ראשי

הכינו את הממחטות

מ"תשוקה, זהירות" השערורייתי של אנג לי, דרך "הארנבת החומה" האוונגרדי של וינסנט גאלו ועד ל"חתונה מאוחרת" הלח של דובר קוסאשווילי. כותבות "את" בוחרות את סצינות הסקס הקולנועיות שגרמו להן לרייר בעשור הנוכחי

אמר לי פעם מישהו עם ציון פסיכומטרי די גבוה - גם הסקס המושלם ביותר לא יגיע לקרסוליהן של סצינות הסקס שקיימות במוחי הפושע. כשנוכחתי לדעת שצדק, ככל פולנייה מבית רע מאוד - פניתי לחפש את האשמים. אלה שהחדירו למוחי שכל אקט מיני חייב להיות מלווה בפסקול מבית מאסיב אטאק, בתאורה רכה וצללים מחמיאים, בגניחות רדיופוניות ובזיעה מהסוג הבוהק והסקסי שבוגרות "איל מקיאג'" מחזיקות תמיד בתיק.

וכך נפלתי על הוליווד. התעשייה המשומנת שמעמידה בפני כל מי שבוגר מספיק להעביר ערוצים בשלט, סטנדרטים בלתי אפשריים לכל היבט בחיים - החל מהגזרה של הכוכבים, דרך מונולוגים דרמטיים וכלה בסצינות סקס מושלמות עד כאב. אנחנו רק יכולות להמשיך לנסות לגרום לחיינו להיראות כאילו עברו עליהם עשרות תסריטאים, צלמים, במאים, מאפרים, תאורנים ועורכים - ואם שכחתי מישהו, זה רק מההתרגשות, תודה לכולכם

- אבל רק נמשיך להתאכזב מהם תדיר.

וזו הסיבה שכל כך אהבתי דווקא את סצינת הסקס ב"דייט שתקע אותי", זו שלא תיכנס לאף רשימת "זכורות ואהובות", כי היא נראית יותר מדי כמו סקס אמיתי. אין שם מוזיקת רקע עתירת סקסופון, אין התערטלות אמנותית בין סדיני סאטן, אף אחד לא מעיף שם חפצים בחייתיות משולחן כתיבה, ולא זכורים לי סרט משי או דוקרן קרח.

וכמישהי שעד היום חווה את התוצאות ההרסניות של החינוך ההוליוודי - לעזאזל, קניתי ביריות - נשביתי לחלוטין כשצפיתי בשני שיכורים מהתחת מועדים לתוך חדר שינה, מתפשטים בצורה מגושמת, מתנגשים זה בזה, אומרים דברים מטומטמים שלא צריך להגיד לפני סקס, מוותרים על קונדום בגלל קצר טיפשי בתקשורת ובסוף גם נכנסים להריון. אולי זו לא סצינה שתילמד בפקולטות לקולנוע, אבל לפחות היא לא תגרום לאף אחת לשכב במיטה רגע אחרי ולהגיד: "זה הכל?".

שהר לוינשטיין

קחו שני מתבגרים לטיניים, שהחברות שלהם טסו לאיטליה למשך קיץ שלם והותירו אותם בדד במקסיקו. צרפו אותם לבחורה מבוגרת מהם בעשר שנים, שהחליטה שנמאס לה להתעלם מהבגידות של בעלה. שלחו את כולם לרואוד טריפ לחוף ים מיסתורי, שאין להם מושג איך להגיע אליו. הוסיפו ג'וינטים של מריחואנה בכמויות מסחריות, אלכוהול, הרפתקנות נעורים והורמונים משתוללים - וקיבלתם את המתכון הבטוח להתפוצצות המתח המיני.

בסרט "ואת אמא שלך גם" לואיסה קורטז (מריבל ורדו) לוקחת על עצמה את התפקיד המאתגר של מורה לחינוך מיני של שני הפרחחים היפהפיים והלגמרי לא בתולים, טנוץ' (דיאגו לונה) וחוליו (גאל גרסיה ברנאל). זה מתחיל בשיחות על הזיונים עם החברות שלהן, מתגלגל לסקס חפוז עם כל אחד מהם בנפרד (השחצנים המסכנים גומרים תוך דקה וחצי), שגורר מריבה ענקית בין הבנים, ומסתיים בסצינה המרטיבה מכולן.

אחרי מי יודע כמה כוסיות טקילה (כולל התולעת המסורתית) בפאב נידח בקרבת החוף, השלושה חוזרים לחדר הטחוב שיכורים מהתחת. לואיסה הערמומית מפתה הפעם את שניהם בו זמנית, פותחת סימולטנית את הרוכסנים שלהם, ומעודדת אותם להתנשק זה עם זה בזמן שהיא עושה את דרכה מטה. ועל אף שהבוקר למחרת סובל מהתפרצות הומופובית קלה, זה לא מצליח להעיב על ההתרגשות משתי הדקות הקצרות של ליל אמש. סצינה חמה אש.

מורן קדוסי

יש משהו כל כך מרגש וסוחף בסצינת הסקס המפורסמת והאינטנסיבית בין בילי בוב תורנטון ובין האלי ברי, שזכתה בפרס האוסקר ובפרס דב הזהב על ביצועיה בסרט זה. הסרט מגולל את סיפור אהבתם של גוטיקה (ברי), אשה אפרו-אמריקאית שבעלה נידון למוות, והאנק (תורנטון), הסוהר הגזען שמוביל את בעלה לגרדום (מכאן גם שם הסרט - "נשף מפלצת" הוא הכינוי ללילו האחרון עלי אדמות של הנידון למוות).

זה סיפור אהבה בלתי אפשרי שצומח מייאוש, מלווה בהרבה שתיקות, ומבקש יותר מכל חמלה אנושית. שלא כמו במרבית סצינות הסקס ההוליוודיות, בהן הגיבורים מתחילים במיטה ומיד מתעוררים לבוקר שאחרי, הסצינה בסרט הזה ארוכה, פרטנית ובעיקר סוחפת, כשברי, שחווה מפחי נפש נוראיים לאין שיעור, נאחזת בחיים בסצינה גופנית שמזכירה שהחיים כשלעצמם חזקים מהכל.

והם עושים שם הכל מהכל, כולל מין אנאלי והתגלגלות על הרצפה, זוויות ותנוחות שלא היו מביישות סרט כחול מהתחנה המרכזית הישנה, ובעירום מלא וחושפני, אבל הסצינה הזאת מצליחה לרגש אותך לא כמו סרט פורנו בינוני - היא תופסת אותך מבפנים. התהייה אם האנק אכן מתאהב בגוטיקה, אם הוא פועל רק מיצריות או אולי מתוך רגשות אשם על כל אותם אסירים שחורים שהוציא להורג לאורך השנים, מרחפת תמיד באוויר, אבל באותם רגעים זה פשוט נראה כמו שני אנשים שמחזיקים זה את זה חיים בעולם הסבוך הזה, בפרץ של תשוקה מטורפת.

דנה שמש

כל מי שעוקב אחרי הטרנדים המובילים של ימינו יודע, שמה שהכי חם היום הוא שילובים. מודרני עם קלאסי, רטרו עם ניאו, והכל עם הרבה הרבה סגול. "הר ברוקבק" שיצא ב - 2005 הביא אותה בשילוב מנוגד ומחרמן של גבריות מתפרצת עם רגישות ורכות נשית, והכל עם הרבה הרבה כחול (של שמים, כמובן).

סיפורם של שני הבוקרים, ולא סתם שניים, הית לדג'ר - המנוח, כמה נורא - וג'ייק ג'ילנהול, שנאבקים במשיכה המינית שלהם זה לזה, בתקופה (שנות ה60-) בה מצופה מגברים לבנות את הארון, בטח לא לצאת ממנו, הוא מבחינתי פור פליי אחד ארוך ומשגע. הרי בסקס, כמו במתמטיקה, חשובה הדרך, לא רק התוצאה.

קחו את שני האלים האלה, שימו אותם על רקע עוצר נשימה ובסיטואציה של פחד, שקרים והכחשה, תנו להם ללכת מכות באגרסיביות, כזו שרק טסטוסטרון טהור יכול לגרום, תבקשו מהם שהמכות יהפכו פתאום לנשיקות, ושהנשיקות תיגמרנה בפורקן עצום, ואחרי כל זה תנו להם לשכב אחד על חזהו הרחב, החלק והמשגע של השני ברכות ואינטימיות. נו, ואני מתנשפת, סליחה, שואלת - לא קיבלתם סצינת סקס ראויה לאוסקר?

עם כל הכבוד לבגדים מתעופפים, גופות מתגלגלות, קלישאות שנזרקות ואור נרות, היכולת של הית וג'ייק (נפתחנו) לקיים יחסי מין יצריים ורכים כאחד, מוסיפה המון מתח בכלל, ומתח מיני בפרט. בסופו של דבר, הם הכי גבריים בעולם, ושום הר לא יצליח לבלבל אותי.

רינה וייסגלס

ההצצה לתוך חדר המיטות של הסרט "חתונה מאוחרת" - לעירום המלא של דובי (ליאור אשכנזי) ויהודית (רונית אלקבץ), מגלה את הארוטיקה במיטבה. סצינת הסקס אורכת רבע שעה שלמה - זמן ארוך מאוד בסטנדרטים קולנועיים, ומתארת את מה שקורה לבני הזוג לפני השינה: דובי נכנס לביתה של יהודית.

היא קצת עצבנית - הוא לא מציג אותה בפני הוריו, וכבר שנים שהוא בא אליה בלילות, ותמיד בלי טבעת. הוא מתגונן, הוריו המסורתיים לא יקבלו גרושה עם ילדה, והוא, בינתיים, קשור אליהם כלכלית. משחק האהבה הבלתי אפשרית ביניהם קורם עור וגידים - הוא מקניט, מצחיק ואוהב, היא מתעצבנת, נרגעת ומכשפת. הוא מנשק, היא הודפת. הוא לא מוותר, היא מתרצה. אחר כך, "במציאות", הוא ייאלץ לרצות את הוריו והיא תוותר עליו.

הצילום מעביר תחושה ריאליסטית, מצליח לתאר את הדיאלוגים הפיזיים והמילוליים ביניהם באינטימיות שמתרחשת גם בחיים האמיתיים. באקט הסקס הראשון היא כועסת. רוצה שיגמור מהר ובחוץ. הוא מעמיד פנים שגמר בתוכה. היא בודקת את עצמה וחוזרת אליו מרוככת ומפויסת. אחר כך הם קמים ומתהלכים, רבים וצוחקים, מתהפכים ומתכרבלים, ממלאים בעירומם את חלל החדר, משנים תנוחות, ממיסיונרית ועד לעמידה, כולל פריים מושלם שבו היא יושבת עליו - ירכיה מקיפות את ראשו ותוחמות את הפריים.

הפעם השנייה כבר הרבה יותר מוצלחת - הסצינה הובילה לסקס חזק מלא בתשוקה עמוקה, שיא של סיפוק גופני, שמאחוריו קיים עומק רגשי אינטנסיבי. המצלמה מתמקדת בה - מתאמצת ומתרכזת בהנאה שלה, חוזרת ואומרת "אני רק שלך", נאנחת עם כל הנשמה, נותנת לו לספק אותה. היא גומרת, לפניו, בלי קשר אליו, שבויה בהנאתה, חופשייה לחלוטין, נותנת לעצמה לאהוב בלי מגננות, בלי גבולות. אחר כך ימשיכו להתמזמז בעדינות עד שכמו זוג ותיק, הם יירדמו אחד בזרועות השנייה.

זו אינה עוד סצינת סקס סתמית - זו עשיית אהבה מלאת תאווה, רוך ועדנה. בזכותה, תחושת ההחמצה שמגיעה בעקבות הוויתור של הגיבורים בהמשך, כמו סיפור אגדה שכרתו לו את ההפי אנד, כל כך כואבת. שורפת. כמו בחיים, כשמפסידים אהבה גדולה באמת.

שי גרינברג

סרטו השני של וינסנט גאלו, "הארנבת החומה", מספק את אחת מסצינות הסקס הבלתי נשכחות של הקולנוע העצמאי, סצינה שעוד ידובר בה שוב ושוב בהיסטוריית הקולנוע. זהו סיפורו של באד קליי, נהג מירוצי אופנועים (בכיכובו של גאלו, אלא מה?), שיוצא למסע חוצה יבשת על האופנוע שלו, כשהוא רדוף על ידי געגועים וכמיהה לאהובתו לשעבר דייזי (קלואי סביני). בחלקו האחרון של הסרט הוא מגיע סוף סוף לביתה של דייזי, רק כדי לגלות שהבית נטוש. הוא שם פתק על הדלת, ומאפסן את עצמו במלון.

או אז מגיעה סביני כדייזי במלוא הדרה, היא עצבנית משהו, נכנסת לשירותים ודופקת כמה שאכטות מהסם הקטלני קראק-קוקאין. אחרי שהם מתווכחים קצת (דייזי נישקה גבר אחר), מגיעה סצינת הסקס הבלתי נשכחת שהקנתה לסרט הזה מעמד קאלטי: קלואי סביני מבצעת בוינסנט גאלו סקס אוראלי מרשים, שנמשך יותר מחמש דקות בזמן אמת על המסך. ולא מדובר כאן בסצינה מרומזת - הוד מעלתו נחשף כאן במלוא תפארתו, ונראה שסביני יונקת בכיף את הוויטמינים, ואף נהנית.

הסצינה הייתה כל כך שערורייתית, שסביני פוטרה על ידי הסוכנים שלה מיד לאחר הקרנת הסרט בפסטיבל קאן. היא מצדה טענה: "אני לא מבינה על מה כל הרעש. אני חושבת שזו יצירת אמנות שצריכה להיות מוצגת בגלריות, וחוץ מזה, זו לא הפעם הראשונה שאני בסיטואציה אינטימית עם וינסנט". בהתחשב בכך שהשניים אכן יצאו יחד בעת צילומי הסרט, האקט הסקסואלי בקונטקסט הזה פתאום לא נראה כל כך פרובוקטיבי.

יש הטוענים שגאלו רצה להראות למי יש גדול יותר, אחרים מכנים זאת תעוזה, אבל ברור לגמרי שהשערוריות סביב הסרט הן שהקנו לו את מעמדו הקאלטי. מה שכן, ניתן להסיר את הכובע בפני סרט שמביא את הסקס כמו שהוא הרבה פעמים במציאות: לא זוהר או מתוסרט היטב, אלא משעמם, מנוכר, כפוי טובה ובודד, ממש כמו החיים.

ויטה דול

גבר מפשיל את תחתוניה הסקסיים של אשה ומלטף אותה באיטיות, הוא מבקש ממנה לסטור לו ומנשק אותה בתאווה. גבר נצמד לאשה בחדר שירותים בבית קפה, הוא דוחף אותה לדלת ומגיש לה את זכרותו. גבר רץ אחרי אשה במסדרון, הוא לופת אותה מאחור, היא מסירה את תחתוניה, הוא חודר אליה והם מתנשקים בלהט.

כן גבירותי, לגבר הזה קוראים פול מרטל (אוליביה מרטינז החתיך ההורס), סוחר ספרים בעל מבטא צרפתי וגוף של אל יווני. הסרט שגרם לי לחשוב פעמיים אם כדאי להישאר לגור בתל-אביב, או לעבור לגור במנהטן ולקוות שגם אותי יפקוד המזל הטוב, ואולי גם עלי ייפול פר הרבעה כזה שיעשה אותי מלכה.

הסרט, השזור בסצינות סקס מהיפות והחושניות שנראו בקולנוע האמריקאי, מספר את סיפורה של קוני סאמר (דיאן ליין) שנשואה בשעמום לאדוארד (ריצ'ארד גיר) ופוצחת ברומן עם גבר מסתורי במנהטן. היא נסחפת באובססיביות לרומן מיני עד שבעלה מגלה זאת, רוצח את הגבר הזר והם ממשיכים לחיות יחד, תוך שהם מחניקים את הסוד הנורא הזה בקרבם.

קוני, האשה שכולנו מקנאות בה, מגלה לנו שקשר עם אליל מין עושה טוב לעור הפנים, הרבה יותר מביקור אצל קוסמטיקאית. לאורך הסרט היא מגלה יכולת ביצועית מרשימה ומחזקת את האמונה שנשים מתחברות למיניות שלהן מעל גיל 40. אומנם הסרט הוא גרסה שמרנית לסרטו של קלוד שברול משנת 1969, ואינו חושף איברים מוצנעים, אבל אולי זה יופיו של הסרט שטעון באווירה מינית מחשמלת.

נטלי ברוך

סצינות הסקס הווירטואוזיות שמגיש הבמאי הסיני אנג לי ב"תשוקה, זהירות", הן ללא ספק ההולכות-עד-הסוף ביותר מכל מה שנראה עד היום על המסך הגדול (בסרטים שהם לא אקס-רייטד), אבל בולטות בייחודן משתי סיבות נוספות: ראשית, הבחירה בשחקן כה שפל קומה, רבע עוף ציפלוני ומכוער ועל סף גיל העמידה, לתפקיד המאהב שהופך לרב מג במיטה; והשנייה - המשחק המשכנע לצד הסבלנות והדיוק שבהם נפרשת העלילה.

בכמה מילים: סטודנטית תמימה מחבורת שחקנים חובבים נרתמת למשימה פטריוטית - ניסיון התנקשות בחייו של שטינקר בזמן הכיבוש היפני. במהלך ניסיון הפיתוי, הטרף הופך לטורף אכזרי, גבר מנוסה וחסר רחמים בסקס כמו בחיים. העוצמה שלו, הצורך לשלוט ולרמוס, לצד הפחד המתמיד, הייאוש, החשדנות והבדידות - כל אלה מוצאים את ביטויים המטאפורי בטיב יחסי המין המתוארים בחושפנות מדהימה.

מסכת האהבה-שנאה יכולה לגרום לנו להבין כמה דברים על ארוטיקה ומשיכה, ולשאול אם המסקנה המזעזעת היא שגבר הוא הכי סקסי כשהוא שתלטן, אנוכי בסיפוק תשוקותיו, אדון מתעלל? ואם כן, מה זה אומר על נשים רבות שאוהבות את זה ככה? כי המגע הראשון בין השניים מתחיל בכך שהוא מטיח את המאהבת שלו בקיר, קורע את תחתוני המשי שלה, משליך אותה על בטנה על המיטה וכובל את ידיה בחגורה.

אבל הנה עוד משהו ששמתי לב אליו רק בצפייה שנייה: לאורך כל הרגעים האינטימיים, השחקנים לא עוצמים את עיניהם אף לרגע אחד. תגידו מה שתגידו, אם אפשר להראות עוד יותר תשוקה מהחיבור הפיזי מרחיק הלכת בסרט הזה, הרי זה נעשה במבטים הלוהטים האלה.

לאה רודיטי

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...