כיתת מדעים

נעימות פתיחה של סדרות טלויזיה לפעמים עושות את העבודה בעצמן, אבל ההישג הגדול של "3-2-1 מגע" מעולם לא פורסם: היא גרמה ליוני בינרט לרצות ללמוד. קאלט דה בולשיט

יוני בינרט | 8/1/2008 15:39

1 2 3 מדע

נכון שנעימות-פתיחה מוצלחות לסדרות טלוויזיה הם אמנות בפני עצמה? לעזאזל, יש נעימות פתיחה שעושות חצי מהעבודה של הסדרה. תחשבו "אביר על גלגלים". נכון שנעימת הפתיחה של "אביר על גלגלים" עושה חשק לקפוץ לתוך בגדי הנינג'ה שלך ואז מהחלון היישר לתוך הפונטיאק 'פיירברד' השחורה שחונה מתחת, ללקק לשרלילה שחיכתה לך שם את הלחי ולצאת בחריקת גלגלים למסעות ריגול מסוכנים וחובקי-עולם? ומה עם "חופשי על הבר"? האם נעימת הפתיחה של "חופשי על הבר" לא ממלאת את ליבכם בהרגשה של אהבה, נאמנות וגאולה שטבולים באותה מלנכוליה קלה המתלווה לרגשות משפחתיים? ומה עם "קרובים-רחוקים"? כשאתם שומעים את הפתיח של "קרובים רחוקים" לא בא לכם פשוט לעוף?

"מק'גייוור", "מי הבוס", "צוות לעניין". יש עוד ועוד, וגם מקומן של סדרות טלוויזיה מודרניות יותר לא נפקד: "הסופראנוס", "שלושים ומשהו", "העשב של השכן", "אוז". מהסדרות האוחזות בנעימות-פתיחה שבאמת מושלמות בעיני אני יכול לציין כדוגמא את "בלוז לכחולי המדים" ו-"פרקליטי אל.איי", אבל דווקא לנעימת הפתיחה של סדרה מזן שונה מעט שמורה הזכות להתכנות נעימת הפתיחה המשובחת מכולן. אנא אמרו אחרי, בטרם תקליקו על הלינק שיחזיר אתכם בשבריר שנייה ל-1985, את המילים: "3-2-1 Contact!".

המנגינה כבדת-הבס של "3-2-1 מגע!" היא יצירת מופת קומפקטית של זריזות, גרוב, אנרגיה ואדרנלין. קצת פחות משלושים וחמש שניות אורך ואני, בנאדם קצת איטי, קצת לא מתעניין והרבה לא מעוניין מוכן כבר לשסף צפרדע מסוממת עם אזמל קהה בכדי למצוא תרופה למחלת היאפים, מוכן ללמוד על דרכי העיכול באמצעות שירים מטופשים וילדה אסיאתית יפהפייה בגיל פלילי, מוכן לגרד נטיפי קרח-חלל מהתחת בדרכי אל פלנטות ידידותיות הנמצאות בחלקים הרחוקים של הגלקסיה. "3-2-1 מגע!" עשתה, באמצעות נעימת הפתיחה המבריקה שלה, את הבלתי-יאמן עבורי: היא גרמה לי לרצות ללמוד.

גלילאו גליליי הוא סתם איש עם שם מצחיק?

לא, לא ללכת לבית-ספר וללמוד. אל תהיו אבסורדיים. "3-2-1 מגע!" עשתה לי לרצות ללמוד בעצמי באמצעות ניסוי, באמצעות מגע, ועזבו את הילדים המתוקים ומאותגרי-התספורת/משקפיים שניסו להסביר לנו על פלאי הטבע והמגע: השיר בפתיח שהוא שמצית את הלהבה, ואחריו הסברים על כוח המשיכה כבר נשמעים מרתקים להפליא. לאחר שכבר הבנת למה קפיצה מצמרת של עץ תסתיים בנפילה קצרה וסבירות גבוהה לנכות 100 אחוז (אלא אם אתה נזיר שאולין סיני. הם עפים) - אתה תרצה לדעת עוד. מערכות הגוף, פוטוסינתזה, ניקולאי קופרניקוס, חומרי הדברה, האחים רייט, הרגלי רבייה של דובים:

"3-2-1 מגע!" פתחה לנו את הצוהר לכל אלו בגיל שבו אתה עדיין תוהה לגבי העובדה שהאווזים בנילס הולגרסון מסוגלים לדבר. ומה עם סיקוונס הפתיחה המעולה? נורה נדלקת, קרפדה טורפת

זבוב, ביצה מיטגנת, גפרור נדלק, טיפת המים האגדית של תו הפתיחה.

בימים טרופים אלו, ימים בהם מכביד עלי עולם המבוגרים על מטלותיו והתחייבויותיו, סביר להניח שלא אוכל לענות על הפשוטות שבשאלות. גלילאו גליליי הוא, מבחינתי, סתם איש עם שם מצחיק, ואני קצת מתגעגע לזמנים שבהם היה אחרת, זמנים בהם עניינו אותי שאלות כמו מה קורה כשזורקים פחית ספריי למדורה או איך אפשר להפיק אש משתי חתיכות עץ, מקל קטן והרבה יותר מדי זמן פנוי. אבל עזבו אותי, אני סתם נהנה לקונן. ברוך השם שגדלתי. כבר לא צריך להחביא סיגריות מתחת למזרן.

ומכיוון שאני פה בשבילכם, הנה התרגום המלא למילים של השיר, ומיד לאחריו הפירוק. אגב, נסו לדמיין את זה בקצב איטי יותר ובקול של ברי וייט. תחת נסיבות שונות זה יכול להיות ממש שיר מחרמן:

3-2-1 מגע!
מגע הוא הסוד,
הוא הרגע
בו הכול קורה.
מגע הוא התשובה,
הוא הסיבה
מדוע הכול קורה.
מגע.
בואו ניצור מגע.

הדה קונסטרוקציה של האייטיז

אלימות: שיסוף צפרדעים. בחייאת, ולמרות שהם מסוממים והכול: אי אפשר להסביר על יבש?

מושא אהבה: ילדות אסיאתיות שלובשות בגדי פסטל ויכולות להרצות על פעילות מיצי הקיבה. בטוח יש ז'אנר פורנו כזה אי-שם.

כוחות מיוחדים: העולם שסביבנו מלא בהם, חברים. הביטו בפתית שלג או בעלה אל מול השמש. הביטו בתחת של ג'סיקה אלבה.

יכולת טכנית יוצאת דופן (קטגורית מק'גייוור): הפקת אש מכל דבר שאיננו מצית.

פוטנציאל נשי: אוהבות חנונים? גם אני לא.

מצב לרימייק: סביר כמו שלום עם אחינו האיראנים.

מצב צפייה: הצטייד בסקרנות, בגישה חקרנית ובריאה לחיים ובחצי עד 3/4 בקבוק סטוליצ'ניה קריסטל.

מבחן הזמן: 93. 7 נקודות ירדו כי 100 מגיעים רק לבורא עולם הגב-גבר שעשה הכול.

סיכום: כן, מתוקה. בואי נעשה "מגע!".