חוג הסרטן
"אני מאמינה שלפחות מחציתם של המתים מסרטן היו יכולים להשאר בחיים", אומרת נגה שילון, במאית הסרט "הקרב על הסרטן" שהתאוששה מהמחלה בעצמה ומנסה להגביר את המודעות בארץ
מתי התחלת לגבש את רעיון צילום הסרט הזה?
"כשהייתי חולה קראתי כל מיני פרסומים של האגודה למלחמה בסרטן בנוגע לסרטן השד, שהכותרת שלהם הייתה "את לא אשמה" ושאלתי את עצמי מי כן. הרי המחלה הזו לא קורה סתם, היא נגרמת. למי שעושה את זה יש אחריות. כאן התחיל המסע שלי בחיפוש אחר אוכלוסיות לא חולות ומצאתי. אני מציגה אחת מהן בסרט. גיליתי שבקהילות של נזירים או לדוגמא בסין, כמעט ולא היו חולים עד לפני 15 שנים, כשהמדינה התקרבה אל המערב ואל אורח החיים המערבי-מודרני."
שילון מתעדת באמצעות המצלמה את המסע שלה ברחבי הגלובוס בחיפוש אחר תשובות. מסין היא ממשיכה למכוני המחקר המתקדמים בארצות הברית וגם מבקרת בבתיהם של רופאים בתחום האונקולוגי, מטפלים אלטרנטיביים, פסיכולוגים וחולי סרטן בעבר ובהווה, תוך כדי הטיפולים הכימותרפיים. בין המרואיינים בסרט: יעקב פרי, הסופרת שפרה הורן, יוני דותן, פיליס גלזר ואורנה אנג'ל.
למטה: קטע מהסרט
מה למדת תוך כדי המסע וצילומי הסרט?
"זה חיזק את מה שידעתי, אין ברירה אלא להחזיק את עצמנו בריאים. יש רגעים שקשה לעשות שינוי טוטאלי וזה קשה לעשות את זה כפרט ולא כשזה חלק מהתרבות בה אתה חי כמו במזרח הרחוק. אני אדם שעד לפני שלוש שנים וחצי לא עשיתי ספורט. עכשיו אני יודעת שסדר יום ספורטיבי ותזונה נכונה הם התרופה, אחרת דור הילדים שלנו יגיע כבר ל- 50 אחוזי תמותה מסרטן ויש רופאים שמסכימים להערכות האלה. לי יש תחושה שאם לא נעשה שינוי, אנחנו הולכים לכיוון הקטסטרופה".
לשילון יש מסר ברור ובהיר "הם לא חייבים למות" היא שבה ואומרת לי במהלך הראיון. מסתבר ששניים מהמרואיינים לסרט שצולם בחודשים האחרונים, הלכו לעולמן לפני שהסתיימה עריכתו. לבקשת המשפחות, עדותם הוסרה. לצד נתונים סטטיסטיים וצילומים מרהיבים ממקומות אקזוטיים שידה הארוכה של המחלה עוד לא נגעה בהם, בסרט מובאות תמונות אנושיות לא קלות לצפייה ומרגשות מאד ממסדרונות בתי החולים.
איך שכנעת אנשים להכניס אותך למקומות האינטימיים האלה?
"היה לי חשוב שלא לעשות את הסרט צהוב וזה לא קל לערוץ מסחרי. אני לא חוזרת על אינפורמציה או מנסה להפחיד. אני פשוט מספרת סיפורים אישיים של אנשים שבחרו לשתף. הגעתי אליהם דרך בתי החולים והאגודה למלחמה בסרטן, יש גם כאלה שאני מכירה מהטיפולים שאני עברתי. רציתי שזה יהיה ישיר ולא מאשים ובאמת, עם כל הטענות שיש על מערכת הבריאות, כל החולים דיברו בשבחו של הטיפול הרפואי שהם קיבלו".
לסרט התראיינה אישה צעירה שחלתה בסרטן השד כמה שנים אחרי שאמה נפטרה מהמחלה. בזמנו, כשהאמא היתה חולה ההורים החליטו להסתיר זאת מהילדים. עבור הבת זה היה שוק גדול שכשאם נפטרה. כשהיא חלתה בעצמה, בחרה לחשוף את הכל, הרבה בגלל הטראומה הראשונית שהיא חוותה כילדה. גם כשאני חליתי לא הסכמתי לספר, אפילו הבנות שלי לא סיפרו
הפרק הראשון של "הקרב על הסרטן" עוסק במניעה של המחלה והפרק השני עוסק במחלה עצמה, בהתמודדות ובמבט אל המחקר העתידני ובאלטרנטיבות הטיפוליות. בימים אלו שילון שוקדת על שני פרויקטים במטרה לקדם את המטרה, שמערכות הבריאות יידעו את הציבור כיצד ניתן להיבדק ולהתנהג כדי למנוע את הופעתם של הגידולים הממאירים. הראשון הוא כתיבת התסריט לסרט עלילתי אודותיהן של שתי נשים שנפגשות בכימותרפיה והשני הוא ספר עיון שיתעמק בצדדים נוספים שלא נכנסו לעבודה הקולנועית, כמו למשל הבהרת סטטיסטיקות המושפעות מהגדרות בירוקרטיות חלמאיות: "יהיה לזה המשך, אנחנו בתחילת הדרך" היא מבטיחה.
"הקרב על הסרטן": מוצ"ש, 2.2, ערוץ 10, 22:55
נא להמתין לטעינת התגובות
