סינגולר
עמיר לב פונה לראש הממשלה בשיר חדש ומרגש, אביב גפן ממצה את עצמו בשיר חדש שהוקלט בלונדון, ומורן גמליאל מאיים להפוך לכוכב פלייליסט חדש. אפילו טוטובל וצביקה פיק בסינגולר
"החיילים המפחידים שיכולים לעשות הכל. השמאלנים שרושמים את הדוחות. הילדים של עזה. הילדים של שדרות".
בימים אלה עולה כאן הסרט "אני לא שם", וצפייה בו מעוררת את הרצון למצוא את הבוב דילן שלנו. את עמיר לב אוהבים להשוות לליאונרד כהן, אך השוואה זו (בה עשיתי שימוש בעצמי) קושרת את השניים בעיקר על הרקע הווקאלי. בכל הקשור לטקסטים, לב הוא אמן של מילים ואסוציאציות שבורות, המצליחות לייצר פתיתי מציאות מצמררים. ממש כמו דילן.
"ראש הממשלה", שעלה במייספייס של לב, הוא לא סינגל רשמי. בעמוד כתוב באופן ברור כי מדובר בסקיצה בלבד. בכל זאת, החלטתי לחשוף אתכם לאוצר הזה
לב פורט כאן את כותרות העיתונים לכדי שיר שכולו תפילת אשכבה ליום-יום הישראלי. הוא תוהה מדוע ראש הממשלה לא הגיע לאזכרה של הנופלים, ורגע לאחר מכן נשכב על השטיח האדום בסלון, מנסה להבין מה שחק אותנו והפך אותנו ליצורים אדישים ומחוסרי כוח תגובה. פריטת הגיטרה רק מלבישה על כל זה טון עגמומי עוד יותר, וביחד נוצרת כאן שירה צרופה. אם זה לא היה עצוב כל כך, זה היה תענוג.
מילים ולחן: עמיר לב
כאן תוכלו לשמוע את "ראש הממשלה" של עמיר לב
משהו מוזר קרה לאביב גפן בתקופה האחרונה: הנסיך של הרוק הישראלי, שעבר תהליך התבגרות מרשים באלבומו האחרון, הצליח להנפיק כמויות אדירות של אנטגוניזם ולאו דווקא מהסוג שאהב לייצר בצעירותו. פה הוא חותם על תפקיד כמנהל אמנותי של חברה סלולרית, שם הוא מנפיק אמירות מסחריות על תפקיד המוזיקה בימינו. באופן כללי נראה שהבחור משנה כיוון.
מי שמכיר את גפן צריך להכיר באמת פשוטה: קצת לפני שהוא חובש את כובע המוזיקאי, גפן תמיד לבש חליפת ספינים, שקנתה את סוחרי התעשייה הכבדים ביותר. המטרה הסופית גם היא קבועה: ליצור מוזיקה שמדברת לקהל רחב ככל שניתן. נסו להעלות בדעתכם אמן בן פחות מארבעים בארץ הזו עם הספק דומה.
"שחור לבן", סינגל חדש של גפן, יוצג לראווה באוסף חדש שהוקלט בהופעות חיות של גפן מהקיץ האחרון. על ההפקה אמון סטיב אורקרד, שהספיק לעבוד בעבר עם יו-2, קולדפליי, דמיאן רייס ועוד תותחי-על.
העניין המצחיק הוא, שבניגוד להשקעה העצומה (סשנים באולפני "אבי רוד" הבריטיים) השיר הזה נשמע כמו להיט גפני בהגדרה, שכולל את כל המאפיינים המוכרים. הפסנתר המהדהד, הטקסט החולמני והקולות השמימיים של אלכס (בת טיפוחיו) יוצרים כאן אח חורג ל"לילות לבנים". לא שזה רע. זה פשוט לא נורא מעניין.
מילים ולחן: אביב גפן
יום יבוא, ועל חייו של צביקה פיק ייכתב מחזמר. תהיו בטוחים שעם מפיק ובמאי נכונים זו תהיה הצלחה גדולה, לפחות כמו "מרי לו". האיש הזה, שנחשב לאחד מכוכבי הפופ הגדולים ביותר של שנות השבעים, נחשב בצדק רב לאניגמה חיה.
מצד אחד, הוא השופט הוותיק ביותר ב"כוכב נולד" – דבר שאמור להקנות לו איזו ארומה מקצועית, מצד שני - השיר האחרון שהלחין וזכה לכבוד הוא "דיווה", עבור דנה אינטרנשיונל, בשנת 1998. מאז אותה זכייה היסטורית, חייו המוזיקליים מדשדשים בין הפקה חד-פעמית בקיסריה לניסיונות כושלים בקדמי אירוויזיון, שהיו מביכים גם את בועז מעודה ביום רע.
"מיסטר DJ" הוא שיתוף פעולה נוסף בין יואב גינאי לפיק, שהביא אותה "דיווה" לזכייה באירוויזיון. אלא שהפעם, בניגוד לקודמת, פיק שוקע במדמנה שמנונית של סינת-פופ עבש. הביטים כאן מתאימים יותר לבריכת המלון בלוטראקי יוון, מאשר למועדון מתקדם במרכז תל-אביב. יכול להיות שאת מכתב האשמה צריך לשלוח לתומר בירן, שאמון כאן על ההפקה המוזיקלית, אבל מיוצר בכיר כמו פיק הייתי מצפה לאחיזה עיקשת קצת יותר במתרחש מאז שנת 1993.
מילים: יואב גינאי לחן: צביקה פיק
איכשהו, ממש במקרה, מורן גמליאל עדיין לא הצליח להפוך לכוכב פלייליסט צעיר. אולי קצת צפוף שם עכשיו עם כל הפסאודו-הצלחה של "בית הבובות" ו"סינרגיה", אבל בהאזנה חוזרת (ושלישית) לשיר החדש שלו נראה שהכל כבר נתפר לרשימת ההשמעה של המדינה.
גמליאל, בוגר העונה הראשונה של "כוכב נולד" (ברזומה שלו ניתן למצוא גם את "צעירי תל-אביב" ולהקת חיל הקשר) בונה כאן שיר רוק פופ נערי-ילדותי, שמתאים בדיוק לנישת המתבגרות, חיילים במדים ושאר העולם הזה.
הלחן שלו, משהו בין רמי קלינשטיין לאביב גפן, נלקח היישר ממחברת הלהיטים של הפופ הישראלי בשנים האחרונות. אם זה לא היה קצת בוסרי כבר הייתי מתקומם. מכיוון שבכל זאת יש כאן עוד תהליך הבשלה אפשרי, ניתן לו להוציא עוד סינגל אחד ואז נראה. אחרי הכל, לא ייתכן שהרדיו של המדינה יתעלם מילדיו הוא.
מילים ולחן: מורן גמליאל ואדם פרי.
בתור ילד, "אתניקס" וזאב נחמה ייצגו בשבילי דבר אחד ועיקרי - את ההפך הגמור מ"משינה". שתי הלהקות האלה, שניסו לכבוש את לב לבה של תעשיית המוזיקה בישראל של שנות התשעים, עשו זאת מבלי להתכתש ציבורית. בעוד ש"משינה" ביקשה להעתיק בכל אלבום תופעה בולטת מחו"ל, "אתניקס" שימרו באופן אובססיבי איזה ליין קבוע של פופ ישראלי-מזרחי-מרוטש, שהצליח להנפיק בכל אלבום כמה להיטי זהב. ככה הם שרדו.
"טוטובל" הוא מעין גרסת ביתא של "אתניקס" (בלי תמיר קליסקי) לא באמת מצליחה להשיל מעליה את חליפת הנחש שאפיינה את להקת האם. נחמה נשמע כאן כמו חיקוי של עצמו (הוא רק צרוד בהרבה) בעוד שהלחן נע בין רוק מזרחי ופופ ישראלי מהמאה שעברה. גם אם הצעד השיווקי שלהם נחשב למתקדם (אפשר להוריד את האלבום חינם אין כסף באתר הלהקה), הרי שהמוזיקה שלהם תקועה עמוק מאוד בעבר. חבל.
מילים ולחן: זאב נחמה
תכירו: דנה גרובר, יוצרת עצמאית ובוגרת "רימון", שעובדת למחייתה כמשפטנית ועושה מוזיקה כעסק צד. המפיק המוזיקלי שלה הוא רביב גזית, שהספיק לעבוד עם שלמה ארצי, מיכה שטרית, קרן פלס ועוד.
המוזיקה שלה, אם לשפוט על פי הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה נגוע באלקטרוניקה רכה, שעוטפת את הקול המתחנחן שלה בחבילות של מרשמלו. אם תרצו, מדובר ביורשת לא חוקית לשרון ליפשיץ. עם הפקה מהוקצעת קצת יותר וטקסט שפיצי קצת יותר עוד יכול היה להיווצר כאן להיט אמיתי. בינתיים זה חצי אפוי.
מילים ולחן: דנה גרובר
נא להמתין לטעינת התגובות
