דברים שלמדתי מסנדרסון

תמר אייזנמן נטשה את ירושלים לאחר 27 שנות חיים אינטנסיביים. בשיחה גלויה עם עצמון אברהמי היא שופכת אור על תהליך המעבר, העבודה עם דני סנדרסון והכרטיס היומי שהיא דופקת בתוכנית הלילה של ליאור שליין. ראיון

עצמון אברהמי | 18/3/2008 16:00

"אין דברים כאלה", אמר אריק ברמן וחייך מאוזן לאוזן. הוא לא אמר את זה על עוד להיט שכתב או על עוד בחורה באיזה בר. הוא אמר את זה אל מול כמה מאות צופים כשהופיע כאורח במופע של תמר אייזנמן. אייזנמן הופיעה ביום שישי האחרון, בצהרי היום, באולם המחייב של ז'ארר בכר בירושלים, חלל גדול למדי עבור רוב הרוקרים בישראל. הסבסוד של המופע שהוביל למחירי כרטיסים מצחיקים הביא למקום את גוש המעריצים המקומי של הזמרת והגיטריסטית הירושלמית (האמת, כבר לא. עוד נגיע לזה) פלוס עוד כמה (א)נשים שרצו לראות גם את ברמן בגודל טבעי.

אייזנמן הכריזה שהעבודה על האלבום החדש שלה , השני במספר, הסתיימה ואפילו השמיעה שיר חדש מתוכו. בשנים האחרונות בנתה לה אייזנמן שם של גיטריסטית מוכשרת ומבוקשת. ברמה המקצועית, הכל התחיל לפני שמונה שנים, כשניגנה עם הדרה לוין ארדי , המשיך עם דני סנדרסון, איתו היא מנגנת כבר שלוש שנים וכיום. בנוסף לאלו, היא נחשפת לעיני הציבור הרחב מדי ערב , בתכנית הלילה עם ליאור שליין. "לא עשיתי משהו כזה בחיים", אומרת אייזנמן על התכנית ועל היותה חלק מלהקתו של אבי גרייניק, "השתתפתי בהרבה הפקות אבל באף אחת מהן לא הייתה המיידיות של הטלויזיה ואת כל המקצוענים שמסביב. אבי מוכשר בטירוף, שחקן מדהים ומוזיקאי לא פחות מדהים. הפכנו לחברים, לחבורה מגובשת. אם זה לא היה כך אני לא יודעת איך הייתי שורדת בשגרה הזו. אני לומדת מאבי ומשאר החברים המון דברים חדשים ומנגנת מוזיקה שרחוקה ממה שאני מנגנת בדרך כלל".

אחרי שנה וחצי של הופעות, כבר מזהים אותך ברחוב?
"אני מקבלת תגובות בשטח, פירגונים, 'איזה מגניב' , 'את יפה' וכאלה אבל לא יודעת אם זה באמת עוזר. ללהקה יש מקום בתכנית , אנחנו לא רק בצל אז אולי בכל זאת יש פרסום, ברמה מסוימת, אבל אני לא מרגישה את זה באופן נחרץ. מה שכן, אפשר לקשר אותך למשהו, בדיוק כמו שאני מנגנת עם סנדרסון, זה בילד אפ עבורי. מה שהתכנית בעיקר עשתה זה לפתח את חוש ההומור שלי".

ומה למדת מסנדרסון?
"תשמע, זו הייתה הפעם הראשונה שאמן ממש גדול הציע לי לנגן איתו ולהיות חלק מהפקה , בתור ירושלמית שהגיעה מחוץ לתעשיה זה היה מרגש ומדהים, יש אוירה 'להקתית' בהרכב של סנדרסון. זה מרגש אותי. דני הוא איש יקר שנותן במה ומחפש מוזיקאים ומוזיקה חדשה. הקשר התחיל כשהעברתי לו את האי. פי הראשון שלי וקיבלתי טלפון ממנו. הוא אהב ופירגן. כשיצא האלבום המלא הראשון שלי התקשרתי אליו והזמנתי אותו להתארח בבארבי. משם זה התגלגל והפכתי לגיטריסטית שלו, כבר שלוש שנים אנחנו מופיעים בכל הארץ ויש דיבור על אלבום חדש שיעשה בפורמט של הלהקה. סנדרסון מפרגן בהופעה ונותן לכל אחד מהנגנים לבצע שיר סולו. אגב, שנינו נמוכים מאוד. בן שלו מהארץ כתב בביקורת הופעה שהוא ראה שני מיקרופונים נמוכים מהרגיל, הוא הניח שאחד מהם זה לסנדרסון ואז הוא ראה גם אותי והבין".

מתי התחלת ליצור ולשיר בעצמך?
"התחלתי לכתוב בגיל צעיר והייתי חברה בהרבה להקות צעירות. לפני שמונה שנים, בגיל 19, זה הפך למסיבי יותר והתחלתי לחשוב 'זמרת' ולא רק 'גיטריסטית'".

תמר אייזנמן ואריק ברמן עמרי בראל

"הפסיכולוגית עדיין בירושלים"

משגעים אותך כמו שמשגעים כל אמן ישראלי ששר באנגלית?
"כן ולא. יש פה עובדה ומצב שהרבה אמנים כמוני עשו דרך, עשו איזה מהלך עם תהודה ושרים שירים באנגלית שאנשים אוהבים. הם אמנם לא פרצו את הרדיו אבל יש סצינה כזו בארץ, כמו שיש בצרפת, גרמניה ופולין. חברה שמתחברים למקום הזה. אני רגילה לקבל תגובות ואני אומרת שזה הכי לגיטמי וסבבה. בדיעבד, זה לא זר לקהל הישראלי, רוב הפרסומת כבר באנגלית. המקורות שלי, המוזיקה שלי והגיטרה שלי , כולם מדברים אנגלית, השורשים שלי וההשפעות- מרביתן באנגלית. גרתי בגיל

6-7 בסן פרנסיסקו ויכול מאוד להיות שהשנים הראשונות של קרוא וכתוב באנגלית היו שנים קריטיות עבורי. אהבתי כילדה מוזיקת קאנטרי ודולי פרטון, אבל בבית היה לנו גם 'הופה היי' וגידי גוב. יכול שלהיות שהאלבום הבא יהיה בעברית, בשנים האחרונות נפתחתי ונחשפתי להרבה מוזיקה מקומית בעברית. אני יכולה להבין כאלה שרוצים לשמוע אותי בעברית ויש לי התלבטות. בכל מקרה העברית גם קצת קשה לשירה ולא יוצאת טוב. יש בה יותר מדי הברות לעומת האנגלית".

סיימת לעבוד על אלבום חדש. תני לנו קצת פרטים מהאולפן.
"יש בו 11 שירים. עשיתי אותו בשנה וחצי האחרונות, בין ריצות לטלויזיה לבין הופעות שלי ושל אחרים בתקופה הכי עסוקה בחיים שלי. רובו הולקט באולפן הביתי שלי. אייל ליאון קצב עשה מיקסים והוא נתן ט'אץ שלו לסטיילניג של השירים, מין עיצוב אודיו ששידרג את הכוונות שלי. באלבום מתארח אסף אבידן, חברה מלהקת "הלילה", רונית רולנד שניגנה פסנתר וקולות והלחינה איתי שיר אחד וכמובן שני שותפי לבמה, אביב כהן השני על התופים ואריאל שרבקובסקי על הבס. הוא נשמע אחרת מאלבום הבכורה ומהאי. פי האקוסטי. בחדש זה השירים שמדברים בעד עצמם , בקודם זו הייתה גם הפקה ואטיטוד. הפקתי בעצמי והייתי צריכה להביא את עצמי, כאשר כל יום אני רוצה משהו אחר. יש הרבה גיטרות , פרוגרמינג שלי וגיוון בחומרים: החל מאוירת לייב רוק, דרך שירים אקוסטיים וקטנים על פסנתר ועד שיר עם בייס דראם ומחיאות כפיים בלבד. סלט קטן".

אחרי 27 שנים כירושלמית עזבת לפני ארבעה חודשים ועברת לתל אביב. אני יודע את התשובה, ובכל זאת, מה המניעים?
"כמעט כל חיי הייתי ירושלמית. הלימודים, התנועה, החברים והכל . בכל השנה וחצי האחרונות , נסעתי כל יום ירושלים- תל אביב, והחיים המקצועיים שלי עברו להיות בתל אביב, המוזיקה, הברים והבילויים. כל הזמן תל אביב כאילו הזמינה אותי אליה. מרוב נסיעות הלוך ושוב איבדתי את עצמי והרגשתי שזה הזמן והעיתוי לזרום לתל אביב. הרבה שנים הייתי אנטי תל אביב, פטריוטית ירושלמית, אבל ברמה האישית הייתי צריכה שינוי. ירושלמים מופנמים, פשוטים, צנועים ופחות מוחצנים. גם אני הרגשתי ככה, ולא הבנתי את האינטנסביות והפתיחות התל אביבית. פתאום בא לי על זה וזה בא טוב. כל עוד אני אוהדת הפועל ירושלים, הפועל קטמון ויש לי פסיכולוגית ירושלמית זה אומר שאני עדיין קצת ירושלמית. מה שקרה לי מוכיח שלא חייבים לעבור לעיר הגדולה בשביל להגיע למשהו. הכל קרה לא כי עברתי לתל אביב אלא בגלל שהתחלתי לעבוד בתל אביב. אני עדיין אוהבת את ירושלים ומחוברת לקצב שלה".

ומה אחרי תל אביב?
"יש שאיפה לחצות את גבולות המדינה, להמשיך להתמקצע ולהגיע רחוק. ב-31 במרץ אני מופיעה בניו יורק עם גבע אלון שעבר לשם ומוסר ד"ש לכולם".

אם אתם בניו יורק בסוף החודש אז גזרו ושמרו: תמר אייזנמן ב"קפה אספרנטו", 114 Macdougal st, New York, New York , 31.3