תכבשי את פריז
יעל נעים, צעירה מרמת השרון, זינקה החודש לראש רשימת האלבומים הנמכרים בצרפת. בתקליט, שרוב שיריו בכלל בעברית, היא שרה על קשיי ההסתגלות שלה בפריז, ועל האהבה שלה לישראל. בראיון היא מספרת על המחזמר בכיכובה, על האולמות המלאים ומתוודה: "היו רגעים שבהם חשבתי שאני משתגעת"
למה אני מספר לכם את כל זה? כדי להסביר למה הקלישאה "יעל נעים כובשת את צרפת" כל כך נכונה. בשנתיים האחרונות קשה היה להוציא אותה מהבית-היא עבדה על תקליט. רובו בעברית, והשאר באנגלית. הבנתם נכון: תקליט בעברית מכר זהב בצרפת. יותר מ-90 אלף איש רכשו את אלבומה החדש תוך קצת יותר מחודש. היא מועמדת לפרס "זמרת השנה במוזיקת עולם" של המוזיקה הצרפתית וזכתה להופיע ב"סטאר אקדמי" (הגרסה הצרפתית של "כוכב נולד") על תקן זמרת אורחת מול קהל של מיליוני צופים.
כשישבת בבית והקלטת תופים בסלון האמנת שהתקליט יעשה זהב כל כך מהר?
"זו היתה הפתעה גמורה. עבדתי במשך שלוש שנים על התקליט, יחד עם המפיק המוזיקלי דוד דונאטייאן. היינו נפגשים כל יום באחת עשרה בבוקר באולפן שלי בבית, ברובע ה-11 ליד כיכר הבסטיליה, ועובדים קשה, רק בשנ ביל למצוא את הסאונד הנכון והעדין. וכנראה שקצת הצלחנו".
נעים נולדה ברובע ה-20 של פריז, כשהיתה בת ארבע עברה משפחתה לגור ברמת השרון. את לימודיה התיכוניים סיימה בתיכון אלון ברמת השרון במגמת מוזיקה, ובצבא שירתה כסולנית תזמורת חיל האוויר. בגיל 20 היא נסעה עם אמה לטיול בפריז. שיר ששרה בערב התרמה ללב"י שינה את חייה. "בקהל היו מפיקים שנדלקו עליי ושאלו אותי אם אני מוכנה להישאר בצרפת", היא משחזרת את הרגע הגורלי. "זה לא משך אותי במיוחד כי רציתי לנסוע לניו יורק
חברת התקליטים סיפקה ליעל אולפן, ציוד וסאונדמן, העיקר שתכתוב. אולם מעבר לעבודה על התקליט, עשתה נעים חיל על הבמה. המחזמר "עשרת הדיברות" בהשתתפותה, המבוסס על סיפור יציאת מצרים, זכה להצלחה רבה. על רקע הפרידה מהחבר שלה, היא הסתגרה בביתה, והחלה לעבוד על תקליט חדש.
איך החלטת להוציא תקליט שרובו עברית בצרפת?
"זה לא בא כהחלטה אלא כתהליך. עברתי פרידה מחבר, הייתי מאוד מבולבלת, והרגשתי צורך לכתוב בעברית. עשיתי חשבון נפש והשירים נכתבו".
לא חששת שתקליט בעברית יידחה בתרבות הצרפתית שעסוקה כעת בהישרדותה?
"למרות התדמית הלא מחמיאה, התרבות הצרפתית בכלל לא סגורה בתוך עצמה. זו מדינה שמאד פתוחה לפולק, תרבויות שונות ומקומות אחרים".
באחרונה זכתה נעים להופיע על אחת הבמות המפוארות בפריז: אולם "אולימפיה", בו הופיעו בין היתר אדית פיאף ומייק ברנט. עכשיו היא מופיעה באולם "לה סיגאל" בפריז בפני 2,000 איש כל ערב, וכל הכרטיסים נמכרים מראש.
את פותחת את כל ההופעות בשיר בעברית 'פריז', שמספר על ההתחלה הקשה שלך.
"'פריז' הוא בין השירים הראשונים שנכתבו לתקליט. זה מדבר על המפגש הראשוני שלי עם העיר. אני שרה 'אם כל כך טוב לי פה למה שוב אני בוכה ומשתגעת'?".
היו רגעים קשים כמו שמתוארים בשיר?
"לגמרי, היו רגעים שבהם חשבתי שאני משתגעת. התקופות הקשות היו כשהגעתי לפה. לוקח זמן עד שמתאקלמים ומבינים את הבדיחות. הייתי בלי עבודה, בלי חבר. לא הבנתי מה אני עושה כאן בכלל".
איך מגיבים בפריז על הישראליות שלך?
"אנשים מאוד שמחים להתחבר לישראליות ממקום אחר שהוא לא רק חדשות ומלחמה. אנשים מאוד סקרנים. התגובה הכי מדהימה, היתה של עבד אל מאליק, זמר ראפ צרפתי שהתאסלם. הוא התאהב באלבום, ואף הזמין אותי לחמם אותו בהופעה. מעולם לא נתקלתי באנטישמיות בצרפת. אני קוראת בעברית במטרו בחופשיות".
יעל מספרת שהמרחק מישראל דווקא חיזק את הקשר שלה לארץ. "התחלתי להקשיב המון למוזיקה ישראלית", היא אומרת, "שמעתי את עידן רייכל ואמרתי 'וואו'. אפרת בן צור מדהימה, ואני מאוד אוהבת את השירים ששמעתי של אפרת גוש".
איזו השפעה יש לפריז ולצרפת על המוזיקה שלך?
"בצרפת שמים דגש על הפרטים הקטנים, וזה חדר למוזיקה שלי. לא צריך שואו-אוף, כאן אפשר לשיר בלחישה. פרט לכך, קל להיות אמן בצרפת. לאנשים פה יש הערכה למוזיקה, אוכל ספרות ותרבות. אמנות היא מקצוע, ויש תנאים סוציאליים. יכולתי לאפשר לעצמי להסתגר שנתיים באולפן, ולא לדאוג לפרנסה. יש לי חברות מניו יורק שבאות לעבוד כאן בגלל התמיכה".
אחרי שנים ארוכות בפריז, אין ברירה אלא לשאול את השאלה הבלתי נמנעת: "האם את חושבת לחזור לארץ?
"ישראל זו המדינה שלי. חייתי ארבע שנים ראשונות בפריז בגעגועים כואבים ומייסרים וזה מנע ממני מלהכות שורשים ולהתפתח. הייתי חצויה, לא בפריז ולא בישראל. בשלב מסוים שחררתי. והעובדה שעשינו פה תקליט בעברית, היוותה בשבילי גשר בין העולמות. כיום צרפת היא הבית שלי, אבל קשה לי לחזות מה יקרה לי בעתיד".
נא להמתין לטעינת התגובות
