כפית קסמים שובבה
ניתוח סמיוטי פשוט למילות שיר הפתיח של "גברת פלפלת" לא מותיר ליוני בינרט (ולחורפן שלו) מקום לספק: מדובר בסדרה שנועדה לפאר ולהלל את עולם הסמים. קאלט דה בולשיט
טבעי שהיקפה המפלצתי של תעשיית הסמים במהלך המאה העשרים יקנה לה דריסת רגל בתחומים רבים של חיי היום-יום שלנו, עם דגש ניכר בתחומי התרבות השונים. חשבתם פעם על המשחק "סופר מריו" בזמן ששיחקתם בו? בחייאת, אינסטלטור איטלקי שאוכל פטריות, נכנס לצינורות, בורח מצבים מכונפים ומשוכנע שהוא אמור להציל איזושהי נסיכה? שלום לך מריחואנה, ובשום אספקט לא ברורה הנחת-העבודה הזו יותר מאשר בעולם סדרות הטלוויזיה המצוירות של שנות השבעים והשמונים. כן, בני אדם- עזבו רסיסי נוסטלגיה וזיכרונות ילדות מתוקים. מה שאני מנסה לטעון כאן זה שכולנו חונכנו על ברכי יצירי המוח הקודחים של אנשים שנשנשו טריפים כמו שחנה לאסלו מנשנשת שוקי-עוף. הרבה, אם אניח לדימויים פוגעניים לרבוץ באפלה, שם מקומם.
ייתכן שאני חוטא בתיאוריות קונספירציה מטופשות, ייתכן שאני משליך מעולם הדימויים התרבותי שלי על כל העניין וייתכן שאני פשוט אידיוט, אבל בואו נזרום (אוף. ניסיתי להימנע מהמילה הזו עד כה) עם זה לרגע: קחו לכם את "גברת פלפלת" כדוגמא. כשאתה בן 7 מדובר על אישה קטנה שהופכת לקטנטונת באמצעות כפית קסמים ונקלעת לאי-אלו הרפתקאות, אבל על מה באמת מדובר שם? "אני אישה קטנה מאוד ושמי פלפלת"- עד כאן הכול טוב ויפה. "יש לי כפית (ק)סמים קטנה, כפית (ק)סמים שובבה..." – וואט דה פאק? כפית? כזו שמחממים בה דברים? "והיא עושה לי לפעמים צרות כאלה, מזל שהכול קורה רק לטובה"- סמים אכן עושים צרות, והשורה של "הכול קורה רק לטובה" היא עדות לתסמונת ההכחשה, מנגנון דפנסיבי של מסוממים. קלאסי.
צפו בפתיח של "גברת פלפלת"
"זה מזל, כל יום קורה לי איזה פלא,
פלא מסוכן ונהדר.
אנשים אומרים עלי: "מה עם פלפלת?
יש בה, יש בה משהו מוזר".
בסוד ספרי לי, כפית קסמים שלי,
למה רק לי? למה, למה רק לי"?
"פלא מסוכן ונהדר" -חוויית סמים היא, מטבעה, אמביוולנטית, טובה ורעה. גם הסביבה ערנית לשינויים המתרחשים אצלה, אצל פלפלת: "אנשים אומרים...יש בה, יש בה משהו מוזר". ומה עם אופייה הפרטי, האישי של חוויית
בשל אופייה האמביוולנטי של חווית הסמים של פלפלת והכפית המעורבת, לא נותר אלא להניח שהבחורה עושה קראק ולכן, מן הסתם, גם יוצריה. אבל מה עם "סיפורי מוש" (עליה כבר דסקסנו כאן בהקשר עגום אחר)? בשל ההומור הפיזי הפסיכי ויכולת קבלת-ההחלטות הנתונה בספק של מוש וחבריו, סביר להניח שהסם המועדף על הכותבים היא המריחואנה הטובה והישנה (על שלל גלגוליה השונים. לפי דעתי, במקרה דנן מדובר על עוגיות חשיש שעברו בישיבות הצוות).
"החתולים הסמוראים", "ערי הזהב הנסתרות" ו"הבית המעופף"? טריפים, אסיד, LSD. במקרה של "הבית המעופף" קיימת אופציה של שילוב עם קראק/הרואין. "דובוני אכפת לי"? ובכן, הם אוהבים, מחבקים ונעים ברחבי השמים ברכבי-עננים קטנים: אקסטזי, ללא ספק. "רכבת ההפתעות"? קראק, הרואין, קוקאין, קוק פרסי (שזה ממש כמו קראק רק מרמלה ומגעיל), חשיש, מריחואנה, ספידים, ג'ארס הודי, LSD, מתאמפטמינים לסוגיהם השונים ובערך כל מה שנשאר אצל הדילר אחרי שלקחת ממנו את אלה. אני לא מגזים. תראו את "רכבת ההפתעות" ותבינו. בקרוב טור. קדימה, לפירוק:
צפו בפתיח של הגרסא היפנית של "גברת פלפלת" (להשלמת החוויה)
אלימות: הכאסח ב"מוש" קצת שולל את תיאורית עוגיות-החשיש שלי. אולי הם גם עושים אלכוהול עם העוגיות?
מושא אהבה: פלפלת, במצבה הנפשי והגופני הירוד עקב הקראק, רודה בבעלה הקטן והמסכן ומנהלת- מאחורי גבו- רומן לסבי נואש עם צופי, לסבית מיליטנטית שחיה ביער עם חורפן.
כוחות מיוחדים: אשליה שמעניקים הסמים. גברת פלפלת לא מתמזערת, הבית המעופף בעצם תקוע איפשהו במיסורי, ארה"ב ולא משנה כמה פטריות הוא יאכל, מריו יישאר אינסטלטור.
יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית מק'גייוור): חימום סם על כפית שגדולה מגופך פי 10.
פוטנציאל נשי: זה לא עולם של גברים חזקים, בנות. ראיתם מה קרה לזוהר ארגוב.
מצב לרימייק: לא צריך. קחו מצלמת DV ולכו לשכונת הרכבת בלוד.
מצב צפייה: אין צורך להרחיב בנקודה המסוימת הזו, רק הקלידו בטלפון 102, שיהיה מוכן.
מבחן הזמן: 82. זה מספר אקראי. אין לי מושג לגבי הפרמטרים לשיפוט.
סיכום: השחקנית לילי טומלין אמרה פעם שהמציאות נועדה לאנשים שלא יודעים איך להתמודד עם סמים. לילי טומלין, מסתבר, מעולם לא ראתה את "גברת פלפלת".
נא להמתין לטעינת התגובות
