רקוויאם למיתוס
אפקט מוצארט: האם האזנה ליצירותיו של הגאון מעלה את האיי קיו? מחקר רעוע אחד ומכונת כסף משומנת טוענים שכן. העובדות: לא ממש
גאון אחר, אלברט אינשטיין, נעזר בכינור שלו בכול פעם שרצה לשחרר את המחשבה ולחדד אותה. המלחין האהוב על המדען היהודי-גרמני היה מוצארט. הוא חיבב את הארגון והדפוסים שהרכיבו את הסונאטות שלו. אינשטיין האמין שיש קשר בין המוסיקה לבין תבונה ואף אמר שמקורם של המוסיקה והמדע הוא אחד.
ב-1993, ד"ר גורדון שואו מאוניברסיטת קליפורניה חילק 36 סטודנטים לשלוש קבוצות ניסוי. קבוצה אחת נהנתה מהדממה, קבוצה שנייה האזינה לקלטות מרגיעות, הקבוצה השלישית האזינה לסונאטה לשני פסנתרים בדי מז'ור. כל הסטודנטים ניגשו לאחר מכן למבחני המשכל של סטנפורד-בינה. שואו טען שההאזנה לסונאטה של מוצארט הקפיצה את ה-IQ של הסטודנטים ב-8 עד 9 נקודות בממוצע, שיפור ששרד בטווח של רבע שעה.
ב-1996 המוזיקאי דון קמפבל לקח הלאה את תוצאות הניסוי של שואו וטען שההאזנה למוצארט משפיעה לא רק על האינטליגנציה, אלא גם על הבריאות, הרגשות והיצירתיות. הוא רשם את הסימן המסחרי "מוצארט אפקט" והתחיל לעשות מזה כסף. הורים בעלי שאיפות קנו לצאצאיהם קלטות מוצארט לילדים לאחר שקמפבל כתב באחד מספריו הרבים שהמוסיקה מגבירה את יצירת הקשרים בין תאי עצב במוחותיהם של העוללים. זל מילר, שהיה אז מושל מדינת ג'ורג'יה השקיע 105,000 דולר בשנה לרכישת קלטות של מוסיקה קלאסית עבור כול יילוד שבא לעולם במדינתו. לא רק מילר, גם גננות, מאמני פוטבול, מטפליהם של חולי אפילפסיה ורפתנים החלו להשמיע מוצארט לבני חסותם בתקווה לעתיד טוב יותר.

בעוד מחקרו של שואו כבר מכה גלים וגורם לקמפבל ולמשווקים אחרים לשלשל כיסים לכספיהם, הביקורות החלו לצוץ. שואו הודה שהשיפור בציונים התבטא רק בחלק אחד של מבחן המשכל – החלק של קיפול וחיתוך נייר. למעשה הסטודנטים כלל לא עברו את המבחן במלואו אלא רק שליש ממנו. המחקר גם ספג ביקורות על המתודולוגיה שלו, על כך שהשתתפו בו רק 36 סטודנטים ושלא היה מבוקר מספיק. הסבר חלופי לתוצאות היה על דרך השלילה: אולי הישיבה בחדר שקט והאזנה לקלטת רגיעה מטופשת עיצבנו את שתי הקבוצות האחרות וזה מה שהקנה את היתרון לקבוצת מוצארט? אולי ההאזנה למוסיקה שיפרה את מצב הרוח ובעקבותיו את הציונים, כך שהאזנה לסיפור טוב הייתה מניבה את אותן תוצאות?
קמפבל, שגם הוא נמנה על המבקרים, תקף מהכיוון השני. הוא טען שאם משתנים כמו מה אכלו המשתתפים לפני המבחן, באיזו שעה האזינו למוסיקה ובאיזו תנוחה הקשיבו לה היו
מחקר שבוצע ב-1999 לא הצליח לשחזר את "אפקט מוצארט" מהניסוי של שואו. במחקר שביצע משרד החינוך של גרמניה בשנה שעברה הסתבר שההאזנה פסיבית לכול מוזיקה – ממוצארט ועד מדונה – אינה משפרת את האינטליגנציה. עם זאת, המחקר הגרמני דיווח שקיים קשר בין חינוך מוסיקלי לפיתוח ה-IQ. כישורים מוטוריים ושמיעתיים שמתפתחים כאשר הילד מנגן עשויים להשפיע השפעה ארוכת טווח על האינטליגנציה. מיפוי מוחות של מוסיקאים הראה שקיים אצלם יותר חומר אפור בקליפת המוח הימנית מאשר לאנשים שאינם מוסיקאים. כלומר, נגינה, ולא האזנה פסיבית למוסיקה, היא שתהפוך את הילד לגאון.
זה מחזיר אותנו לאינשטיין. האיש העצים את ביצועיו של שכלו המשובח ממילא לא מפני שצלילי הסונאטות החביבות עליו חדרו לאוזניו - אלא מפני שהוא ניגן אותן בעצמו.
אז איך קרה שדווקא מוצארט זכה לתווית של פס ייצור לגאונים? למגזין האינטרנטי Skeptic יש הסבר פשוט. איש לא טוען שהתבוננות ביצירותיו של ליאונרדו דה וינצ'י או צפייה במחזותיו של שייקספיר עשויות להעלות את ה-IQ של מישהו. מוצארט זכה לכבוד מפני שהוא נחשב לילד פלא. למרות שהביוגרפיות האחרונות שלו מספרות שהוא היה משועבד לעבודתו ותיקן פעם אחר פעם את יצירותיו, לפי המיתוסים הוא היה ילד מחונן שאפילו הטיוטות הראשונות שכתב היו מושלמות ונטולות רבב. אמרו עליו שהצליח לקלוט פיסות משירת השמיים. אלברט אינשטיין אף הוא חיזק את המיתוס באומרו על המוסיקה של מוצארט שהיא "כה טהורה עד שנדמה כאילו הייתה נוכחת-תמיד ביקום, ממתינה להתגלות על ידי האומן." אלה, יחד עם מסע יחסי הציבור הרווחי במיוחד שקמפבל עשה למוצארט, גורמים לרבים לחשוב שהאזנה לבדה תהפוך אותם ואת ילדיהם לחכמים, יצירתיים ובריאים יותר.
כדאי לזכור שחשיפה לגירויים רבים ומגוונים אכן מעצימה התפתחות קשרים במוחות של תינוקות. הגירויים יכולים להיות מכול סוג ולהפעיל כול אחד מחמשת החושים, מוסיקה של מוצארט היא אפשרות אחת. אם זה מה שאתם אוהבים – לכו על זה. זה לא אומר שהילד שלכם יהיה בהכרח יותר חכם מבן השכנים ששומעים בבית את חווה אלברשטיין. מוסיקה או כול אמצעי אחר שמשפר את מצב הרוח עשויים אף הם לשפר ביצועים שכליים של מבוגרים וילדים. אם מוצארט עובד עליכם חזק יותר מבטהובן זה אולי בגלל שאתם אוהבים אותו יותר או פשוט מפני שאתם מצפים ממנו לחלוק איתכם שמץ של גאונות.