תום ימי התום
ריטה משגרת את השיר המרגש ביותר מתוך "רמזים", בועז מעודה קצת מתבלבל בדרך לאירוויזיון ויובל בנאי מפתיע ברצועת קאנטרי קטנה ומקסימה. וגם: אלונה דניאל ואחינועם ניני. סינגולר
בשיאה של מסיבת העיתונאים המצומצמת, ערב יציאת אלבומה החדש, התיישבה ריטה על מדרגות הבית היפואי כשלצדה גיטריסט בלבד, ובלי הקדמה מיותרת החלה לשיר את "האם היית". זו הייתה הפעם השנייה שהצליחה לגרום לי לדמוע באותה שעה. היו אלה קודם כל המילים. הטקסט המצוין שכתבה נועה גולדנסקי, שהצליח לפרום את האהבה הגדולה לכדי רגעים קטנים של חסד. גם ריטה, שהתייחסה למילות השיר, ציינה בכנות כי זה שנים שהיא מנסה לכתוב טקסט דומה, ומרגע שמצאה אותו לא הייתה מוותרת עליו. ובצדק.
אותו טקסט מוצלח מקבל בשיר הנוכחי את הלחן של רמי קליינשטיין, דבר שהופך את הרצועה הזו ללא רק מרגשת, כי אם מעט טראגית. הבחירה הזו, בפריטת גיטרה אקוסטית ומעט קלידים, מצליחה להביא את ריטה למקומות הכי
ועוד בקשר לרצועה הזו: ישנה תחושה עמוקה ששקר וגסות פוקדים את מוזיקת הפופ בישראל של השנים האחרונות. ריטה, שהצליחה להעמיס על עצמה שכבות אינסופיות של איפור ותלבושות במהלך העשור האחרון, הפנתה כאן גב לכל אותם שטיקים ובחרה לספר אמת קטנה. גם כשהיא שרה את יצירותיהם של אחרים, היא מצליחה לעשות זאת בכנות גדולה שלא נראית כאן בדרך כלל. "האם היית" הוא גלולת אמת כנה ונדירה. הלוואי והיו לנו עוד קצת פנינים כאלה להתהדר בהן.
מילים: נועה גולדנסקי לחן: רמי קלינשטיין
אפשר לומר כי "ג'וליה", עוד יותר מ"בחצר של אלינור" ו"הדממה", מביאים אותו הרחק מכול אותה פירוטכניקה שניסה ליצור בסיבובי הקאמבק של "משינה". גם בהתייחס לחומרי הסולו שלו, נראה שהפעם בחר בנאי ללכת על הכי קטן.
"ג'וליה" הוא שיר קאנטרי בלוז כמעט סטרייטי. מהטקסט, דרך הלחן, וכלה בעיבוד המינימליסטי - הכול כאן נוטף אמריקה. מה שמשרה מעט ארומה מקומית בכל זאת הוא הטקסט של בנאי, שמפליא להגג על פיסות חיים שעפות לו מעל הראש. אם תרצו, מדובר באחד מהשירים הכי לא ישראליים שכתב בנאי, מאז ומעולם.
מצד שני, יש משהו בקצב ובאווירה של "ג'וליה" שכמו טס מהר מדי. רגע לפני שהבנת ששמעת שיר, הוא הסתיים. אז נכון, לא כל רצועה חייבת לחצוב בנשמה, אבל איכשהו, השיר הזה מתפייד קצת מהר מדי מהמוח. אם הוא יגיע בתמהיל נכון יחד עם שירים מלאים יותר באלבום עצמו, נראה שזה הולך להיות אלבום שווה ביותר. נקווה לטוב.
מילים ולחן: יובל בנאי
למטה: הקליפ של "ג'וליה"
מוזר לשמוע שיר חדש של אלונה דניאל. 16 שנים מפרידות בין האלבום שעתיד לצאת במרס הקרוב, ל"זאבים", שיצא ב-1992. זה לא שהיא נעלמה מהשטח. תמיד אפשר היה לראות אותה מופיעה, משתפת פעולה עם חברים (קורין אלאל, שהפיקה את האלבום, היא שותפה ותיקה) וכותבת פה ושם. אבל כל אלה אף פעם לא הגיעו עם חומרים עצמאיים. בראיון שהעניקה באחרונה הסבירה שרצתה להתמקצע בנגינה, דבר שגזל ממנה זמן רב.
דווקא לנוכח האמירה הזו מוזר קצת להקשיב ל"לילות". השיר הזה, שכולל את אחד הטקסטים היותר אינטימיים שנשמעו כאן באחרונה, מצליח לשמור על איזו מונוטוניות (הקול של טל גורדון ממש מהדהד כאן בקיצוניות), שלא מביאה את דניאל לשיאי וירטואוזיות.
אותה רגיעה מצליחה ליצור מין רגע בהיר, כמעט פנטסטי, בו הקולות המתגעגעים מתנהלים בערגה יחסית. הקול הנעים של דניאל לא מתרומם לגבהים וכמו מבקש להישאר סולידי לאורכה של הדרך כולה. מחבק, מתרפק ומונע מתוך נשיות גדולה. זה הרבה יותר יפה בהאזנה חמישית. נסו ותיווכחו.
מילים ולחן: אלונה דניאל
מסע חייו המוזיקליים של בועז מעודה עלול להסתיים מוקדם מן הצפוי, אם לא יצליח לעבור את שלב חצי הגמר באירוויזיון 2008. הסיכון הגדול שלקחו ב"טדי" יכול להפעיל עבורו מקפצת קריירה (ראו ערך שירי מימון), ומצד שני יכול להוות אות קלון, שיסכן את עתידו המקצועי. כך או כך, יש לנו שיר נבחר, ובתור שכזה הוא ראוי לביקורת עצמאית.
מעודה, שיכול לקבל די בקלות את תואר "הזמר בעל הקול הצלול ביותר במזרח התיכון", לוקח איתו לבלגרד בלדה קלילה למדי. אין שם אתגרים קוליים מובהקים. אינספור סגנונות מוזיקליים דווקא יש. קצת אלקטרוניקה עדינה, קצת רוק רך, קצת סול, קצת תופים אפריקניים וקצת סלסולים מבית אבא לקראת הסוף. ההפתעה הגדולה מגיעה דווקא בשלוש השורות שמעודה מזמר באנגלית, בהן הוא מצליח להפתיע עם הגשה מקסימה, שמזכירה את קרייג דיוויד.
יכול להיות שמוזיקת עולם (כמו זו שבשיר הנוכחי) היא רעיון לא רע בכלל עבור התחרות האירופאית. בשנים האחרונות נראה שהז'אנר הולך וצובר תאוצה בקרב חובבי היורו טראש, ומבחינה זו, ההימור נראה סביר למדי. עם זאת, כשחושבים על סגנון מוזיקלי שאמור לאפיין את מעודה כיוצר צעיר, השיר הזה הוא חתיכת תיק מסורבל, ממנו יצטרכו להיפטר מיד בכניסה לאולפן ההקלטות.
אי אפשר לדעת לאיזה כיוון ייקח הזרם את מעודה הזמר. צריך לקוות שמפיק מוזיקלי טוב יאפשר לו להבין באיזה מהז'אנרים הוא עתיד להיות שפיצי במיוחד. עד אז, צריך לקוות שהוא יאזור אומץ וביטחון לקראת ההופעה בבלגרד. אנחנו נחזיק אצבעות.
מילים ולחן: שי כרם ודנה אינטרנשיונל
ממש כמו מעודה, גם אחינועם ניני, לא זקוקה לחיזוקים בכל הקשור לגון קולה הייחודי. לאחר שהוציאה ארבעה אלבומים בינלאומיים, היא עתידה לשחרר את הסנונית הבאה בחברת "יוניברסל" העולמית, שאת קברניטיה הצליחה לשכנע ששירים בתמהיל אנגלי- עברי – תימני יהפכו לדבר הבא.
האמת, כשמקשיבים ל"איילת חן" אפשר להבין היטב מה תפס את הכרישים מעבר לים. ניני, בחורה עם טונות של כריזמה, מייצגת בעבור האדם המערבי הטיפוסי את כל מה שיפה באוריינטלי המבוית. מצד אחד, שפה זרה ומסולסלת, מצד שני, הפקה ברמה גבוהה ביותר וקול שמיימי.
תמהיל כזה הוא נשמת אפה של מוזיקת העולם בערוצים המסחריים. יכול להיות שאחינועם ניני הייתה פעם זמרת ישראלית. משעה שהיא חצתה את הקווים לחברה הבינלאומית היא לגמרי שרה בשבילם. יכול להיות שזה ימכור היטב. בי זה פחות נוגע.
מילים באנגלית ולחן: אחינועם ניני וגיל דור; מילים בעברית: רבי שלום שבזי
נא להמתין לטעינת התגובות
