שוקולד, פסטה, ארטיק
הן לא מפזזות כמו הבנות של להקת "מנגו" ולא ממש נראות כמו חברות "חמסה" - אבל הן מקוות להפוך לדבר הגדול הבא. תכירו את להקת "המאמות"
זו פעם ראשונה שאתה מתמסר לפרויקט שהוא לא רק שרית חדד. למה דווקא הן?
"הייחודיות שלהן משכה אותי, וכמובן הכישרון הווקאלי העצום שלהן. זה משהו שרואים בחו"ל, אבל לא בארץ, ואין סיבה שלא. שום דבר לא בא על חשבון פרויקט אחר. יש מקום לכולם."
עם תחילת יישום פרויקט "המאמות," גויס למשימה צוות שלם של אנשי מקצוע ובהם הכוריאוגרף קלוד דדיה, המעצב שי טובול, אילן אשר על תקן יועץ אמנותי, עדי נגל כמנהלת הלהקה וקבוצת כותבים מכובדת, שכוללת, בין השאר, גם את טל שגב ואת הנרי. כולם יחד אימצו את פס הייצור המקצועי (כתיבת שירים, אימונים ווקאליים ומערך יחסי ציבור משומן), שממנו הגיחה רוני סופרסטאר ודומיה, ושילבו כוחות כדי לברוא את הסופרסטאר החדשה - גרסת השמנמנות.
לאחר שהרעיון עובד וגובש, פורסמה מודעה בעיתונות שכותרתה "דרושות בנות מלאות מאוד לפרויקט מוזיקה. בעלות יכולות שירה ותנועה," והיא משכה לאודישנים כ-100 לקוחות פוטנציאליות של אופנת "מתאים לי," ובהן גם שלוש המאמות הטריות. "אני שרה מגיל צעיר, וכל החיים שלי שמעתי אנשים סביבי שאומרים לי שאני שרה יפה ויש לי פנים יפות, אבל שאני לא אוכל להיות זמרת בגלל המשקל שלי," מספרת שמיל. "זה היה די מתסכל. ברגע שראיתי את המודעה, ישר קפצתי משמחה והגעתי לאודישן."
טביטו: "בשנים האחרונות שרתי בכל מיני מועדונים בחיפה בתור זמרת האוס עם די. ג'יי מקומי. יום אחד הגיע לחיפה די. ג'יי עופר נסים, והעברתי למפיק שלו את הדיסק שלי כדי שיקשיב. הוא התלהב נורא מהקול שלי ומהלוק שלי, אבל אמר לי שכרגע אין לו מה להציע לי. מסתבר שהדיסק התגלגל בין אנשים, ואחרי חמישה חודשים קיבלתי טלפון עם הזמנה לאודישנים. קפצתי על העניין, עשיתי אודישנים עד שהודיעו לי שהתקבלתי. צרחתי מאושר."
לוי: "אני כמעט פספסתי את זה. ראיתי בעיתון כתבה שעשו על האודישנים, והתבאסתי נורא שעד שסוף סוף יש אופציה לשמנות לעשות משהו, אני לא בפנים. הפכתי עולמות להשיג את המייל של אבי גואטה. איכשהו הגעתי לעדי מנהלת הלהקה, ואמרתי לה: 'את לא סוגרת את השלישייה עד שאת לא רואה אותי!". היא הזמינה אותי לאודישנים והתקבלתי."
שמיל: "אני קיבלתי את ההודעה שהתקבלתי כשהייתי בטיול באיטליה. זה היה חמש דקות אחרי שאמרתי לחברה שלי שאני חוזרת לארץ ופותחת דף מקצועי חדש, ואני לא רוצה להתעסק יותר בשירה או במשחק. אני מגיל 20 באודישנים, וכלום לא קרה. זה מעייף. כשהודיעו לי הייתי בשוק ובעיקר הייתי זהירה נורא, פחדתי להתלהב יותר מדי כדי לא להתאכזב. אבל היום אני סופר-מאושרת."

הסיבה המרכזית להתכנסות הבנות לראיון בכורה היא השקת הסינגל הראשון שלהן "סינדרלה," שביצעו לראשונה בשנות ה-80 להקת מאמות צנומות קצת יותר - להקת "סקסטה." "סינדרלה" גרסת 2008, כולל מקצב פופי משולב ברמזים אתניים, בכינורות קיטשיים, בקצת סלסולים, בסימפולים וגם התכתבות עם המאמה האם - חדד, בקטע מתוך "כמו סינדרלה" שנשתל בשיר.
מאז שנבחרו להרכב המוזיקלי הן עברו גיבוש מקצועי ואישי ")כל אחת גרה באזור אחר במדינה, אבל אנחנו מדברות הרבה בטלפון ובמסנג'ר,(" הקליטו סקיצות לאלבום הבכורה שצפוי לצאת בשנה הקרובה, והן בעיקר מתרגלות את השטח, מופיעות בחתונות ובאירועים של ועדי עובדים, מתגבשות ולומדות להכיר זו את זו. את הופעת הבכורה שלהן בפני קהל במחרוזת
שמיל: "זה היה כיף מאוד לראות איך כולם רוקדים ומתחברים אלינו."
לוי: "והכי חשוב זה שאנחנו נשמעות מצוין. אני מאוד סקרנית לדעת איך הקהל יקבל אותנו. אני סקרנית לראות אם ישפטו אותנו באמת על פי היכולות הקוליות שלנו. די, נמאס כבר מכל המודלים הרזים לחיקוי."
סביר להניח שאתן תהיו בין השאר מושא לבדיחות ולחיקויים. אתן מוכנות לזה?
לוי: "אם אני החלטתי להיות בלהקה כזאת, זה אומר שאני סופר-שלמה עם עצמי וממש ממש לא מעניין אותי מה יגידו עליי. כמו שאתה יכול לראות, אני לא רזה. אני לא מסתירה את זה, וגם לא יכולה להסתיר אילו הייתי רוצה."
טביטו: "אני אוהבת לאכול וטוב לי ככה. אני מתארת לי שבהתחלה יתעסקו בחיצוניות שלנו והרבה אנשים יהיו בשוק. אבל אני מאמינה שזה יהיה שוק חיובי."
שרה טביטו ,(23) תושבת חיפה, לומדת בימים אלה במכינה לקראת לימודי משפט באוניברסיטה, ומשמשת כמצחיקנית שמשחררת לאוויר שלל בדיחות על שווארמות, על עוגות קצפת ובעיקר הומור עצמי על המשקל שלה. ליבי שמיל (27) מראשון לציון היא הבחורה התוססת והמפוכחת, שעד לאחרונה ניהלה חנות דיסקים, ומספקת את הסיפורים המרגשים של החבורה. ורחלי לוי (24) מנתניה היא בוגרת תואר ראשון בממשל ובפוליטיקה מטעם המרכז הבינתחומי, שמכירה את עולם הזוהר המקומי מעבודתה הקודמת ככתבת רכילות ברשת "שוקן." היא הקול הרציונלי, המשמשת על תקן האחראי המבוגר, ומגלגלת עיניים בכל פעם ששרה זורקת עוד בדיחה על שווארמה נוטפת שומן. "עד שהיא לא תמצא בעל שיש לו שווארמייה, היא לא תירגע," היא זורקת עקיצה לעבר טביטו.
טביטו: "אני שמנה ואומרת את זה בפה מלא. זה מה שמתאר אותי, ואני לא נעלבת מזה. זו עובדה."
לוי: "אין מילה אחרת לתאר אותי. אני שמנה. נקודה. יש למילה הזאת קונוטציה שלילית, אבל מבחינתי היא לא נחשבת להעלבה, ואני לא נעלבת מזה."
תמיד הייתן שמנות?
טביטו: "אני התחלתי לעלות במשקל בגיל שבע. זה היה אחרי שאבא שלי נפטר ממחלת הסרטן, ומצאתי נחמה באוכל. במהלך השנים עשיתי כל מיני דיאטות, דיקור סיני, אבל אף פעם לא הצלחתי לרדת."
לוי: "תמיד הייתי ענקית יחסית לבנות אחרות, אבל בגיל 19 עברתי משבר אישי והמשקל התחיל לעלות. השמנתי כי במשך ארבע שנים בלסתי בלי הגבלה. הייתי כמו אלכוהוליסט שזקוק למשקה שלו. האוכל היה איזה פורקן מסוים מבחינתי להתמודד עם המשבר, אבל אני מרגישה שאני אחרי זה, והמשקל שלי מאוזן."
שמיל: "אתה יודע מה הבדיחה הכי נפוצה אצל שמנים? שהם אומרים שהם אוכלים ארוחה אחת ביום. כל היום. אני מאז ומתמיד הייתי שמנה, והאמת שלא הרגשתי תחושת חריגות עד שהגעתי לבית ספר. שם התחלתי פעם ראשונה להרגיש שונה, ולשמוע את המילה 'שמנה' סביבי."
לוי: "אתה בטח חושב שאני אוכלת כל היום, אבל זה ממש לא ככה. אני עסוקה כל כך שאני בקושי אוכלת עד הערב. אני מתחילה לאכול ממש רק בשמונה בערב. ולפעמים זה יכול להיום גם בארבע בבוקר. זאת הבעיה שלי, שאני אוכלת לא מסודר."
טביטו: "אצלי אין שום סדר בענייני אוכל. בשבת למשל אכלתי בארוחת צהריים עוף עם חצילים, נהניתי מזה, ואחרי שעתיים אכלתי עוגה קצפת, ואחרי שעתיים חזרתי לאכול עוד. אני אוהבת לאכול. אני לא בדיאטה, אפילו שדוד שלי כל הזמן אומר 'את חייבת לרדת' וזה מעליב מאוד. בן אדם שמן הוא פסול? ממש לא. זה חלק מהמסר שלנו, אנחנו רוצות לתת דוגמה לכל האנשים שנחשבים שונים וחריגים".
יש לכן חבר?
שמיל: "לא. היו לי חברים פה ושם. שנה וכאלה. אבל לא משהו רציני."
טביטו: "לי אין חבר, אבל כשהוא יגיע אני אשמח."
לוי: "לי אין חבר, מתוך בחירה. טוב לי כרגע ברווקות ולהשקיע את הזמן שלי בלהקה. אבל היו לי לא מעט מערכות יחסים. אני בררנית מאוד, למרות העובדה שאני שמנה. הגבר שלי צריך להיראות מצוין, יפה, גבוה ושרירי. אני לא יוצאת לבליינד דייט כדי שלא תהיה לצד השני הפתעה. מעולם לא שמעתי תלונות מבני הזוג שלי על המשקל שלי."
אתן נשמעות שלמות מאוד עם המראה שלכן.
לוי: "אני שלמה מאוד עם עצמי. באמת. שמע, לכל אחד יש בעיות נפשיות משלו. גם לאנשים רזים. אני בטוחה שגם קייט מוס, שהיא רזה כל כך, לא מרוצה ממשהו בגוף שלה. יכול להיות שזה האף או העפעפיים, או אני לא יודעת מה. תראה כמה אנשים עושים ניתוחים פלסטיים כדי להרגיש טוב יותר עם עצמם."
טביטו: אנחנו יכולות לדבר עד מחר על התפריט שלנו, וברור לנו שאנשים בהתחלה יתעסקו באיך אנחנו נראות ומה אנחנו אוכלות, אבל ברגע שיקשיבו לנו, תאמין לי, יתעסקו רק בזה."
שמיל: "ברור שיהיו כאלה שיחשבו שאנחנו גימיק, ואני מציעה לאנשים שקודם יקשיבו ואז ישפטו."
טביטו: "כל אחת מאיתנו רוצה לחלום את חלום סינדרלה של להצליח ולמצוא אביר על סוס לבן. גם אנחנו היינו לכלוכית, ועכשיו אנחנו סינדרלה. בשיר אנחנו שרות 'אל תמתיני לו הוא לא יבוא,' רק שאצלנו יש שינוי אחד קטן: היום הזה כבר הגיע. אנחנו פה".
גימיקים הפכו עניין שכיח מדי במוזיקה הישראלית. אלא שבדרך כלל הגימיק, שמכיל מוצר זניח, לא הופך את מבצעיו לבדיחה עצמה. "המאמות", להקה חדשה מבית היוצר של אבי גואטה, לוקחת צעד קדימה את הנלעגות המאפיינת את התוצרים המוזיקליים מבית שרית חדד. לא שיש לנו בעיות עם זמרות עבות בשר. ההפך. בדרך כלל מדובר בבחורות עם ריאות גדולות ויכולות קוליות בלתי מוגבלות. כמה חבל שבמקרה הנ"ל אנחנו נפגשים מחדש עם ניצול זול של כל מה שמריח ממסחריות מגושמת וחסרת מעצורים.
"סינדרלה", שהייתה להיט ענק של להקת "סקסטה" בתחילת שנות ה-80, הביאה לקדם אירוויזיון של 1982 להיט דאנסי, שהתאפיין בהרמוניות קוליות מעולות. כל מה שהיה חדש ומזהיר בתקופה ההיא נכנס לאותו שיר, שביקש לציין את השקת הקווים המוזיקליים עם העולם. בזמן שבו להיטי אייטיז זוכים לעדנה מחודשת, רק הגיוני לחדש גם את הלהיט הזה.
"המאמות", שחברו ליעקב למאי (שותפה של חדד באלבומה האחרון), עושות את כל הטעויות האפשריות בדרך לרדיו, בניסיונן לחדש את "סינדרלה". לרגעים הן נשמעות כמו גרסת קריוקי זולה, לאחר מכן הן מביאות אותה במאש-אפ מיותר לשרית חדד ("אל תקרא לי סנובית"), ולבסוף, הן מתהדרות בביטים אלקטרוניים שלא היו משמשים את הנרי כדי לעטר פסקול לטלנובלה נמוכת מצח. הטראנס העמום והמשומש, בשילוב עם קטע של אופרה כחושה, הופך את הרצועה הזו לקטע שממאיס את עצמו עוד הרבה לפני שמגיעים לפזמון השני. יכול להיות שהכוונות היו טובות. התוצאה יצאה די נחותה.