מכורה שלי
רות דולורס וייס, הרטיטה אמש את צוותא. קבלו רשמים מרגעי הקסם, פלוס דוגמית שצולמה בסלולר על ידי גולש נאמן
וידאו : תרבות dolorisino
הסיכוי לשמוע את הזמרת הדגולה הלך והתרחק, אך טלפון אחד הבהיר שהיא בדיוק מרק העוף החמים לנפשי הדואבת. התור הארוך שהורכב מקהל מעורב התפתל בפואיה של צוותא והוכיח כי דולורס היא סוד שחולקים לא מעט אנשים.
דולורס, בת ה-30 וכמה ימים, פסעה על הבמה בצעדים מהירים, לא מיישירה מבט אל הקהל. היא התיישבה ליד הפסנתר, הפטירה בביישנות, כדרכה לאורך כל המופע, "תודה" קטן, והתחילה להתלקח.
מדי פעם העיפה מבט אל עבר יהוא ירון, הקונטרבסיסט היחפן, המצוין, שתינה אהבהבים עם הקונטרבס, ואיתה כמובן. במשך כשעה וחצי בערו שערותיה של דולורס באור הזרקור ודמעותיה החמות טפטפו על האצבעות הלבנות-שחורות
של הפסנתר. היא ריחפה באנגלית בין ריתם- אנד-בלוז לבלדות נשיות קורעות נשמה וקאברים, גם של ניק קייב, והעצב מזמן לא היה מתוק כל כך.
דולורס, אשקלונית במקורה, שהתגלתה כשלמדה סאונד בבאר-שבע, שרה מתוך אלבומה הראשון מ-2004 come see-raw versions, איתו חרשה את מועדוני האנדר-גראונד התל-אביביים (ג'ה-פאן למשל).
היא שרה על מה שכולם שרים - אהבה ובדידות בתוך האהבה, ובדידות ללא אהבה, וגם סתם על בדידות. אבל מה שהיה יכול בקלות להיות טקסטים קרן-פלסיים, הופך ליצירת מופת אצל דולורס.
במעבר לעברית היא התקשתה מעט, ובעיקר התרגשה, אבל הקסם לא נפגע במאום. היא לעסה את המילים העתיקות, הפיחה בהן רוח חיים, וקולות התייפחות נשמעו בקהל, כשביצעה את "מכורה" של לאה גולדברג, בביצוע שעולה אפילו על זה של חווה (אלברשטיין) אמנו, וכן על זה של גולדברג עצמה, בו היא מדקלמת בקולה הסדוק את המילים הנושכות.
בחוץ ירד גשם, אבל למי אכפת. אחרי שממסים לך את הלב, מה הן עוד כמה טיפות על הראש?
צפו בקטע מתוך ההופעה
צלם: איל דה ליאו
נא להמתין לטעינת התגובות
