הסורים רוצים פיירוז של לבנון
את תושבי לבנון והפוליטיקאים שלה לא ממש מעניינים בימים האחרונים הנאומים של נסראללה. הם מתמקדים בהופעה הצפויה של הזמרת הלבנונית האגדית פיירוז בדמשק. מה שהתחיל כוויכוח מקומי הפך למהומה של ממש שמעורבים בה מנהיגים בכירים, עיתונים גדולים והרבה מאוד יצרים
מיום שני הבא תעלה האגדה הלבנונית על במותיה של סוריה במחזמר הקומי "סח א-נום". הסאטירה המצליחה שבה מפגינה הזמרת פיירוז גם כישורי משחק, תהיה גולת הכותרת בפסטיבל "דמשק בירת התרבות הערבית" לשנת 2008, שנפתח במוצאי שבת.
ההצגה עלתה באחרונה על במות עמאן וביירות ללא בעיות מיוחדות. אבל ההופעות בדמשק הזכירו למישהו בלבנון שחרם תרבותי אפשר להטיל לא רק על ישראל. פיירוז נדרשה לבטל את מסעה לדמשק ולסרב להופיע בפסטיבל, בתגובה לשרשרת מעשי ההתנקשות שיזמו הסורים באישים לבנונים, ובראשם רפיק חרירי. מקורביה ותומכיה של סוריה בלבנון לא שתקו, ועד מהרה התגלגלה הפרשה לסערה פוליטית, אשר במרכזה כוכבת שכל חייה התרחקה מפוליטיקה כמו מאש.
את המהומה הצית חבר הפרלמנט אכרם שוהייב מסיעת "הפורום הדמוקרטי" השותפה בקואליציה. בפנייה נרגשת לפיירוז שפרסם במוסף הספרותי היוקרתי של העיתון "א-נהאר", הזכיר שוהייב עם מי יש פה עסק. "הסורים טובלים בדמיהם של שוחרי החופש בלבנון", כתב , "מי שאוהב את לבנון המולדת, לא ישיר בפני סוהריה. מי ששר למען החירות, למען אל-קודס, למען המצפון והכבוד, הזעם והמולדת, לא ישיר לתלייניהם של שוחרי החופש. הוי שגרירתנו בכוכבים, את ציירת לנו את המולדת ואת החלום. אל תפוגגי את חלומותינו כלפיה, כמו שעריצי דמשק מפוגגים את חלומותינו במולדת, במדינה הדמוקרטית, בחירות ובחיים".
לקריאתו של שוהייב הצטרף עמיתו וליד ג'ומבלאט, מנהיג הדרוזים בלבנון וראש סיעת "הפורום הדמוקרטי" בפרלמנט. לג'ומבלאט חשבון ישן עם דמשק, מאז רצחו הסורים את אביו כמאל ב-1977. "חלק מקולות הזמר המוערכים מעניקים מעצמם למנגנוני המודיעין הסוריים", אמר ג'ומבלאט, בלי להזכיר מפורשות את שמה של הכוכבת, "מנגנונים אלה מבינים רק את תרבות הרצח, העריצות, הדיכוי, העוול והאכזריות, ואינם מעריכים את האמנות".
המנהיג הדרוזי קבע כי קיימת ברית בין ישראל למשטר הסורי. "המדיניות של שניהם דומה. מצד אחד, ישראל מדכאת את העם הפלשתיני כמה עשורים. מן הצד האחר, המשטר הסורי מפקיע את זכויותיו של עמו הכלוא בבית סוהר גדול. מה ההבדל בין כיבוש זועף לדיקטטורה חשוכה?"
המחזמר "סח א-נום" (ברכה עוקצנית למאחר להתעורר, מעין "בוקר טוב אליהו") הוא סאטירה פוליטית על אטימותם של שליטים. עלילת המחזה מספרת על שליט אחד שרוב ימיו עוברים עליו בשינה. אין החלטה בממלכה שתבוצע ללא חותמת ידו. זה לא מפריע לו להקיץ אחת לחודש, בליל ירח מלא, ולאשר שלוש בקשות בלבד. במהלך אותו לילה הוא אינו שוכח ללעוג לנתיניו, לנצל את כספם ואת רצונם הטוב, להתייחס בזלזול לבקשותיהם ולדחות אותם ב"לך-תבוא". העם המייחל לחותמת ידו נאלץ להמתין כך חודשים ואף שנים.
לקרנפול (פרח הציפורן), אישה שגג ביתה דולף והיא מתגוררת מתחת למטרייה, נמאס לחכות לאישורו כדי לתקן את הגג. קרנפול, בגילומה של פיירוז, מסתננת לילה אחד לארמון, גונבת את חתימותיו, ומאשרת בסיטונות את בקשותיהם של בני עמה. כשהמעשה מתגלה, היא מובאת לארמון ועומדת למשפט.
המחזמר יעלה שש פעמים ברציפות ב"בית האופרה" של דמשק, ומבחינתה של פיירוז, מדובר בהיסטוריה קטנה. ב-1970 עלה "סח א-נום" בהצגת הבכורה על במות דמשק. הסאטירה הזו נחשבת לאחת ממחזות הזמר הטובים של עאסי ומנסור רחבאני, בעלה של פיירוז ואחיו, צמד אחים ברוכי כישרון העומדים מאחורי הצלחתה. את הגרסה החדשה מביים בנה של פיירוז, זיאד רחבאני, שלא נפל רחוק מאביו. עוזרתו היא בתה רימא.
מדובר בהפקה מפוארת בסטנדרטים בינלאומיים, הכוללת צוות בן 30 שחקנים וניצבים, רפרטואר מוזיקלי ידוע וכוכבת-על אחת. גם המחירים, למי ששואל, בהתאם: הכרטיס היקר ביותר להופעות בדמשק נמכר ב-150 דולר.
בימים אחרים היתה הקריאה לפיירוז שלא להופיע בלבה של דמשק טובעת בים של פטפטת פוליטית. אבל אין אלה ימים רגילים בלבנון. דבריהם של ג'ומבלאט ועמיתו לא כוונו כלפי פיירוז. אפילו לא לאוזניהם של שליטי דמשק. הפוליטיקה הלבנונית עסוקה כיום בניסיונות נואשים להמליך על עצמה נשיא. המשימה הפשוטה הזו הפכה למאבק בין האופוזיציה מצד אחד, בראשות חיזבאללה ובעל בריתה הנוצרי מישל עוון, למחנה הליברלי מן הצד האחר, שמנהיגיו הם ראש הממשלה
המאבק הזה שכולו מפגן של הורדת ידיים, מסתיר את השאלה הגדולה ביותר בפוליטיקה הלבנונית של 20 השנים האחרונות: איפה השיעים בכל הסיפור, וכמה סמכות תינתן להם בכל החלטה או מהלך שיתקבלו.
עם פרוץ המהומה סביב העלאתו של המחזמר, יצאו תומכי סוריה להשיב מלחמה. בסדרה של מאמרים והצהרות הואשמו ג'ומבלאט ואנשיו כי הם מערבים פוליטיקה באמנות, וכי העם הסורי אינו אשם במעשי המשטר שלו. את עמדת המחנה הפרו-סורי קיבל עליו היומון "אל-אחבאר", מן הטובים בעיתוני לבנון המקורב לחיזבאללה ולדמשק. במאמר ארוך שכותרתו "כן פיירוז, לכי לדמשק", כותב אחד מעורכיו הבכירים, פייר אבי-סעב, כי הדרישה מפיירוז לבטל את הופעתה "היא במקרה הטוב פרימיטיבית". לדבריו, אם תבטל הכוכבת את הופעותיה בסוריה, ייעשה עוול לעם שלם במקום לממשלה שלו. "כן פיירוז, לכי לדמשק", הוא כותב, "דמשק איננה תל אביב. לכי ושאי קולך שם לאוהבייך, עיניהם על לבנון, והם חולמים על עתיד טוב יותר. שאי למענם פריסות שלום מארצך הפצועה, שאותה דיכאו הברברים בקיץ 2006 (הכוונה לצה"ל ולמלחמת לבנון השנייה - ג'"ח)".
הפרשה חוללה סערה גם בקרב חוגי האמנים ואנשי הרוח. הזמר הלבנוני ודיע סאפי, אף הוא בן דור הנפילים, נזף בפוליטיקאים. "בושה לאמנים להתערב בפוליטיקה", הטיף, "אנו שרים לשתי המדינות ואי אפשר להפריד בין שני העמים, ולא חשוב עד כמה חמור המצב בין הפוליטיקאים משני הצדדים. לסוריה יש זכות גדולה בקרב האמנים בלבנון, ואני ביניהם. לא ייתכן שלא נישא את קולנו למען הקירוב בין שני העמים. אנו נהיה שגרירים של שלום, ולא של מלחמה".
מקורבי פיירוז, מצדם, משדרים עסקים כרגיל ואינם מתכוונים להטיל חרם על דמשק. בעצם, למשפחה יש כל הסיבות האמנותיות, ההיסטוריות והאישיות שלא להיעתר לדרישתם של ג'ומבלאט ותומכיו. את ההזמנה להופיע קיבלה פיירוז מחנאן קסאב חסן, אחת מחברותיה הטובות ביותר, ולא במקרה גם מנהלת הפסטיבל.
יתרה מזו, יחסיה עם דמשק עמוקים מאוד, והן פוסעות יחד כמעט 50 שנה. עוד כשהיתה בת 18 וכבר מפורסמת הקדיש לה רדיו דמשק תוכנית מיוחדת בכל יום ראשון. ב-1956 הופיעה לראשונה על במות העיר במופע משיריה. מאז נקשרו יחסי תרבות חמים בין פיירוז והאחים רחבאני לבירה הסורית.
ב-1982 לקה בעלה עאסי בשבץ מוחי. למרות הפרסום הבינלאומי לא נהנו בני הזוג מעודף מזומנים, וחיו בצנעה. עאסי נזקק לטיפול מידי של רופאים מקצועיים. ידיד רב אמצעים נחלץ לממן לו את הטיפולים בפריז. הידיד הוא חאפז אסד, נשיאה של סוריה.
לאורך השנים ריננו על פיירוז ועל האחים רחבאני כי הם מקורבים ל"מפלגה הסורית הלאומית הסוציאלית" שפעלה בלבנון. אחד משרי התרבות של סוריה אף שקל בשנות ה-70 לכלול את שיריה בתוכנית הלימודים.
אבל היו אלה פירורים בלבד שדבקו בשמלתה. שהרי כולם יודעים כי פיירוז, כבר בת 72, לא היתה מעודה מזוהה פוליטית, לא שרה לאף מנהיג, ולא נמנתה עם אף זרם פוליטי. פעם הגיע לביירות נשיא טוניסיה, חביב בורגיבה. הוא ביקש ממארחיו להזמין את הכוכבת להופיע מולו. פיירוז סירבה, ולממשלה לא נותר אלא להענישה על הבושה, ורדיו לבנון נמנע במשך כמה ימים מלהשמיע את שיריה.
במלחמת האזרחים בלבנון ספג ביתה בביירות טיל ואחד מקירותיו נהרסו. פיירוז נלכדה בתוך הבית עם ילדיה, וסירבה להזעיק עזרה. כשנפוצה הידיעה, והיא עודה תחת הפצצה, התקשרו לביתה מלכים ונשיאים והציעו לשלוח מסוק לחלצה. "לבנון", הסבירה אחר כך, "נתנה לי רבות בימיה היפים. אינני רוצה לנטוש אותה בזמן מחלתה".
בעתיד הנראה לעין, כשתסיים את הקריירה המפוארת ותפנה את הבמה לזמרות צעירות, סקסיות והרבה פחות מרשימות ממנה, לא יוכל אף פוליטיקאי לטעון כי פיירוז היתה בצד שלו. ההימנעות היתה אתגר לא פשוט לסמל שכמותה, במדינה שסועה ורווית מתחים כמו לבנון. כל עיסוקה בפוליטיקה מסתכם בשירי געגוע נוגים לירושלים הכבושה, לביסאן (בית שאן) ולביירות העולה באודים של אש.
מקורביה מספרים כי באישיותה איננה טיפוס מעורב פוליטית, ולכן מעולם לא דיברה בעניינים האלה. גם בפרשה הנוכחית התמידה בשתיקתה. הדממה הזו, ללא ספק, רק מוסיפה לתדמיתה האלוהית. "זה האינטרס של האמנות להתרחק מפוליטיקה ואנו מבינים זאת טוב מכם", הטיף מנסור רחבאני, גיסה של פיירוז, לאלה הקוראים לבטל את הביקור בסוריה, "האמנות הרחבאנית-פיירוזית היא מתנה ויופי, והיא בבחינת מסר של שלום ואהבה מלבנון לסוריה. מסר של רעות, ולא של שיתוף פעולה מודיעיני. אנא, אל תגררו את שמנו לסיטואציות פוליטיות".
ופיירוז עצמה? כמו תמיד, את קולה תשמיע על הבמה בלבד. בינתיים היא נותנת לנערים לשחק לפניה, והם משחקים אותה לא רע. הרחק מעין הסערה כבר מנהלים אמרגניה משא ומתן עם הסורים לסיבוב הופעות נוסף בספטמבר.
נא להמתין לטעינת התגובות
