בלקן זה כאן
הבלקן ביט בוקס טורפים את העולם עם הקרקס המוזיקלי שלהם ורגע לפני שהם יוצאים לעוד טור עולמי, סחררו אמש גם את תל-אביב. עמית יולזרי התמסר לרוח השטות וסיים עם ידיים באוויר
זו הפעם הראשונה בה הם פוצצו בישראל מקום בסדר גודל של ההאנגר רחב הידיים, לא כולל הופעת הסגירה שנתנו לפני כשנה בגני התערוכה לתזמורת החתונות והלוויות של גוראן ברגוביץ', אבל הם לא התרגשו מכך במיוחד. אולי מכיוון שמכאן הם ממשיכים לחרוש את הפסטיבלים הגדולים ביותר בעולם, לצד הרכבים ידועים כמו הרוטס ו-R.E.M, ובשנה הקרובה יופיעו בארה"ב, יפן, מרוקו והיד עוד נטויה.
מאז שפרצו בגדול בארה"ב לפני כשנתיים וחצי עם צאת אלבום הבכורה שלהם, שהפך מיד לרב מכר במצעדי המכירות בקטגוריית "מוזיקת עולם", החלו הבלקן ביט בוקס לצמצם את הופעותיהם בישראל. פעם עוד ניתן היה לראות אותם במועדונים קטנים ואפילו מחוץ לתל-אביב, אך מאז שהופעותיהם הפכו למעין אקט פולחני הם מתרכזים בקהלים גדולים שמגיבים אליהם באקסטזה, עוד בטרם הם עולים לבמה. כזה היה
כדרכה של תזמורת השיכורים של גוראן ברגוביץ', גם הבלקן ביט בוקס הגיחו לבמה בתל-אביב דרך הקהל במצעד הזוי ושמח שכלל גם נגנים כורדים, ולאורך ההופעה שיתפו אורחים רבים, כמו הבילויים שביצעו רק את "כשנפוליאון יכבוש את עכו" - שהתאים מאוד לאווירה - וירדו מהבמה.
האורח המרכזי היה ברי סחרוף שהביא את חיבורו המוזיקלי מבית למוזיקה טורקית-יוונית כשבחר לבצע את "דאם-דאם", במקור של אריס סאן, ואת "סנדניה" האוריינטלי שהיה מבצע עם פורטיס בתקופת Foreign Affair. שתי בחירות מוזיקליות מפתיעות ולא הכי פופולריות שהתחברו היטב לאווירה המוזיקלית של ההופעה.
אבל בלי שיר קאנוני של ברי הרי אי אפשר. לפני שנפרד מהקהל שדרש עוד ועד, נתן מלך הרוק הישראלי לקהל במתנה את "עיר של קיץ" שתמיד בא טוב, בעיקר עם הסימפולים של תמיר מוסקט והתוספות שהעניקו לו הנשפנים של הבלקן ביט בוקס.
הבלקן ביט בוקס הקפיצו את ההאנגר עם להיטי האלבום הראשון Bulgarian Chicks", "La Bush Resistance" ו-“Shushan”, שילבו קטעים מאלבומם השני, NU MED"", בו מוצלח מאוד הסיגנל "Hermetico" והקפידו לחזור לאורך ההופעה על מסרי אחווה ושלום במזרח התיכון, שהגיעו לשיא בשיר "Ramallah Tel Aviv".
הבלקניות של ההרכב הישראלי/ניו-יורקי המשובח הזה באה לידי ביטוי בעיקר על ידי חטיבת הנשיפה המצוינת, בניצוחם של אורי קפלן ואייל תלמודי, וכשהיא התחברה היטב עם הגיטרה החשמלית המסלסלת של אורי כנרות (מי אמר ברי סחרוף הצעיר?) והכריזמטיות המחשמלת של הסולן תומר יוסף, שמושך יותר לכיוונים של מוזיקה שחורה ומזרחית, התקבל קרקס מוזיקלי של ממש שעבד על העין כמו על האוזן, בעזרת עבודת וידאו-ארט ותאורה מדהימה.
אם תומר יוסף הוא הרוח החיה על הבמה בעזרת האנרגיות העצומות איתן הוא מופיע, הרי שהמתופף המעולה תמיר מוסקט, שגם אחראי לתכנותי המחשב תוך כדי, הוא אבי ההרכב מאחורי הקלעים. הוא ייסד את הבלקן ביט בוקס, יחד עם הסקספוניסט אורי קפלן, כתב והפיק את האלבום, שיתף פעולה עם גוגול בורדלו- הרכב הג'יפסי-פאנק המחורפן ביותר בעולם - שחובה להביא לישראל, ואפילו מדונה ומיסי אליוט ביקשו ממנו מיקסים.
כמה כיף להתענג על הצלחתם המסחררת של הבלקן ביט בוקס בעולם, ועוד יותר מכך לראות אותם זוכים להכרה גם בישראל שלעתים מתעלמת מהצלחות בניכר. כהרכב שניזון מהאנרגיות של הקהל, שמוזן בעצמו מהאמוציות הכבירות שעל הבמה, נתנו הבלקן ביט בוקס את המקסימום וגם קיבלו אותו חזרה בריבית.
נא להמתין לטעינת התגובות
