המשקיטות
אם אתם מחפשים קריירה אלטרנטיבית או סתם חפצים בקריאת האנציקלופדיה המדעית של החרקים, נעים להכיר: בנות משפחת בראל, חמישה דורות של ספרניות שקמות בבוקר עם תשוקת הספרים, והולכות לישון עם חדוות הקריאה. מי מהן אוהבת ספרות מודרנית? מי מסרבת להשקיט את הילדים בספרייה? ולמי אומרים שהיא נראית כמו אבטיפוס של ספרנית? התשובות במדף העליון, בין האותיות צ' ל-ר'
"הילדים של היום קוראים בדיוק כמו הילדים של פעם", מסבירה בתוקף רעיה מאור (64), ספרנית בבית הספר היסודי "הדר השרון" שבמושב חירות. "במהלך 30 השנים שאני ספרנית הדבר היחיד שהשתנה הוא היצע הספרים, שדווקא גדל. בניגוד למה שחושבים, הטלוויזיה דווקא מעודדת אותם לקרוא".
הבוקר תפגוש מאור את חבריה ואת חברותיה הספרנים בכנס קהילת המידע ה-26, שיעמוד בסימן 60 שנות המדינה. משפחתה של מאור שתבוא איתה לאירוע, כנראה לא שמעה שמדובר במקצוע לא שגרתי, שכן אחותה ואחייניתה עובדות כיום כספרניות פעילות, בת דודתה היתה ספרנית עד שיצאה לגמלאות, ואחיינית נוספת נטשה רק לפני מספר שנים את סידור מדפי הספרים.
"אני זוכרת שאבא שלי לימד אותי לקרוא בגיל חמש, ובכל שנה הייתי מחכה למצוא את האפיקומן בליל הסדר כדי שאוכל לבקש ספר", משחזרת אחותה של מאור גלילה שריר שבגיל 71 עדיין מתרגשת למגע הספרים, וכיום עובדת כספרנית במשרה חלקית וכמנהלת הספרייה האזורית של המועצה האזורית לב השרון. "מאז ומתמיד אהבתי לקרוא. בשנת 1963 כשעברנו למושב משמרת, גיליתי שאין בו ספרייה והחלטתי שאני מוכרחה להקים אחת. יום אחד הציע לי מזכיר המושב ללמוד בקורס ספרנים, וכך הפך התחביב שלי למקצוע".
שריר ייסדה את הספרייה בשנת 1972 כמוסד משותף למועצות תל מונד ולב השרון, אלא שבשנת 2004 החליטו המועצות לפרק את השותפויות השונות ביניהן, ובעקבות כך גם לחצות את הספרייה שהקימה. "הרגשתי איום ונורא. זה היה כמו גירושים, כמו אמא שצריכה להתחלק בילדים שלה", היא מספרת. "כשארזתי, היו רגעים שאפילו בכיתי. כאב לי לפרק אוסף נפלא של ספרים וכתבי עת שטיפחתי במשך 32 שנה".
שתי בנותיה של שריר, יפעת שליבו ורננה כליפא, הלכו בעקבות אמן. שליבו (48) שימשה במשך שנים כספרנית בספרייה במכון וינגייט, אולם לפני שבע שנים החליטה לנטוש את ספרי הספורט לטובת עבודה בבית הספר למאמנים של המכון. רננה כליפא (50) היא ספרנית בתיכון "קריית חינוך דרור", המשרת את יישובי המועצה האזורית לב השרון. "הגעתי למקצוע הזה לגמרי במקרה", היא משחזרת. "לאחר שסיימתי את התואר הראשון בסוציולוגיה עברתי לגור עם בעלי באיטליה, והתחלתי לעבוד בספרייה ובארכיון של הקהילה המקומית. במהלך חיפוש חומרים בספרייה של אוניברסיטת בר אילן הציעו לי לעבוד שם, וכשחזרתי לארץ הצטרפתי כספרנית מן המניין".
האם מדובר בשושלת של ספרניות, ממש כמו משפחות הפשע? מסתבר שהאם הנחילה גם לבנותיה את אהבתה לעיסוק. "אין ספק שלאמא שלי היתה השפעה רבה על ההחלטה שלי להיות ספרנית", מסבירה שליבו. "מאז שרננה ואני היינו ילדות היא היתה עסוקה בספריות ובספרים, וכנראה היא הנחילה לנו את האהבה למקצוע. נהגנו להתלוות אליה כשהיא נסעה לאולמות של מכירת ספרים בתל אביב, וראינו איך במשך שעות היא בחרה ומיינה עד שחזרה עם שלל ליישוב. אני מניחה שאיכשהו האהבה למקצוע חלחלה גם אלינו, לכן כשכבר הייתי אמא לשתי בנות החלטתי ללמוד ספרנות".
גם ציפורה לוי (61) ממושב בר גיורא, בת דודתה של גלילה, דבקה במגמה המשפחתית ובמשך 17 שנה
בתחילת החודש נכנס לתוקפו חוק הספריות, המאפשר לתושבי ערים מסוימות לשאול בחינם ספרים מהספריות העירוניות. במסגרת החוק החדש תועבר תוספת של 11 מיליון שקל לתקציב הספריות, כאשר עד 2013 צפויה התוספת להסתכם ב-85 מיליון שקל. במקביל, העיריות אמורות אף הן להגדיל את תקציב הספריות.
"ללא ספק מדובר בחוק חשוב, כיוון שיש משפחות שלא יכולות ליהנות משירותי הספרייה בגלל העלות הכרוכה בכך", אומרת גלילה שריר. "אבל התשלום ההדרגתי לספריות שנקבע בחוק יוצר שתי בעיות. ראשית, התקציב המלא יועבר לספריות בעוד חמש שנים, וכבר עכשיו אסור לגבות דמי השאלה שעד כה שימשו לרכישת ספרים חדשים. שנית, אני משערת שכעת יגיעו יותר קוראים, ולכן יהיה צורך ביותר כוח אדם כדי לשרת אותם. זה עומס רב על הספריות".
מה השתנה בקהל הקוראים במהלך השנים?
"השימוש בספרי עיון וקריאת ביוגרפיות הלמ כו וגדלו. אמנם קל מאוד ונפלא לפנות לאינטרנט, והוא מספק מידע רב מאוד, אבל מקומו של הספר נשמר. היתרון של הספריות היום הוא שאפשר למצוא בהן ספרים שממוקדים בתכנים מסוימים וכן כתבי עת. היום מחפשים לא רק את הספרים החדשים, אלא גם את הישנים. לדוגמה, ביקר אצלי בספרייה אדם שעושה מצגות, ולקח ממני המון חומר ישן למצגת שהכין למוזיאון הפלמ"ח. בשנים האחרונות אני פותחת את הספרייה גם בשישי בבוקר, כי הסטודנטים באים לחפש חומרים. זה נותן לנו כוח ורצון להמשיך לעבוד גם בתנאים קשים של חוסר במשאבים ובכוח אדם".
גם רעיה מאור, אחותה, מסכימה שהרגלי הקריאה לא השתנו, אבל מוסיפה שמבחר הספרים התעצם וכיום הילדים נוטים לקרוא יותר ספרים של סדרות שהיו בטלוויזיה, כמו "השמינייה", או ספרים המלווים בסרטים. השוני היחיד במהלך השנים, לטענתה, הוא שהאנציקלופדיות איבדו מחשיבותן, וכיום גוברת הנטייה לחפש את המידע באינטרנט.
"התפיסה הרווחת היא שהילדים של היום הם לא הילדים של פעם, ושהם קוראים פחות", מוסיפה רננה, "אבל מהניסיון שלי זה מתרחש רק בתיכונים. הוכחה לכך היא תופעת הארי פוטר או 'יומני הנסיכה' שהבנות אוהבות, שזכו להצלחה מסחררת. מה גם שיש ילדים שנהנים דווקא מספרי פילוסופיה או מספרות מתורגמת. אני למשל מעדיפה ספרות מקורית".
אילו תכונות אופי נדרשות מספרנית?
רעיה: "צריך לאהוב ספרים וילדים. אני אמנם אוהבת לקרוא, אבל לא האמנתי שזה יהיה המקצוע שבו אבחר לעסוק. החלום שלי היה להיות מעצבת פנים, ובמהלך השנים יישמתי את האהבה שלי בספריות שבהן עבדתי. אני לא מצטערת שהחלפתי מקצוע, כי אם יש דמיון ומעוף, תמיד אפשר ליהנות".
יפעת: "צריך להיות סקרנים ולדעת ללכת עם הקדמה, וחשוב במיוחד לאהוב לעבוד עם אנשים, אחרי הכול מדובר במתן שירות. לדעתי זה מקצוע בעל דימוי שגוי. כספרן אתה צריך להיות בעל ידע כללי רחב ולאהוב את הספרים, ולא רק לדעת לבקש שקט. אני מרכיבה משקפיים ונראית רצינית, ותמיד אומרים לי שאין ספק שאני ספרנית, אבל גם יש בי לא מעט צדדים אחרים".
רננה: "במידה מסוימת התדמית של הספרנית שמשתיקה שוב ושוב את קהל הקוראים היא נכונה. אבל אי אפשר לשתוק כל הזמן, במיוחד כשהיום הכניסו את המחשבים לספריות. מה שברור הוא שכשאני מגיעה הביתה אני בהחלט מדברת".
על מה אתן מדברות בארוחות שישי?
יפעת: "העבודה שלנו היא לא הנושא המרכזי בשיחות. כמו כולם אנחנו מדברות על הילדים ועל איזה סרט ראינו, אבל גם לפעמים על איזה ספר קראנו. אני בטוחה שגם במשפחות שיש בהן הרבה עורכי דין לא מדברים כל הזמן על תיקים ופושעים".
איך אתן מסבירות את הנוכחות המשפחתית הבולטת במקצוע?
יפעת: "זה באמת דבר לא רגיל. אני מאמינה שלאמא שלי יש בכך חלק גדול מאוד, כי היא תמיד שידרה שהיא אוהבת את המקצוע. כבר כילדה הרגשתי שהיא מדפדפת בספרים באהבה, וכנראה זה חלחל אלינו. באשר לאחותה ובת דודתה - לכי תדעי מה עבר להן בראש".
נא להמתין לטעינת התגובות
