החוג לסובלנות
"החוג לקולנוע" הוא ניסיון ייחודי של הבמאי אורי רוזנווקס לטפל בזיכרון הקולקטיבי הפצוע של נשות קהילת הבדואים השחורים ברהט - מעמד של עבדים, עד לא מזמן. ראיון
הידעתם: הבדואים השחורים הגיעו לנגב כעבדים לאחר שנחטפו באפריקה על ידי סוחרים ערבים ונמכרו בשווקים של זנזיבר, סעודיה ומצרים. הם המשיכו לתפקד כעבדים לבדואים הלבנים בנגב עד לשנות השישים של המאה העשרים.
הסרט, שנוצר בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, ערוץ 10 ועמותת "צעד קדימה",לקידום החינוך ברהט, זכה בפרס סרט השנה (עד 70 דקות) בתחרות הסרט הדוקומנטארי הישראלי 2007 והוקרן בפסטיבלים בינלאומיים ברחבי העולם. "החוג לקולנוע" הינו הסרט הישראלי הראשון שהוקרן בפסטיבל זנזיבר לקולנוע בפני קהל אפריקני (מוסלמי ברובו) וזכה בשני ציונים לשבח.
"אני עושה סרטים שמעניינים אותי" פותח אורי רוזנווקס את שיחתנו. "גזענות זה גזענות וזה לא משנה כלפי מי היא מופנה, אתיופים, פלסטינים, רוסים או בדואים". כמי שגדל בבאר שבע "זה הרי קורה עשר דקות מבית הורי", רוזנווקס מאמין שכל פעילות המבטאת התקרבות, בעידן של דיאלוג לקוי כל כך בין יהודים לערבים, היא מבורכת ולכן חיפש הזדמנות לעבוד בנגב.
לרהט הגיע לפני כשלוש שנים בתמיכת עמותת "צעד קדימה" המקומית, היוזמת תוכניות חינוך לשכבות גיל שונות ופועלת לחיזוק מעמד האישה בקרב הבדואים. "לא ידעתי על מי אפול, רציתי ליצור עבודה משותפת בתחום, אבל הנשים שהגיעו לסדנא באו בלי ידע קולנועי בכלל". כעבור שנה ושמונה חודשים ועם הכלים הקולנועיים החדשים שרכשו התלמידות, הבשילו התנאים המתאימים לעבודה רגשית יצירתית. לאחר שהפיקו, צילמו וערכו סרטים קצרים בנושאי ההשכלה הנשית והדיאלוג בין הורים לילדים בחברה הבדואית, הציעו רוזנווקס לעבוד על סרט שיחקור את ההיסטוריה של הקהילה לה הן משתייכות, קהילת הבדואים השחורה.
"מאג'ד מספר בכל מיני הזדמנויות איך בביקורו של ראש הממשלה רבין ז"ל ב-1995, כיסו את בתי הבדואים השחורים ברהט ביריעות שחורות. זה לדעתי אחד הייצוגים החריפים של המצב הנורא הזה." השכבה הדלה ביותר באחת מקבוצות האוכלוסייה העניות בישראל סובלת מגזענות קשה ביותר למרות שחבריה כבר אינם עבדים של החמולות הלבנות בחמישים השנה האחרונות".
"אחת הסצינות הקשות ביותר עבורי בסרט" אומר מאג'ד אל כמלאת, מנכ"ל "צעד קדימה" ומפיק משותף של הסרט "היא הסצינה בה צילמו הנשים ילדה ברחוב שמחזיקה בקרמבו ומסבירה למצלמה שהלבנים קוראים למאכל 'ראש של כושי' והיא לא אוהבת את זה. קרמבו שווה כושי וזה משהו שגם המבוגרים סובלים ממנו. הזלזול מוטמע עמוק מאד תוך החברה".
מתוך החוג לקולנוע, סרטו של אורי רוזנווקס
אריאל ואן סטרטן
שואלות שאלות קשות את וותיקי העדה
החוג לקולנוע, בתמיכת השניים, הפך למקום בו מתמודדות הנשים הבדואיות השחורות עם האפלייה המלווה כל צעד ושעל שלהן ברהט. הן שואלות שאלות קשות את וותיקי העדה, מראיינות את ראש העירייה, נוסעות לבקר בדואי שחור שנאלץ להמלט ללונדון לאחר שנישא לבדואית לבנה, ומתעדות את התהליך במקביל. "זה ממש לא מאפיין את החברה שלנו, שקבוצת נשים, מתחתית הסולם מה שנקרא, יוצרת סרט כזה זה משמעותי. להביא לכאן חוג לקולנוע היה במטרה לחבר אותן למדיה ולהעניק להם כלי ביטוי בתוך המעבר מחברה נוודית לחיי הקבע, אבל גם להביא את הקשיים שלהן לקהל הרחב" מבהיר אל כמלאת.
יוזמתם של מפיקי הסרט להוביל שינוי בקהילה השחורה באמצעות עידוד הנשים לצאת לדרך נועזת, בחיפושן אחר שורשיהן, מעלה תהייה תוך כדי הצפייה, האם מדובר בהתערבות קולנועית מוגזמת, מניפולציה לצרכי הדרמה שמשפיעה על המציאות. רוזנווקס מסביר כי הוא מגיע למקום הזה מתחושת שליחות מסוימת "ההצנעה
היא לא חלק מהתרבות, זו בעצם בושה. הבדואים השחורים הם מיעוט שסבל וסובל מגזענות וזה לא קורה לפני מאתיים שנה, זה קורה כאן ועכשיו. החברה האיסלמית עברה מהפיכה רצינית וזה יצר עיוות שאסור להסכים שימשך. הרי להבדיל אלף אלפי הבדלות ובהקצנה, אפשר לשאול גם למה העולם צריך להתערב בטבח הנורא בדאפור".
נראה שתגובות משמעותיות לא פחות נרשמו בקרב הקהילה הבדואית ברהט עצמה, שם הוקרן הסרט כבר פעמיים. "היו תגובות קשות מאד לצד החיוביות" מתאר אל כמלאת "הפלאחים והשחורים פירגנו אבל למשפחות הגדולות ובעלות השליטה עדיין מאד קשה עם זה שמי שהיה עד לא מזמן המשרת שלהם מעז לדבר. אני מרגיש היום שהקהילה השחורה נמצאת במקום אחר, אנחנו לא צריכים את הנדיבות של אף אחד".
תחרות הפרסים בה זכה הסרט מאפשרת לחוג לקולנוע לצמוח ולפרוח ובימים אלה עמלות הנשים על אסופת סרטים קצרים שתקרא "רהט המבט הפנימי" שיפיק רוזנווקס ושתוקרן בערוץ 1.
"החוג לקולנוע", מוצ"ש 26.1.08, 23:30, ערוץ 10
נא להמתין לטעינת התגובות
