומדת כיצד לשרוד ולהתאהב – מעין שיר הלל לכוחו של הטבע וליופי הבריאה.
כאמור, חציה השני של העונה יעמוד בסימן ביקורו ההיסטורי של בית האופרה לה סקאלה ממילאנו, מבתי האופרה החשובים והוותיקים בעולם, ובהעלאת שלוש הפקות בבימויו של פרנקו זפירלי. זפירלי, שכבר העלה כאן את "פליאצ'י" ואת "לה טרוויאטה" הוא רב אמן אמיתי, והפעם הוא נושא תחת כנפיו הרחבות שלוש אופרות קלאסיות: "לה בוהם", "כרמן" ו"אאידה". מי שלא ראה את "פליאצ'י" שלו לא ראה יופי כביר מעודו – שילוב בין המוסיקה המדהימה, הסולנים ההורסים, התפאורה וההעמדה הגדולות מהחיים – פשוט מוכרח לראות לפחות אחת מההפקות העומדות להגיע אלינו לטובה.
המחצית הפסטיבלית תתחיל במרץ/אפריל 2009, עם "לה בוהם" מאת פוצ'יני ובניצוחה של קרי לין וילסון. סיפור האהבה האולטימטיבי הזה, על חייהם, תשוקותיהם ואכזבותיהם של בני הבוהמה הפריזאית, הוא אחת מהקלאסיקות האופראיות של כל הזמנים, ומרתק יהיה לראות את פרשנותו של זפירלי
אחר כך, באפריל/מאי 2009, תעלה "טוסקה", גם של פוצ'יני, בניצוחו של דניאל אורן ובבימויו ובעיצובו של הוגו דה אנה. זוהי הפקה בעלת אלמנטים קולנועיים מובהקים – שבהלכה מוקרנים קטעים שצולמו ברומא בלוקיישנים האמיתיים על פי הסיפור הסבוך הזה, שתאוות נקם ותשוקה משמשים בו בערבוביה רצחנית.
"כרמן" מאת ז'ורז' ביזה, בניצוחו של עמנואל ז'ואל-הורנק ובבימויו של זפירלי, היא עוד הפקה קלאסית מהמטרופוליטן אופרה של ניו יורק. את תפקידו של דון ז'וזה יבצע אחד הטנורים הטובים ביותר בעולם כיום – ניל שיקוף. חנה מוניץ, מנכ"לית בית האופרה שהציגה את התכנית, הודתה כי כדי לממן את השתתפותו של הסולן הנודע, על בית האופרה הישראלית היה לקבל תרומה מיוחדת. את תפקידה של כרמן תבצע הישראלית רינת שחם, ששרה בניו יורק סיטי אופרה, במטרופופוליטן אופרה ניו יורק ובמקומות שונים בגרמניה.
את העונה תחתום "אאידה" של ורדי, בביצוע בית האופרה לה סקאלה ממילאנו, בניצוחו של דניאל בארנבוים, בבימויו של זפירלי ובעיצובה של לילה דה נובילי. עם 400 אנשי לה סקאלה יגיעו גם שלושים מכולות מלאות תפאורה וציוד. כחלק מהחגיגות יופיעו סולני לה סקאלה בתיאטרון הרומי בקיסריה, ב-16 ליולי 2009, בביצוע "הרקוויאם" של ורדי.
כפי שאמרה חנה מוניץ, הקהל הישראלי מרים בציפיותיו הגבוהות את הרף והסטנדרטים של ההפקות המועלות באופרה הישראלית מדי עונה. אין ספק כי האופרה הישראלית עושה כמיטב יכולתה, ואף מצליחה, לעמוד בסטנדרטים הגבוהים ביותר של בתי אופרה בעולם. זאת, בהתחשב בעובדה שכ-60 אחוז מהכנסותיה של האופרה הולכות להשקעה בהפקות, מצב שאין דומה לו בבתי האופרה הגדולים והחשובים בעולם (במטרופוליטן אופרה בניו יורק, למשל, רק כ-18 אחוז מההכנסות מופנה להשקעה בהפקות).
בד בבד, ממשיך בית האופרה בטיפוח האהבה לאופרה בקהל הרחב, עם "סינדרלה", הפקת האופרה הנודדת ברחבי הארץ (בסיוע סל תרבות) בישובים מרוחקים מהמרכז ועל ידי הבאת וחשיפת אלפי תלמידים (גם בסיוע סל תרבות), זה כבר 15 שנים, לאופרות השונות המועלות בה.
לסיכום, נראה שבעונה הבאה בית האופרה הישראלית יתעלה על עצמו ויש למה לחכות. מי שידו אינה משגת לרכוש מנוי, או שאינו רואה עצמו כחובב הז'אנר הכל כך מסוים הזה, בו אמנות המוזיקה הקלאסית והאבסטרקטית מועצמת על ידי הדרמות המורכבות של הקול האנושי, פשוט חייב לפרגן לעצמו ולבני ביתו לראות לפחות הפקה אחת: כשהיא טובה (במידה שמבטיחות להיות הפקות העונה הבאה) זוהי חוויה חד פעמית, מרטיטת לב, החורטת רושם בל יימחה על העיניים הרגילות כל כך לריצודים מהירים ולשברי מוזיקה מקוטעים, לשגרה פרוזאית ולתרבות המונים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם