גשם חזק
קרן פלס מוציאה הבוקר את "מבול", שיר ראשון מתוך אלבום שני. אתם מוזמנים להקשיב לו כאן, וגם לשמוע את פלס מספרת מה עומד מאחוריו
ההקלטות לתקליט החדש הסתיימו זה כבר, ורוב השירים שייכללו בו נכתבו בשנה האחרונה, כלומר, בחודשים שאחרי הפריצה הגדולה של פלס, זמרת השנה של 2006, ללב המיינסטרים המוזיקלי הישראלי.
"ההופעות בתקופה הזו הן שעושות את ההבדל בין השירים הישנים לשירים החדשים שלי", היא מסבירה. "ההופעות פשוט שמו לי את הקהל מול הפנים ואני רואה ברור יותר את יחסי האמן עם הקהל שלו. באלבום הראשון אולפן ההקלטות היה רומנטי יותר, חשוך. בפעם הזו כבר לא הייתה רומנטיקה. שרתי באור מלא והזמנתי את מי שרוצה להיות איתי בחדר, כאילו זו הופעה. אני כבר לא מסתתרת מהעולם והשוני הוא מהותי, כי צורת השירה שלי וגם הפקת השירים היא הכי קרובה שאפשר להופעה".
ההצצה הראשונה של המאזינים לאלבום החדש היא באמצעות "מבול". למה בחרת דווקא בו?
"לא היה לי או למי שעובד איתי שום ספק שזה צריך להיות הסינגל הראשון שיוצא לרדיו, כי הוא מין שיר סיכום שלי עם עצמי. מעין הסכם שלום, שאומר שאני יכולה לחיות בשקט בתוך הגבולות של עצמי. אפילו מירי (מסיקה, חברתה הטובה, לה כתבה פלס שירים רבים ומוכרים, וביניהם "נובמבר", "לשם" ו"שלום לאמונות") לא רמזה לי לתת לה אותו, כמו שהיא בדרך כלל עושה לשירים הטובים, כי ברור שהוא שלי".
איך ה"מבול" הזה התבשל?
"יש כמה שירים באלבום החדש שנכתבו כשגרתי בדירה בה התגורר מנחם בגין בתל-אביב. האמת שעוד לפני שידעתי שהוא חי שם, הייתה לי תחושה שבדירה הזו קרו דברים גדולים. יש בה חלונות קטנים וגבוהים וזה מרגיש קצת כמו מבצר שאפשר להסתגר בו. בכל אופן, גם "מבול" נכתב שם ולא בדירה אחרת, כי הרגשתי קצת כמו בגין. אני כמובן לא משווה עצמי לענקים כמוהו, אבל באמת הרגשתי שעם כל האהבה שאתה מקבל כשאתה מוכר וידוע, יש גם מחיר. אתה שייך לעוד אנשים, לא רק לעצמך, והמחיר שאני משלמת הוא שהעצבים שלי חשופים לעולם. כל מי שעושה עליי פו, אני ישר מרגישה, זה כמו לחיות ללא קליפה, כל דבר ישר פוגע בבשר.
יש עליי הרבה תלונות כאילו אני ייסדתי את שירי האהבה בעולם, כאילו אין שירים אחרים שאפשר לכתוב. באותו היום שכתבתי את "מבול" ניסיתי להסביר לחבר טוב שככה פשוט רוב השירים בעולם, ואני לא אשמה. עם התחושה הזו התיישבתי מול הפסנתר וכתבתי את השיר. הוא יצא לי בבת אחת וגם הוא כתוב כאילו מישהו מדבר בלי לנשום באמצע".
אז אם השיר החדש הוא למעשה התשובה שלך לכל המלעיזים, מה בעצם את רוצה להגיד להם?
"אם אני כבר סוג של מותג כמו ביסלי או במבה, כי כבר הרגשתי ששמו אותי בתוך שקית ועל מדף במכולת, אז לפחות שיהיה לי המנון, או סוג של סלוגן, שיעזור לי לדעת מי אני, לזכור מי זאת בתוך השקית. השיר מדבר על זה שבן אדם צריך להיות קודם כל בשביל עצמו. אני יודעת ש"אם אין אני לי מי לי" זו קלישאה שחוקה, אבל לא סתם קלישאות הופכות לכאלה, זה פשוט נכון.
כשאני לבד, אני שואלת את עצמי שאלות קשות, כמו "למה זה המקצוע שלי", "מה ההצדקה המוסרית שלי", "למה אני רוצה שכולם יקשיבו לי". ומשם אני מוצאת את המהות שלי בתוך המקצוע הזה. מה שהכי חשוב
בשיר החדש אני שרה שגם אותי שורפים רגשות כמו קנאה וגם לי קשה לישון. בקיצור, אני אומרת לילדות, תיהנו ממי שאתן ותחזקו את הדרייב שלכן מבפנים ולא ממה שהחברה מצפה מכן להיות. השורה התחתונה היא שרק אני אהיה בשביל עצמי ושאני לא צריכה לצפות מאף אחד להיות שם בשבילי".
מה איפשר לך להגיע לתובנה הזו דווקא בשיא הפרסום והתהילה, אחרי אלבום הבכורה ושאר הלהיטים שכתבת לאחרים בשנתיים האלה?
"בתקופה האחרונה עשיתי דברים כדי לחזור לבסיס שלי כאדם, שקודם כל אוהב לנגן, עכשיו אני מנגנת כל לילה. בנוסף כתבתי מוזיקה להצגה ("הרטיטי את לבי", מאת חנוך לוין בתיאטרון הקאמרי), ומסתבר שעולם הכתיבה לתיאטרון לא זוהר כמו עולם הפופ, למרות שמגיע לו. העבודה הזו החזירה אותי למקום נקי יותר של כתיבה והלחנה בלי לחצים. גם השידור שלי עם ארז טל בגלי צה"ל (בתוכנית "ציפורי-לילה", בחצות שבין ראשון לשני) לימד אותי שיעור חשוב, כשפתאום אני הופכת למראיינת ונמצאת בסיטואציה שהכרתי עד עכשיו רק צד אחד שלה. זה שם בפרופורציות את הכל ונותן לי תחושה טובה של ביטחון".
נא להמתין לטעינת התגובות
