ללא עכבות
רצון רע של שלושת התסריטאים החתומים על "ללא עקבות", בצירוף כשל מוחלט בבימוי, מניב מוצר פיגולים שמקומו בפח האשפה. במקום להיות סרט מחאה נגד סרטוני הסנאף, המנציחים שחיטות בנוסח אל קאעידה, הוא הופך להיות אחד מהם
עינויים אינם זרים עוד לעין ולאוזן של עושי הסרטים בארצות הברית: "מועדון קרב" או "שבע", מחלוצי הז'אנר הקטלני הזה, כבר מזמן לא לבד, והרעיון שהצצה בעינויים של האחר יכולה להסב למישהו עונג, אם זו המילה הנכונה, מדריך כבר תקופה ארוכה את יצרני הזבל הקולנועי. אחרת, איך אפשר להסביר את ההצלחה הקופתית של סדרת סרטי המסור?
"ללא עקבות" הולך צעד הלאה במדרון המוסרי הזה, ומציג לראווה אפשרות ריאלית לגמרי, שבמסגרתה מוזמן קהל גולשים ברשת האינטרנט לקבוע את חומרת העינויים של קורבן אומלל זה או אחר, ואת מועד תפוגת חייו.
הרעיון פשוט, ואיך המניאקים לא חשבו על זה קודם: מטורף רצחני, עכבר היי-טק המחופר במרתף ביתו שבעיר פורטלנד חוטף בני אדם, כובל אותם למכשירי עינוי שונים - מזליפי חומצות, חותכי ורידים, מתקני תלייה וכדומה, ומעלה את הסצנה ברשת. ככל שירבו הגולשים שיאוצו לצפות במחזה המרנין, כך ילכו ויעמיקו העינויים, וכך תלכנה ותתקצרנה השעות
מול המטורף מהאינטרנט (בגילומו של ג'וזף קרוס), השואב את השראתו מהגיבור הנודע של "פסיכו", מתייצבת חוקרת אף.בי.איי (בגילומה של דיאן ליין), אם לילדה בת שמונה, שזה עתה התאלמנה מבעלה, שהיה אף הוא איש השירות החשאי. אותה חוקרת נמרצת מצליחה איכשהו לעלות על עקבותיו של המניאק, ולא צריך להיות מומחה גדול בקולנוע האמריקני כדי לנחש שרק עימות ישיר בין הגברת הנחושה לבין הבן זונה הרצחני, משהו בנוסח "שתיקת הכבשים", יביא לסגירת הברז המזרים ליטרים של דם הקורבנות התמימים.
על פניו, ניתן להעיד על "ללא עקבות" שהוא תוצר מתבקש מאליו של השתלטות המציצנות ותאוות הדם על כלי התקשורת לסוגיהם השונים. אלא שהסרט הזה עושה שימושים איומים בחומר הגלם המצטלם בו, ובמקום להיות סרט מחאה נגד סרטוני הסנאף, המנציחים שחיטות בנוסח אל קאעידה, הוא הופך להיות אחד מהם.
רצון רע של שלושת התסריטאים החתומים על הדבר הזה, בצירוף כשל מוחלט בבימוי, מניב מוצר פיגולים שמקומו בפח האשפה. המוזר הוא שגרגורי הובליט, שביים את "ללא עקבות", אינו איזה צעיר חסר עכבות שזה עתה סיים בית ספר לקולנוע, והימר על סרט אימה זול כמסלול ההמראה שלו. מדובר באיש סרטים בן 64, בעל ניסיון ענף בתחום הטלוויזיה (מפיק ובמאי של "בלוז לכחולי המדים ו-"NYPD"), שכמה מסרטי הקולנוע שלו, ובמיוחד "פחד ראשוני" (1996) עם אדוארד נורטון וריצ'רד גיר, זכו להצלחה ניכרת.
נקודת השפל שבה מצויה כעת הקריירה של הובליט מקבילה למקום הנמוך שאליו התדרדרה גם דיאן ליין, שהייתה בעבר ילדת פלא ותקווה גדולה בהוליווד. הופעתה מעוררת החמלה ב"ללא עקבות" משולה לקריאת ייאוש של מישהי שנפלה קורבן לשיטת סינון אכזרית של שחקניות קולנוע, שיטה שיש בה כדי להזכיר את סוגי העינויים העוברים על הדמויות השונות בסרט.
"ללא עקבות", ארה"ב 2008
נא להמתין לטעינת התגובות
