"זמנים משונים להיות יהודי"
"איגוד השוטרים היידים" המדובר של מייקל שייבון מתרחש בממד אלטרנטיבי, בו התנועה הציונית כשלה ומדינה ערבית מוסלמית כוננה. מאשה צור גלוזמן חושבת שמדובר בהכלאה גאונית בין דמות הבלש האורבני למלנכוליית היידישקייט
מציאות הספר מתקיימת בממד חלופי, מקביל, הנמצא ממש מעבר לפינה. בעולם זה התנועה הציונית נכשלה במאבקה להשגת מדינה בפלשתינה. במאבק העקוב מדם ב-48, דווקא היהודים חטפו את הנכבה, הושמדו כולם, מלבד המעטים שהצליחו לברוח - וכך נוסדה מדינה ערבית מוסלמית. קצת לפני כן, בסוף שנות השלושים, מקבלים יהודי אירופה חלקת אדמה קטנה באלסקה, מין מקלט זמני לשישים שנה, שבו יוכלו לקיים אוטונומיה חלקית, לצד האינדיאנים תושבי האזור. למחוז שלהם (שאמנם קיים במציאות, אך אין קשר בינו לזה הבדיוני), קוראים סיטקה, וכך מתאר אותה שייבון: "השמים החורפיים של דרום מזרח אלסקה הם תלמוד של אפור, פרשנות בלתי נדלית על תורה של ענני גשם ואור דועך".
עלילת הספר מתחילה כחודשיים לפני תום הארכה שניתנה ליהודים, שלאחריה הם אמורים לחזור להיות אותו עם עם מחלת נדידה, חוסר ביטחון וחוסר שורשים. כל האזור רוגש והמוטו הכללי, שאי אפשר פשוט שלא להזכיר, מוטו שתקף גם בכל תקופה אחרת בחיי היהודים בני המקום ובכלל, והוא: "זמנים משונים להיות יהודי".
גיבור הספר הוא מאייר לנדסמן, בלש משטרה, וריאציה חדשה אך מקורית לדמותו בת האלמוות של פיליפ מרלו, אותו ארכיטיפוס של הבלש המודרני, שהפך לשבלונה בשביל רבים מספרי הבלש של המאה העשרים. לנדסמן הוא מוזנח, ציני, אלכוהוליסט, מיואש, אך בעל מחויבות בלתי נדלית לייעודו ולמקצועו, מוסר פנימי ומצפון שלא מרפה, הדוחף אותו להמשיך בחקירותיו גם כשהקהילה והממסד פונים נגדו. חקירת הרצח שהוא חוקר מתחילה בחדר בית המלון המהוה שבו הוא מתגורר מאז גירושיו עם אשתו (שהיא גם המפקדת הישירה שלו), וממשיכה לתוך השבילים המסועפים של ההוויה היהודית הסיטקאית, על שחקני השח שלה, על קהילות החרדים וחצרות החסידים שלה, על המוזגות השמנות והעייפות שלה ועל כלביה מוכי הפשפשים, על בתי המרזח והמסעדות העלובות שלה ועל כל המכלול העגמומי ששייבון התיך מהמציאות היהודית הגלותית ומהלוקיישנים הקלאסיים של הבלש העירוני האפל.
כוחו של הספר המצוין הזה הוא קודם כל בהוויה היידית, ששייבון מלהטט בה כאילו גדל משחר ימיו בתחום המושב הזכור לטוב והנודע לשמצה, הוויה שזולגת אל הקורא מבעד למסכי האנגלית האמריקנית, המתורגמת לעברית מודרנית. זאת הוויה בה אנשים קוראים זה לזה "ייד", כמו ששחורים בארצות הברית קוראים זה לזה "ניגר"; הוויה שיש בה תחושת אינטימיות כה עזה עד כי הדרך היחידה לתקשר היא בעקיצות ובעלבונות, בניגוד לנוסח המקומי והמוכר שלנו, שבו דווקא הזרות והניכור הם המוצא לתקשורת הבינאישית המשתלחת; הוויה שבה הסלנג המקומי הוא עירוב משובב נפש של פלאי הטכנולוגיה, של מסורת יידית בת מאות שנים ושל תרבות אמריקנית המהדהדת מאחורי הקלעים.
מאייר לנדסמן, בלש המשטרה וגיבור הספר, הוא עדות ספרותית מהלכת להכלאה הגאונית ששייבון רקח בין מלנכוליית היידישקייט ומועקת הבלש האורבני, דמות בשביס-זינגרית בגלימה ריימונד-צ'אנדלרית, שמעפילה בדקויותיה על מהמורות הגימיק המבריק: "בשביל לנדסמן השמים הם קיטש, אלוהים זאת מילה, והנשמה, במקרה הטוב, היא מה שטעון לך בסוללה".
אך עיקר כוחו של "איגוד השוטרים היידים" הוא גם מקור חולשתו. אף כי מבחינה סגנונית הז'אנר הבלשי האפל מונח לפני הקורא כמצע מושלם לשמיכה היידית הכבדה הפרושה עליו, אין הוא עומד במבחן האמיתי של הספרות הבלשית: החידה והפתרון. כל קורא ספרות בלשית שמכבד את עצמו מנסה לחפש עם הבלש את הרמזים שהסופר המתוחכם מפזר
אלא שבספר כמו "איגוד השוטרים היידים" שבו העלילה הבלשית, אף כי היא המוליך והמסגרת, היא רק רקע למעשה מרכבה אלגנטי ומלא מעוף, אפשר לסלוח לזעם האלים הניחת על הגיבור והקורא לקראת סוף הספר בצורה קצת בלתי צפויה. כיוון שיותר מכל דבר אחר, זוהי אלגוריה גדולה ומענגת על היות האדם יהודי, כאן ועכשיו או שם ובזמן אחר. ויותר מכל היא מענגת, כיוון שהיא משלבת בין גיחוך, ציניות וצחוק, לבין דמע, דיכאון ועצב – שילוב שהוא במהות ההוויה היהודית ההיא, שנראה כי העם היושב בציון זנח כמעט לחלוטין.
גרושתו ומפקדתו של לנדסמן, בינה, שהופכת עם התפתחות העלילה לפתרון האמיתי של העלילה – לא הפתרון לתעלומת הרצח, אלא הפתרון לסבך הרגשי שאופף את מאייר לנדסמן, מגלמת את כל מה שזה אומר להיות יהודי בעולם הגדול: "צריך לחשוב על יהודים כמו בינה גלבפיש, חושב לנדסמן, כדי להסביר את תפוצתו הרחבה ואת עמידותו של הגזע. יהודים שנושאים את ביתם בתיק ישן מעור פרה, על גב גמל, בבועת האוויר שבמרכז מוחם. יהודים שנוחתים על הרגליים, קמים ומתחילים לרוץ, מתגברים על כל התהפוכות ומוציאים את המיטב ממה שמזדמן, ממצרים ועד בבל, מפלך מינסק ועד מחוז סיטקה".
"איגוד השוטרים היידים", מייקל שייבון, מאנגלית: משה רון, עם עובד, 2007, 486 עמ'
נא להמתין לטעינת התגובות
