הכישרון של מר אפלק
כולם אוהבים להסתבלט על בן אפלק. בינתיים, הבחור משחק אותה כבמאי/תסריטאי, בעוד עיבודו לספר של דניס ליהיין "נראתה לאחרונה", עומד בגאווה ליד "מיסטיק ריבר" ושומר לאפלק מקום על כיסא הבמאי
ואז הגיע "נראתה לאחרונה". על פניו, עוד צעד שגוי בקריירה של אפלק. עם חצי רגל בקבר, כשגם 2006 טופחת על פניו בכישלון אחר כישלון ("הוליוודלנד", "Smokin' Aces"), אפלק בחר לחזור לכתיבה, ולעבור לבימוי. ולא סתם – לעבד ספר של דניס ליהיין, וליצור מותחן פשע בבוסטון. על כך נאמר "להלך בגדולות". דניס ליהיין ובוסטון היו בשנים האחרונות לחומרים של ענקים, כפי שהדגימו לנו קלינט איסטווד ומרטין סקורסזי. איסטווד עשה מליהיין מאסטרפיס ב"מיסטיק ריבר" הבוסטוני, סקורסזה קטף סוף סוף אוסקר בזכות מעשיית הפשע הבוסטונית שלו "השתולים", והכל יתחבר סופית כשסקורסזה גם יביים את "שאטר איילנד" (הבוסטוני, כמובן) על פי ליהיין. בקיצור, אפשר להבין מה הדליק את אפלק, מה גם שבוסטון היא הטריטוריה הביתית שלו, אבל גם אפשר לתהות: מה לעזאזל הוא חשב לעצמו?
למרבה ההפתעה (או שלא), מסתבר שאפלק צדק. "נראתה לאחרונה" שלו הוא יצירה מצוינת, עם איכויות ברורות, שיכולה להתייצב מול "מיסטיק ריבר" בלא רגשי נחיתות מוגזמים.
זו ש"נראתה לאחרונה" ("Gone, Baby, Gone" במקור) היא ילדה בת ארבע שנעלמה ללא עקבות. משטרות חסרות אונים אינן מונופול ישראלי, וגם זו הבוסטונית מוצאת עצמה ללא קצה חוט בתום שלושה ימי חקירה. התקשורת מתחילה לסתום את הגולל על הילדה הנעדרת ואפילו האם (איימי ריאן המצוינת) שוקעת באפאתיה. במר ייאושם, פונים הדודים בי (איימי מדיגן) וליונל (טיטוס ווליבר) לזוג חוקרים פרטיים צעירים, פטריק קנזי (קייסי אפלק) ואנג'י ג'נארו (מישל מונהאן), שמתיימרים להכיר את רחובות בוסטון מהבפנוכו המכוער שלהם ולתקשר עם אלה שאינם נוהגים לשתף את חוקרי המשטרה במחשבותיהם. רק שהתיק הזה גדול עליהם בכמה וכמה מידות, והזלזול/חשדנות מצד התותחים הכבדים של המשטרה – קפטן ג'ק דולי (מורגן פרימן) ובלשיו רמי ברסאנט (אד האריס) וניק פול (ג'ון אשטון) – לא הופך את עבודתם לקלה יותר.
חקירת היעלמותה של הילדה הוא מסע ההתבגרות של פטריק. צעיר עם בייבי פייס שמטשטשים את מעט השנים שעוד יש לו; בן המקום וחלק אינטגרלי ממנו, כזה שאינו מהלך בו כאגדה חיה, ולא זוכה לשום כבוד או קרדיט מוקדמים; בחור פשוט, צנוע, נעדר גינונים, עוטה טריינינג מהוה, מפעיל את משרדו מהסלון הביתי; מתעמת עם ברוני סמים מקומיים, בריוני פאבים ובלשים משופשפים. יש חשק לשלוח יד אל המסך ולנגב לו את החלב מהשפתיים. אך נדמה שרק גיבור כזה – צעיר, תמים, כזה שצריך להוכיח, אחד שעדיין מאמין ב"הבטחות צריך לקיים" יכול להציל את הילדה הזו מתהום הנשייה.
ההחלטה
בן, מצדו, אולי מוצא (שוב) את המנוחה והנחלה. התסריט שכתב עם ארון סטוקארד מצוין, מושחז ורב תהפוכות (והסיום שלו פשוט נפלא). הוא בעיקר מעורר תמיהה – כיצד ייתכן שאפלק, זוכה האוסקר על כתיבת תסריט, לא כתב כמעט דבר מאז?
לא פחות מכך, אפלק מתגלה כאן גם כבמאי מוכשר. ראשית, הוא עושה בחירות מקדימות נכונות: הספר של דניס ליהיין; הקאסט המעולה, שנע בין קליברים מוכחים (פרימן, האריס, מדיגן), כישרונות עולים (ריאן, מונהאן) ושחקנים לא מקצועניים בתפקידים קטנטנים שאפלק אסף מרחובות בוסטון – וכמובן, קייסי אפלק; וצוות מקצוענים, כמו העורך וויליאם גולדנברג ("המקור") והצלם ג'ון טול (זוכה האוסקר על "רוחות של תשוקה" ו"לב אמיץ", שעושה כאן עבודה יפהפייה). ואת כל הכוחות הללו מצליח אפלק לטוות יחדיו לכדי מותחן מוסרי מהודק, אינטליגנטי, עשוי בקפידה, שעושה את מה שכבר לא האמנתי שיקרה: מעורר ציפיות לקראת סרטו הבא של בן אפלק. בן אפלק הבמאי.
עודף מעשרים מילה: בן אפלק, מעמדתו החדשה על כיסא הבמאי, מפתיע במותחן אינטליגנטי ומוקפד. "מיסטיק ריבר" לעניים, ואל תטעו - זו מחמאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
