שתיקת המפיצים
מה היה הסרט הנצפה ביותר בישראל בשנה האחרונה? אין לכם מושג? לא פלא. בניגוד לנעשה בעולם המערבי ובתחומים אחרים, מפיצי הסרטים עושים הכל כדי להסתיר את נתוני הצפייה בסרטים בישראל. ויש סוף טוב: בעקבות פניית "מעריב" ידרוש משרד התרבות את חשיפת הנתונים לציבור
בארצות הברית המצב שונה בתכלית. בכל יום שני, אחרי כל סוף שבוע, מתפרסמת רשימת ה"בוקס אופיס", רשימה מלאה של עשרת הסרטים המצליחים ביותר באותו שבוע (ראו מסגרת). מצעד הסרטים הזה משמש את הצופים בבחירתם לאיזה סרט ללכת, בהנחה שסרט שרבים אחרים כבר ראו, הוא סרט שיש סיכוי סביר ליהנות ממנו. אז למה בעצם לא מתפרסמת הרשימה המבוקשת בישראל, ואיפה היא מסתתרת?
דני כפרי מנכ"ל התאחדות בתי הקולנוע בישראל, הגוף המאגד את כלל המפיצים והאולמות, טוען שהמספרים פשוט לא מגיעים לידיו. "הנתונים שמועברים אלינו נמסרים פעם בחודש, וגם אז מדובר בסך כל כמויות הכרטיסים שנמכרו בכל מקום, אפילו בלי פירוט של הסרטים הנצפים יותר או פחות. את הנתונים הספציפיים האלה פשוט אין לי".
למה בעצם? הרי לציבור יש עניין לדעת אילו סרטים הם הנצפים ביותר.
"מי שמחזיקים בנתונים הם מפיצי הסרטים, והם לא מעבירים אותם הלאה".
דנת איתם פעם בחשיבות הפצת הנתונים לציבור?
"הנושא הזה עלה מספר פעמים, אבל כלום לא יצא לפועל, לא התקבלה החלטה בנושא".
ייתכן שאפשר היה לייחס את היעדרה של רשימת שוברי הקופות לתרבות הקולנוע המנומנמת ששלטה בישראל עד לא מזמן,או לסתם "ראש קטן" מצד המפיצים. אלא שקשה להתעלם מהעובדה שמרבית מפיצי הסרטים ובעלי אולמות הקולנוע השונים שפנינו אליהם, נרתעו מעצם השאלה, ביקשו לא להגיב, וחלקם כמעט טרקו לנו את הטלפון. מפיצות הסרטים, גדולות כקטנות, פשוט סירבו בזו אחר זו להתייחס לנושא הכתבה. בין החברות שאליהן פנינו: "תיאטראות ישראל"-מפעילת רשת "רב חן" ו"יס פלאנט" ובעלת חברת ההפצה "פורום פילם", " סרטי שני"-חברת הפצה שבבעלותה רשת בתי הקולנוע "לב" וחברות רבות אחרות.
לעתים קרובות בלמו אנשי יחסי הציבור של החברות שיחות שלנו עם מנהליהן. גורם נוסף שנמנע מלפרסם את הנתונים,
החברה היחידה שהסכימה לשתף עמנו פעולה היא באופן לא מפתיע היחידה שנתנה את הסכמתה לפרסום נתוני הצפייה בסרטים בישראל, "גלובוס גרופ".
דורית ישי, מפיצת סרטי UIP בחברה, אומרת כי "גלובוס גרופ" מעולם לא התנגדה לפרסום הנתונים. "כשיימצא פתרון שייאלץ בצורה מסודרת ומקצועית את כל החברות לדווח, אז למה לא? אנחנו מעוניינים מאוד".
ניסיתם לפנות לחברות האחרות ליזום מהלך שכזה?
"ניסינו פעמים רבות בעבר, אבל לא בשנתיים האחרונות. בכל מקרה, זה לא משהו שאנחנו מסתירים. אנחנו רוצים להעלות את הקולנוע לסדר היום הציבורי, שיידעו אילו סרטים מצליחים. פרסום שכזה ישים את הקולנוע על המפה, והוא צריך להיות אינטרס של כולם".
יש לך אולי מושג למה את וגם אנחנו נתקלנו בסירוב מצד החברות האחרות?
"כנראה יש גופים שלא מעוניינים בפרסום נתונים, אולי הם חוששים מהם, ולכן בולמים את זה".
נציגים רשמיים מטעם אחת מחברות ההפצה הגדולות בישראל טענו באוזנינו, שלא לייחוס, שפשוט "מורחים אותנו". לדבריהם , הנתונים מועברים להתאחדות בתי הקולנוע באופן קבוע, וכל החברות מדווחות על כמות הכרטיסים הנמכרת. לאור המידע המפתיע הזה, חזרנו בשנית אל כפרי, מנכ"ל ההתאחדות. "זה פשוט לא נכון", הצהיר . "אין לי שום דבר כזה, וכמו שאמרתי, יש בידיי נתונים חלקיים בלבד. יש לי נתונים על מספר סרטים של החברות האמריקניות, בערך על 30 אחוז מהסרטים שיוצאים, לא משהו שאפשר ליצור ממנו את רשימת הסרטים המצליחים בישראל בכל שבוע".
גם 30 אחוז הם התחלה, למה אותם לא תעביר הלאה?
"כי זה כלל לא מייצג את הצפייה. הנתונים האלו בכלל משמשים אותי למשהו אחר, לדיווח לאגודה הבינלאומית MPA, דבר שאנחנו מחויבים לעשות".
וחוץ מ-30 האחוזים האלו, יתר המפיצים לא מעבירים נתונים?
"מי שאמר לך שהוא מעביר לי נתונים באופן קבוע - זה לא נכון, אין דבר כזה".
גורמים במשרד יחסי ציבור המייצג את אחד ממפיצי הסרטים הגדולים בישראל, ידעו לספר כי הנתונים אכן קיימים, אך מוסתרים ומוגדרים כ"מידע פנימי" שאינו יוצא לתקשורת, פרט לנקודות זמן שבהן המפיצים רוצים בכך - לקראת חגים או בעקבות הצלחות חריגות של סרטים. "זה לא עניינו של אף אחד", אמרו לנו, "המפיצים מתייחסים לכך כעסק כלכלי, ואין כל חובת דיווח בנושא ".
יועץ התקשורת אמנון ליברמן, המתמחה בשיווק וביחסי ציבור לסרטים ישראליים, היה מהיחידים עמם שוחחנו בתחום קידום הקולנוע שהתנגד להסתרת הנתונים. "לטבלה מסוג זה יש מקום מכמה בחינות. בראש ובראשונה מדובר ביחסי האמון שבין הצופה לתעשייה. בשנים האחרונות התפתח דיאלוג מצליח ואינטנסיבי מאוד בין הצופים לבין הקולנוע הישראלי, ומדובר בצעד משמעותי שיקדם את כולם. אין כל סיבה להסתתר מאחורי מספרים עלומים ודיווחים מטעם. נוסף על כך, למרות ההצלחה האדירה של הקולנוע הישראלי בחו"ל ובארץ, הוא עדיין סובל מנחיתות תודעתית, בזמן שבכל שנה יש לפחות בין ארבעה לחמישה סרטים טובים מאוד, שיכולים לעמוד בכבוד מול היבול הזר ולדעתי פרסום הנתונים יכול לתרום מאוד ליוצרים שבמקרים רבים פשוט לא יודעים כמה אנשים צופים בסרטים שלהם".
אז למה לדעתך זה לא קורה?
"הסיבה היא החשש מפני פרסום מספרים נמוכים. אין מה לעשות, לפעמים סרטים לא מצליחים ועדיין יש סרטים לא טובים. אבל כל המכלול נכון וחיובי לתעשייה שבה החזקים שורדים. לדעתי, אף אחד לא הרים את הכפפה מספיק עד היום".
חשוב להבהיר. חברות הקולנוע הפועלות בישראל, כמו בכל מדינה מערבית, הן פרטיות ומסחריות ואינן חייבות על פי חוק בכל דיווח לנו או לכל גורם אחר המבקש לדעת את הנתונים. אבל מאחר שמדובר בנתונים שיסייעו לציבור לקבל החלטות באשר לאופי צריכת התרבות שלו, פנינו למועצה הישראלית לקולנוע הפועלת בפיקוח משרד המדע, התרבות והספורט.
יושב ראש המועצה, המכהן בתפקיד בחצי השנה האחרונה הוא מיכה חריש, לשעבר שר התעשייה והמסחר. גם בתפקידו הקודם וגם בזה הנוכחי הוא היה מעורב רבות בתעשיית הקולנוע בישראל. חריש לא היה מודע להסתרת הנתונים, והביע תמיהה למשמע המצב.
"החוויה האישית של צפייה בקולנוע בישראל השתנתה והתפתחה בשנים האחרונות באופן דרמטי", הוא מדגיש. "מדובר בהבדל אדיר בין הצפייה בסרטים, בעיקר הישראליים, בין 1992 ל-2008 ואין סיבה לא לפאר את העשייה".
אז למה שהמועצה לא תנסה לגרום להתאחדות בתי הקולנוע או למפיצים לפרסם את הנתונים?
"אני מוכן להבטיח שהעניין ייבדק, מדובר בנתונים שחשוב לפרסמם לציבור. הקשר שלנו עם ההתאחדות אמנם אינו פורמלי, אבל יש קשר כזה שנוכל לברר את הסוגיה".
ואכן , בעקבות פניית מעריב למועצה הישראלית לקולנוע בנושא מסרה אתי כהן, רכזת תקציבי הקולנוע במשרד המדע, התרבות והספורט, שהיא תיתן את דעתה בנושא ואף תפנה לכל הגורמים המעורבים בדבר, בניסיון לברר מדוע אין הם מפרסמים לציבור את נתוני הצפייה בסרטים בבתי הקולנוע בישראל. "ראוי שאנחנו נקבל את הנתונים האלה, ואין מניעה שהם יפורסמו", אמרה כהן.
נא להמתין לטעינת התגובות
